עילי בוטנר כבר הצליח. בהתחלה הוא עשה את המעבר מנגן אולפן ("כוכב נולד", ריטה, הפרויקט של עידן רייכל) וכותב להשכיר (נינט טייב, ריטה) לאמן מקליט ומופיע בצמד עם רן דנקר. ועכשיו הוא עומד על הבמה עם אלבום שהוא לא פחות מפסטיבל זמר בפני עצמו, שכולו נכתב והולחן על ידו.
בגיל 32 הצליח בוטנר לשדך אחד עשר שירים עם אמנים מהשורה הראשונה - ריטה, מוש בן ארי, קובי אפללו ונורית גלרון, וגם כאלה שלגרום להם להקליט שיר חדש זה תמיד סוג של הישג, כמו ארז הלוי, הפרברים וכן, גם כפיר בן ליש. למרות ה"דרים-טים" שעלה וירד מהבמה במוזיאון תל אביב (במסגרת פסטיבל תל אביב השני) החגיגה אמש הייתה של בוטנר ורק שלו.
"שווים" בלי דנקר, עם ענת בן חמו
המופע נפתח באינטימיות עם "שווים" ללא רן דנקר, כשבמקומו זמרת בשם ענת בן חמו, כשהיא מלווה על ידי פסנתר בלבד וקולה העדין ריחף לו מעל. עילי בוטנר נכנס לקראת הסוף, ישר לתור סולו גיטרה קלאסית, ומתקבל בחום רב על ידי אולם מלא מקצה לקצה.
האורח הבא שמדלג לבמה הוא כפיר בן ליש המצוין, שמצטרף לבן חמו לדואט "בוקר חדש", המבוצע באלבום עם מוש בן ארי, ושוב עולה השאלה - מתי יהיה למוזיקאי והמבצע המוכשר הזה אלבום משלו. אומרים שבשנה הקרובה. הלוואי. המופע מעלה הילוך עם השיר "ימים של קיץ", שמבצע בן ליש באלבום ואי אפשר שלא ליהנות משיר רוק של קיץ שמסרב להסתיים (הקיץ, לא השיר). בוטנר חוגר גיטרה חשמלית ומזכיר למי ששכח שהוא גם אחלה סולואיסט.
גלי עטרי מתקבלת בכבוד מלכות
גלי עטרי מתקבלת בכבוד מלכות על ידי הקהל במוזיאון וביחד עם בוטנר היא מבצעת את "לא תיפול", שכמו כל חבריו, מתאים למבצעת כמו סנדל הזכוכית לסינדרלה. אם האמנים עדיין לא עומדים בתור לעילי בוטנר שיכתוב להם שירים - אחרי האלבום הזה הם יעברו לישון ליד דלתו כמו קהל הממתינים לאייפון החדש.
בהמשך מבצע בוטנר עם עטרי גרסה אקוסטית ויפה ל"תני לו פרח", שבוטנר הודה כי היה פייבוריט שלו כשליווה אותה בזמנו בהופעות. האינטימיות עבדה מצוין והאולם הפך לרגע (וממש לא בפעם האחרונה בערב זה) לערב שירה בציבור. עטרי מסיימת את חלקה עם "כל מה שאת אוהבת" ובשלב זה הקהל היה מוכן ללקט תווים, או כל דבר אחר, מכף ידה.
קובי אפללו שטף את האולם בחום כובש
קובי אפללו, שהיה מועמד ל"שווים" במקום רן דנקר, משתתף בפרויקט הנוכחי בשני שירים. "הפעם לא הייתי מוכן לוותר עליו", מעיד בוטנר. הראשון, "מכתב לאחי", בינתיים הלהיט הגדול של האלבום, הרים את הקהל לקצה כסאו ואפללו שטף את האולם בחום הכובש שלו. תכלס, היה אפשר לסיים כאן את הערב, אבל בערב הזה היו הרבה שיאים.
אחרי שאפללו סחף את הקהל עם להיטו "מה שהלב בחר", השניים הורידו הילוך ושרו יחד את "ילדות נשכחת" האלמותי. אחרי הבית הראשון נכנסה לבמה נורית גלרון ושיגרה עוד גל צמרמורת ברחבי האולם עם נוכחותה המיוחדת והכובשת ועם קולה, שלא נראה כאילו איבד דבר, למרות השנים הרבות מאוד שהיא איתנו.
הפרברים ריגשו בקלאסיקה עברית
אחרי גלרון מגיעים הצמד שעילי בוטנר הודה כי בילדותו חלם להצטרף אליהם - הפרברים, אורי הרפז ויוסי חורי. על הנייר זה החיבור הפחות טבעי באלבום, אבל מי שמכיר את לחניו ועיבודיו של בוטנר מבין כי הוא מחובר אל הצמד לא פחות מלריטה או לנינט להן כתב שירים, אולי אפילו יותר. חורי והרפז מבצעים יחד עם המארח את "קול ממדרונות", שהיה יכול להשתלב בקלות ברפרטואר העשיר שלהם. וכשעברו השלושה לבצע את "מתוק התפוח", אפילו אני, שלא תימצאו אותי בהכרה בערב שירה בציבור, התרגשתי מהקלאסיקה העברית.
כשהתחילו האקורדים הראשונים של "בואי נעזוב" קיננה בלב הצד הנשי של הקהל תקווה כי מר רן דנקר ישוב מגלותו מרצון בחו"ל ויעלה לבצע עם בוטנר את להיטם הגדול ביותר. במקומו עלו כפיר בן ליש וענת בן חמו, ולטובתו של דנקר אפשר לומר שחסרונו הורגש.
הקהל קם על רגליו ב"אני אש"
קובי אפללו חזר לבמה לבצע עוד להיט גדול מהאלבום ההוא - "אני אש", שיושב עליו כמו כפפה. הקהל (בחלקו) קם על הרגליים, הניף ידיים ומחא כפיים באויר. לפחות זה. אפללו, שפרץ לתודעה הכללית רק לפני שנים בודדות, נראה אתמול ככוכב ששולט היטב בבמה ותמיד מצליח לרגש.
את ההדרן פתח עילי בוטנר בביצוע יחיד לשיר נוסף מהפרויקט הקודם - "מה שלא הספקתי לומר", במקור דואט, כשהוא באופן נדיר שר בעצמו. ההתרגשות שלו בלטה, אבל הקהל האוהד חיבק אותו בחום. לקינוח קיבלנו את ריטה, שנוכחותה נשמרה בהפתעה, ועוררה התרגשות כצפוי. השניים ביצעו ביחד את "קול זיכרון חוזר", שכתבו ביחד לאלבום וריטה, שאינני נמנע ממעריציה האדוקים, היתה באמת מצוינת ואף מרגשת.
שירים ללא תאריך לידה או תפוגה
במהלך הערב הזה התחזקה התחושה שרבים מהשירים שעילי בוטנר כותב הם חסרי תאריך לידה או תפוגה וכנראה שישתלבו נהדר ב"ארבע אחה"צ" של גלי צה"ל - היום וכנראה שגם בעתיד. הציניקנים יאמרו כי מדובר במוזיקאי צעיר שכותב "זמר עברי" ישן, אבל נדמה שלקהל הרב גילאי, שמילא אתמול את האולם, השירים האלה פוגעים בול במיינסטרים של הלב.
במופע זורם ומהודק הוכיח אתמול עילי בוטנר סופית שהוא לא עוד סיידקיק של זמר כזה או אחר, אלא כותב מוכשר ומגוון שמצליח להתחבר לשורה של מבצעים חשובים וטובים ולהוציא מהם את המקסימום. מדובר, אם כן, במוזיקאי צעיר עם ציון גבוה במוזיקה ישראלית. כבוד, מר בוטנר, הרבה כבוד.
