הפרויקט של עידן רייכל הוא תופעה. תופעה מדהימה ונדירה שיש לה השפעה עמוקה על התרבות הישראלית ותזכה להערכה גדולה עוד יותר בעתיד ובדיעבד, אחרי הרבה שנים. הסופרלטיבים ימשיכו כאן בשרשרת, ואל תתפלאו - כשהפרויקט של עידן רייכל מארח למרגלות המצדה שלושה אמנים בינלאומיים שכל אחד מהם הוא מהמובילים בתחומו בעולם, פשוט אי אפשר להימנע מזה.
רייכל מקדיש שיר ל"חברה ששומרת על חוסנה הלאומי"
ההופעה נפתחה עם השיר הכי מושמע של הפרויקט בשנים האחרונות, "שאריות של החיים", שהוביל מאוד בטבעיות ל"מי נהר" ו"הנך יפה". קשה היה לספור ולעקוב בכל רגע נתון אחרי מספר המשתתפים על הבמה, אבל מרשים לגלות איך שישיית כלי מיתר, ארבעה זמרים, שלושה נגני כלי הקשה, רביעיית נשפנים, שלושה גיטריסטים, פסנתר ועוד נספחים פה ושם, מצליחים לשמור לאורך ערב שלם על תיאום כה מושלם. למרות שבחלק מהשירים כמו "Brong faya", "Ayal ayale" ו-"Amtat", הבמה נדמתה כזירת ג'אם סשיין מאולתר ועתיר משתתפים, עדיין הכל היה מדויק לפרטי פרטים על חודו של כל צליל.
רייכל הקדיש את "מנעי קולך מבכי", ל"חברה שלנו, ששומרת על חוסנה הלאומי" (האמנם?!), מאיה אברהם פתחה בביצוע של "יש בי עוד כוח" וממש כמו בשיר הוכיחה שהיא ראויה "לצאת לים הגדול" ולהצליח גם מחוץ לפרויקט. לקראת סוף השיר הצטרפה האורחת הראשונה של הערב, מרתה גומז, זמרת קולומביאנית מקסימה שכבר שיתפה פעולה עם רייכל במספר הזדמנויות. הפעם שיתוף הפעולה כלל שלושה שירים - "Todas lasparablas", "Behind my soul" ו-" If you are back again". בשלב הזה, ההרכב הצטמצם "רק" לעשרה נגנים ובזמן שגומז המשיכה בביצועים המרגשים, רייכל התהלך לו על הבמה כסהרורי, מרחף בזכות העונג שהוא זוכה לשמוע.
האווירה האמוציונאלית נמשכת ב"אמא, אבא וכל השאר" ו"ממעמקים", אחריהם רייכל מספר שחברו, הקומיקאי רועי בר נתן, הזכיר לו שלפני תשע שנים בדיוק הייתה ההופעה הראשונה של הפרויקט. 9 שנים הספיקו לרייכל לצבור רזומה כל כך מרשים בשביל להיות אחד האמנים הגדולים בארץ ולהביא מחו"ל אורחים מכובדים כמו ממדו דיאבטה שעולה לבמה. רייכל מספר לנגן המוערך ממאלי על שושלת בנאי בארץ, שמורכבת בינתיים מארבעה דורות, מה שמתגמד נוכח העובדה שדיאבטה הוא הדור ה-71 לשושלת של מוזיקאים אפריקאים. משום מה, האורח המכובד שעשה דרך ארוכה, לא זכה לבולטות ראויה וקצת נבלע בתוך החפלה שהשתלטה על הבמה. חפלה שכללה בין השאר את "Back to Jerusalem", שאיפשר לקהל לחזות בפרפורמנס הענק של רביד כחלני, זמר נשמה שנולד לטקסטים ראסטפאריים מהסוג הזה.
_g.jpg)
כמובן שרייכל לא נופל גם בנאמברים אקוסטיים וחשופים ומשרה רוגע מיוחד כשהוא שר לבד עם הפסנתר את "מדברים בשקט" ו"מחכה". את האורח האחרון הוא מציג כ"גדול זמרי הקונטרה-טנור בעולם" ולבמה עולה אנדראס שול מגרמניה, מומחה למוזיקה מתקופת הבארוק. שול, איש גבוה עם קול ענק, הותיר את אלפי האנשים באמפי פעורי פה למשך עשר דקות שהגדירו מחדש את העוצמות הווקאליות אליהן גבר יכול להגיע. אותן עשר דקות הסתיימו בדואט יפהפה שלו עם רייכל לשיר "שושנים עצובות" שקיבל משמעות חדשה במבטא גרמני.
זה המקום לציין שלמיקום המופע למרגלות המצדה היה אמש חלק גדול בחוויה העוצמתית, שכללה מקצבים מרחבי העולם ושירים במרוקאית, ספרדית, אמהרית, אנגלית, עברית, גרמנית ותימנית. כשהתפאורה לאירוע כזה מציגה את הטבע בשיאו ובמלוא הדרו, כל אחד יכול להרגיש שייך ולהביא לידי ביטוי את האמנות שלו.
חלק מסוד ההצלחה - רייכל נשאר בצד
למרות הכל - המופע היה מעט ארוך מדי, מעל לשעתיים וחצי, ובסוף כבר הורגשה תחושת מריחה קלה, עד כדי כך שבשני השירים האחרונים, במהלך ההדרן, רוב הקהל כבר היה בחוץ. כשיש רפרטואר כל כך עשיר, קשה לבחור אבל בכל זאת אפשר היה לוותר על כמה שירים.
דבר נוסף בלט לאורך הערב - לא היה אפילו רגע אחד שבו עידן רייכל ישב או עמד במרכז הבמה, אלא משך רוב המופע ניגן ושר מהצד, מאחורה ולעתים אף ירד למטה. אולי זה חלק מסוד ההצלחה הכבירה של הפרויקט הזה וכאן טמונה הגאונות של רייכל - לאתר בדיוק את הניצוצות בכישרון של אמן, להוציא מהם את המקסימום וללוות אותם כשהם בשיאם, ניצבים בפרונט. כאמור, תופעה.
_c.jpg)