שאדו, במידה ומישהו עדיין לא הבין, תמיד משאיר את המאזין אינטלקטואל. הוא בא לחדש ולהביא את הדברים האחרונים שהוא נוגע בהם. ההופעה בביתן 1 היתה מצוינת - שעות אחרי שיצאתי ממנה לא יכולתי להפסיק ללכת. הבעיה היתה שהוא השאיר המון טעם של עוד. שעה של הופעה אקספרמנטלית שכזו לא הספיקה, לכן היו המון צפיות מההופעה השנייה ובאתי רעב - תרתי משמע.
האומן 17 היה מלא במידה הנכונה: לא חנוק, עם מספיק אנשים כדי ליצור אווירה חמה, כך שהיה אפשר באמת ליהנות מהחוויה מבלי שיכבו לך סיגריה על האף. מגיעה מילה טובה ל"פלאג הפקות" שידעו ליצור חוויית בילוי מגניבה. שאדו עלה בסביבות 01:00 ולא חסך מאיתנו כלום. כמו בהופעה הקודמת, הוא השמיע חומרים שלא נמצאים באלבומי אולפן או במיקסטייפים שלו. סט של ביטים אלקטרוניים משוקצים ומשופצרים כמו ששאדו יודע לעשות. "אני יודע שמה שאתה שומעים עכשיו לא שמעתם בעבר", אמר בין קטעים, "אני באתי להשמיע לכם את השיט החדש".
לאחר שהדגים מחדש את החיבה הבלתי נגמרת שלו לסגנונות כמו ג'אנגל ודראם אנד בייס, שאדו אכן ניגן את "Organ Donor", אבל לא ככה זכר הקהל את הקטע. הרימיקס של הטרק, שהיווה כמעין מחזור מטורף של הקטע הידוע, בוצע לצד קטעי קלידים אותם הוא ניגן בעצמו.
די ג'יי שאדו כמו תמיד הציג את המניפסט שלו בפעם השנייה שלו בארץ. הפעם הוא הפציץ קרוב לשעתיים באומן 17, שניראה כמקום יותר ראוי למוזיקה שלו מאשר ביתן 1. האינטימיות, האהבה והפרגון שהיו בינו לבין הקהל היו מחממי לב. כיף לדעת שאנשים בארץ באים ונשארים עד הסוף כאשר מדובר באחד המפיקים הגדולים בעולם, אף על פי המחיר הגבוה של הכרטיס, 190 ש"ח. כי הוא שווה כל שקל.
