אביב גדג' הגיע לאוזן בר בתל אביב עם ההרכב המצויין שמלווה אותו בשנים האחרונות ועם חופן שירים חדשים לקראת האלבום הבא, שצפוי לצאת בהמשך השנה הזו. זו היתה הופעה של מילוי חסכים. הלהקה של גדג' היתה רעבה "לתת בראש" כמו שהקהל האדוק שמילא את האוזן בר המחודש עד אפס מקום היה רעב לשמוע אותם, גמע בצמא את השירים החדשים ושר את כל מילות המוכרים. התחושה ההדדית הזו, כמו של זוג חרמן לפני קיום יחסים יצרה הופעה חזקה, רועשת, קדחתנית, בלבלים גבוהים של אנרגיה.
עדיין הנביא של שבט קטן ונאמן בלב האלטרנטיבה
אביב גדג' הוא עדיין הנביא של שבט קטן ונאמן בלב אלטרנטיבת הרוק הישראלית החדשה, עם חצי רגל במיינסטרים, אבל בהופעה הזו הוא וההרכב המיוחד שלו חזרו לבייסיקס, לרוק מועדונים לוהט ואגרסיבי, לנגינה בוערת, כבדה, אפלולית, נלחמת, לגראנג' ספידי שעולה ומתגבר ומגיע עד רמת הטירוף, ולבלדות עצובות ומאוהבות, דכאוניות וכואבות. הפתיחה ל"קיטש", למשל, היתה מפעימה.
_c.jpg)
אחרי כמה שנים יחד ההרכב הזה כבר תותחי. שימו רגע בצד את בוריס מרצ'ינובסקי היעיל באקורדיון, את גדג' עם גיטרת הקצב ואפילו את הכנרת ניקי, שהצטרפה ותרמה כמה קטעי ליווי יפים בכמה מהשירים. ההרכב הזה עומד על שלוש רגליים איתנות, שכאשר הן חדות, ובכושר גבוה כפי שהיה הלילה - הגבול הוא השמיים. אביב ברק בתופים (ב"מנועים קדימה הוא עבר על חוקי הטבע), יהוא ירון בבס (ומברג) ורון בונקר האלוף בגיטרה חשמלית מרכיבים יחד טריו רוק נדיר באיכותו, שמגיע לרמת נגינה עליונה. שלושה וירטואוזים שמצליחים לשלב בין מהירות, השראה וניצוצות של גאונות; בין בלוז, נויז, פרוגרסיב וגראנג' - לחבילת רוק מהגדולות שצמחו כאן בעשור האחרון, אולי מהגדולות שצמחו כאן אי פעם.
הקאובוי העצוב מתלמי אליהו שנשבר מבפנים
השירים החדשים של גדג' שנוגנו הלילה מסמנים את המקומות החדשים (והחדשים פחות) אליהם ילך (אולי) האלבום הקרוב שלו. "מקדשים" (השיר השני במופע) הוא שיר רוק מהיר, מורכב, גדול וסוחף, עוצמתי, קטלני, עם שורות כמו "תמיד אנחנו נפגשים על פני מים בוערים רק לכמה רגעים". בבלדה "כביש מהיר" (השיר החמישי) יש אווירה מדברית, מערבונית, וגדג' הוא שוב הקאובוי העצוב מתלמי אליהו שנשבר מבפנים, קאובוי של אחרי חצות, עם עיניים רעבות על הכביש המהיר, סולמות שעולים לשמיים וקול יחיד שנשמע מהמצולות.
"אמונתי מנגנת בלילות" (שיר שישי) הוא תפילה חדשה מההיכל של גדג', שיר על הדיון שמנהל אדם עם האמונות שלו. הליווי של ניקי בכינור, שנע בין "יהודי" ל"קלאסי" העניק לו מימד חדש, אחר, מיוחד, שלא היה אצל גדג' לפני כן. את שיר האהבה החדש "ונוס בתמוז" (תשיעי בהופעה) גדג' מקדיש "לאישה הישראלית של העידן החדש" ומבקר אותה כמי שמלאה בקוצים מבחוץ ומבפנים.
ב"לישון עם היונים" (השיר העשירי) גדג' וההרכב קורצים חזק מאוד לניו ווייב של תחילת שנות ה-80'. האפלוליות וה"מועדוניות" הפינגווינית שלו מכה מכל כיוון. זה שיר מהיר, קצבי, דורסני, עם בס דומיננטי של יהוא ירון שמגיע עד לטירוף, תופים מעולים של ברק ואחלה גיטרה של בונקר. הקול הגבוה של גדג' מרחף מעליהם והתוצאה הורסת, אלטרנטיבית ובו בזמן קומוניקטיבית.
ביצועים משובחים, רובם גם מרגשים
"פקח את עינייך" (השיר ה-14) היה פחות חזק מהשאר מבחינה מלודית, וגם השירה של גדג' לא ישבה עליו טוב. זו עוד תפילה שמתחילה שקט ומתגברת, וההרכב המיומן מרים אותה לגובה ולעוצמות אדירות ומרגשות, אבל העוצמות הללו מחפות על שיר שלטעמי הוא פחות טוב.
גדג' והלהקה ניגנו 20 שירים בסך הכל, שישה מתוכם חדשים והשאר היו המיטב מימי "מנועים קדימה" ו"תפילה ליחיד": "בלוז ראש חודש", "הביאו את הנגרים", "בוסר", "עיר בלי זיכרון", "דבר אלי", "יוון", "שיר הבתולים", "מפתח זהב", "דם על הים", "טרף קל", "קיטש", "הגולם", "תפילה ליחיד" ו"מנועים קדימה". הביצועים היו באמת משובחים, רובם גם מרגשים, ואולי בהופעה הבאה נזכה לשמוע עוד כמה שירים חדשים.
_c.jpg)