החלונות גבוהים, הרמה קצת פחות

שלישיית "החלונות הגבוהים" על אלבומה הבודד חוגגת בימים אלה 45 שנה. בשנת 1967 התחברו אריק איינשטיין, שמוליק כץ וג'וזי כץ להרכב שניער את המוזיקה הישראלית מקבעונותיה והביא בשיריו משב רוח רענן של פופ, רוקנ'רול, קצב, מקוריות והרמוניות קוליות נדירות. אורי זוהר המציא את השם, בני אמדורסקי הפיק, ומיטב הכותבים תרמו טקסטים אותם הלחין קראוס והשלישייה פרחה עם שורת להיטים כמו "אינך יכולה", "הורוסקופ", "כל השבוע לך", "האהבה הראשונה", "יחזקאל" ו"עייפה בובה זהבה". נישאים על גלי האהבה העולמית לישראל בעקבות הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים הופיעו השלושה בשיאם באולימפיה בפריז, בלונדון ואף שקלו לנסוע לארה"ב.

ערב המחווה שנערך לשלישייה ולאלבומה במסגרת פסטיבל "ימי זמר" בחולון לא היה כמובן הראשון. אחת לכמה שנים מתקבצים אמנים לביצוע שירי הלהקה, למשל לפני חמש שנים עם הוצאת האלבום מחדש במלאות לו 40 (עד היום הוא נמכר ב-150 אלף עותקים). לאחרונה התגלתה סדרת קטעי וידיאו נדירים של "החלונות הגבוהים" מהופעות בצרפת, מה ששוב החזיר את ה"חלונות" לכותרות והפך את המופע אמש לרלוונטי מתמיד.

הכל היה מוכן - שמוליק קראוס בכבודו ובעצמו ישב בקהל כאורח כבוד, ג'וזי כץ שלחה ברכה שהוקראה על ידי המנחה שי אביבי (דחקאי מדי) ומגיוונו של אריק איינשטיין לא נשמע ציוץ (וחבל). המנהל המוזיקלי והפסנתרן עדי רנרט צרף אליו נבחרת נגנים מצויינת - אלי מגן הותיק (שבשנת 1973 הופיע עם "החלונות הגבוהים" כמחליפו של אריק איינשטיין) בקונטרבס, ערן וייץ בגיטרות, ז'אן פול זימבריס תופים ואסף רוט המגוון בפרקשן, קסילופון, אקורדיון וכלי נשיפה. משה זורמן החליף  את רנרט בפסנתר ב-3 שירים. שורת המבצעים היתה ארוכה ומעוררת כבוד: חמי רודנר, ירמי קפלן, ערן צור, גלעד שגב, מיקה קרני, איה כורם, אפרת גוש, דנה ברגר, קרן הדר, אסף רוט ואלי מגן גם כזמרים ושלמה גרוניך.

אבל כל הכישרון העצום הזה שהיה על הבמה נתקל בקהל המבוגר של הפסטיבל, שלא החזיר לבמה מספיק אנרגיות ויחד עם יום בינוני של כמה מהזמרים התוצאה היתה ערב שעבר בשלום, לא הרבה יותר מזה., היו כמה וכמה ביצועים טובים, חלקם יפים וחלקם אף מקסימים, אבל היו מעט מדי הברקות אמיתיות, כשמעל כולם זורחת מיקה קרני כמבצעת הטובה ביותר במופע. אל שירי "החלונות הגבוהים" צורפו שירים אחרים של איינשטיין, קראוס וכץ, ממסגרות אחרות, כמו "הטוב הרע והנערה", האלבום "פלסטלינה", "כף התקווה הטובה" ודואטים למיניהם. הריגושים הגיעו דווקא מקטעי הוידיאו שהראו את "החלונות הגבוהים" בהופעות בצרפת לפני 45 שנה, והתוצר הסופי היה אומנם עשיר בהיקפו, אך המופע היה ארוך ועמוס מדי, והתחושה היתה של חוסר דיוק וחדות, עם מעט פספוס.

"האהבה הראשונה" - איה כורם, מיקה קרני ירמי קפלן
הבנות מובילות קפלן מאחורה. הגיטרה והבס מצוינים. בסוף השלושה מגיעים לשילוב קולות נאה. ככל שהשיר מתקדם הביצוע נהיה טוב יותר. בסיבובים האחרונים הם מגיעים למיצוי. פתיחה מאוד יפה לערב הזה.

"שוב" - אפרת גוש וחמי רודנר
גוש שרה לבד את כל החלק הראשון. הביצוע שלה לא מדויק בלשון המעטה וגם לא יפה במיוחד. רודנר לעומתה יושב בשיר הזה הזה יותר טוב. כשהם שרים דואט שילוב הקולות נחמד, אבל לא מבריק. יש תחושה שעם דנה ברגר היה לרודנר קל יותר. גוש מכניסה לשיר את המניירות הבכייניות שלה וזה לא עובד. רודנר מצדו שר יפה.

"אינך יכולה" - אלי מגן וירמי קפלן
בפתיחה הגיטרה נותנת רפרוף מ"תמונה אימפרסיוניסטית" ובכלל החשמלית כאן יותר דומיננטית מבמקור. החיבור בין מגן עם הקול הגבוה והיפה לבין קפלן שמגיע מהאווירה היותר רוקנרולית מסתדר היטב. שניהם נפגשים בנקודת אמצע פופית-רוקיסטית מרנינה למדי. קפלן שר גבוה עם מגן, מגן נותן רוק עם קפלן והשילוב עובד.

"חייל של שוקולד" - דנה ברגר וערן צור
פיתחה עם מארש בתופים וחצוצרה. והמארש מתפייד כשברגר נכנסת עם האקוסטית. היא מביאה לשיר את הפולקיות הג'וזיית אמריקנית המתלטפת וצור עונה לה בקולו הדרמטי. כאילו חיבור בין שני הפכים, אבל אז גם ברגר מתפייטת בדרמטיות וצור נהיה יותר רך, כלומר החליפו תפקידים ביניהם. מקסים לגמרי. כשהיא שרה על הגדוד שצועד והוא שר על דרך כל בשר זה מצד אחד חזק ונחוש ומצד שני עצוב עד כדי השלמה עם הגורל ונחמה שהיא נחמת עניים. שמאל ימין ימין ושמאל. יפה מאוד.

"ימי ראשית הקיץ" - דנה ברגר וחמי רודנר
לפי החלק הראשון של הנאמבר את השיר היה צריך לתת למיקה קרני, שהקול שלה הרבה מתאים לו. זה לא שברגר לא שרה בסדר, אבל היא לא עושה אותו רך וענוג כמו שקרני היתה יכולה. רודנר נותן לה ליווי בקול שני שקט. מהבית השני ברגר מתאפסת וקצת מורידה מהלחץ, מכניסה מעט עדנה, אבל לא מספיק. היא היתה יכולה לעשות את זה הרבה יותר מתוק והרבה פחות מחוספס, יותר שמיימי, חלומי ופסטלי, פחות קוצני וצורב. חבל שלא.

"הורוסקופ" - חמי רודנר, אלי מגן וגלעד שגב
סולו ראשון למגן שלא נותן את הגרוב והעוצמה הנדרשים. שגב בסולו מתרגש ושר בסדר, אבל לא מצליח להביא את הביצוע הכי טוב שהוא יכול. רודנר מצליח להוציא שירה יותר קשוחה מהרוקנ'רול הזה. כששלושתם שרים יחד זה נשמע הכי טוב, כי הם מחפים אחד על השני.

"איפה הם כל אבותינו" - קרן הדר אסף רוט ומשה זורמן
הדר מתחילה במעין מהוואל תימני-ישראלי יפה. היא שרה בליווי פסנתר ודרבוקה בלבד מה שמבליט את הקול הנקי והחזק שלה שנשמע יפה מאוד, סוג של אחינועם ניני חדשה. רוט מלווה אותה בקולות. השיר הזה שחוזר במילותיו לתקופת התנ"ך מקבל גרוב מזרחי שמתאים לפנטזיה האוריינטלית שלנו על אבותינו כמעין בדואים. באמצע הנאמבר הדר חותכת לפיוט הלדינו אברם אבינו ("פדרה קרינו") ונוצר שילוב נדיר בין מוזיקה מזרחית, ג'אז וסולו דרבוקה מהיר מאוד, קצב שמזכיר קובני. הביצוע כולו יוצא דופן ומקסים, בשביל כאלה ביצועים ייסדו את הפסטיבל.

"כל השבוע לך" - קרן הדר אסף רוט ומשה זורמן
ועכשיו זה פסנתר וקסילופון עם פתיחה ג'אזית שמושפעת מפופ ומקלאסי כאחת. הם מנגנים את השיר מתחילתו עד אמצעיתו ואז נכנסת הדר עם שירה דחופה, זריזה, מחזמרית, הקצב שונה מהרגיל, מאתגר, ובקטע מעבר עם הפסנתר והקסילופון המהירים זה נשמע כמו קטע מפסקול של סרט הוליוודי, מוזיקה שאמורה לגרום לך להתפעל ממנה, לא להתרגש, והם מסיימים בכמה 'כל השבוע לך' מהירים בג'אזיות מיוחדת.

"אצלי הכל בסדר" - מיקה קרני וחמי רודנר
השיר הזה כבר מזוהה היום עם קרני לא פחות מעם כץ בגלל שהביצוע שלה כל כך טוב, עד שכבר נכנס בעצמו לקאנון, ללופ של הרדיו. כאן היא שרה יפה במיוחד. לא מושלם, אבל מקסים, ורודנר יודע לתמוך בדיוק איפה שצריך, גבוהים וגם נמוכים. זה מגניב במיוחד בבית האחרון כשהשיר הופך לדואט של שניהם ובסוף זה נשמע באמת נפלא.

"אז מה" - מיקה קרני וגלעד שגב
השיר הזה הוא רוק קצבי יחסית, אבל לא אגרסיבי, שונה מאוד מהקלילות שמובנית במקור. העיבוד כאן מפספס את הכיף והגרוב ומזכיר עיבודים שרנרט עשה בזמנו לגידי גוב בתוכנית הלילה. גלעד שגב שר בסדר, לא גרוע ולא מבריק. קרני שרה יפה את התפקיד שלה. אין כאן הרמוניה מיוחדת ביניהם והעיבוד מאפיל על שניהם יחד. נאמבר מפוספס לגמרי.

"מה איתי" - ירמי קפלן ודנה ברגר
קפלן שר בשקט עם קול עמוק וברגר עונה לו בטון שהוא קצת יותר אגרסיבי מהמקור. כשהם שרים יחד זה יפה ,אבל כל אחד לחוד לא מתעלה. סולו חצוצרה קטנה של עדי רנרט נכנס בול בזמן. ואז ברגר ממשיכה בפרשנות טובה וקפלן שוב עונה לה בקול העמוק. זה נשמע טוב. בפזמון הם יחד ושילוב הקולות בין השניים עובד יפה. ואז מגיע אפקט החזרה כמו ב"דיי דרים" ו"היי ג'וד" והם מצליחים לסחוף את הקהל עם ה"נה נה נה". זה רוקנ'רול ישראלי קלאסי במיטבו שזוכה לביצוע מוצלח. בסוף השיר ברגר וקפלן, שפעם לפני מיליון שנה היו זוג ("נפלת חזק") רוקדים, נצמדים לרגע ומתחבקים. חמודים.

"יחזקאל" - ערן צור אפרת גוש ואיה כורם
צור שר ברוב דרמה, גוש נשמעת רע ואת כורם לא שומעים בכלל. זו גרסה שדי מכסחת את השיר המקורי ואפילו הורסת אותו. צור עושה ראפ, לא שר, וגוש מנסה להיות סקסיסטית עם "הנביא יחזקאל ידע איך לכייף" ו"אלף חתיכות אז הלכו אחריו" אבל זה יוצא לה פאתטי. בסיום הם מגבירים עוד ועוד עוצמה ומחרבים את השיר לגמרי, קוטעים באיבו את חזון העצמות היבשות. חבל.

כאן בוצעו זה אחר זה שלושה שירי ילדים של מרים ילן שטקליס, ששמוליק קראוס הלחין ל"חלונות הגבוהים" ואחריהם.

אלישבע מה נחמדת - מיקה קרני ואלי מגן
מגן שר את 'אלישבע' ונשמע קר. קרני נכנסת עם כינור והקול המלאכי שלה מכסה עליו. אבל אז מגן מתעורר ושניהם נפגשים לשיר יחד יפה מאוד. הדואט ביניהם יוצא מקסים בסופו של דבר.

"נתפייסה" – מיקה קרני ואיה כורם
קרני מתחילה. צלולה כבדולח. מדויקת עולה גבוה מענגת. סוף סוף שומעים את כורם פעם ראשונה בערב הזה והיא שרה יפה מאוד. כשהן שרות יחד זה עוד יותר יפה.

"בובה זהבה" – שלמה גרוניך.
לבד עם הפסנתר, גרוניך מחמיא לשמוליק קראוס ב"אני אוהב אותך, איזה שירים כתבת", ומתחיל לנגן בפסנתר את המלודיה, הסינקופה, הטאטוואווה. ואז מתחיל לשיר. בית ופזמון ראשונים כאילו הוא שר את זה לילד אהוב והקהל שר איתו. באמצע השיר הוא עובר לשיר הערש "לילה טוב, שכב לישון" ואז ממשיך לקטעון קלאסי במעבר לבית השני. מלווה את עצמו בנגינה ג'אזית-קלאסית-גרוניכית ואז חוזר לסינקופה המקורית שר "לילה טוב" והקהל עונה לו "לילה טוב". ומסיים ב"שמוליק פה, איזה כיף לילה טוב".

"בלדה לעוזב קיבוץ" - אלי מגן מיקה קרני וחמי רודנר
מגן המבצע המקורי שר. והקהל מתעורר ושר איתו להיט פולק רוק ישראלי עם ארומה של קאנטרי. רודנר וקרני עושים לו קולות בפזמון. הביצוע הזה מוצלח במיוחד, אחד היפים של הערב הזה. שירה, נגינה, עיבוד, הכל. גיטרה חשמלית נהדרת, קולות ליווי יפים של של רודנר וקרני ובסך הכל אחלה נאמבר. ללא ספק שיאו של המופע עד כה.

"כמה נעים" - אסף רוט קרן הדר ומשה זורמן
השלושה עושים מהשיר קטע של מיוזיקל עם שייקר מיוחד ופסנתר ספידיים ושירה מהירה, חדה, קצבית, מדויקת, אבל כמעט תזזיתית. אסף רוט בסולו שייקר מעצבן במיוחד. כל כך מיותר להרוס שיר כזה עם סולו הזוי כזה שמגיע משום מקום ונשמע מביך. בסך הכל נאמבר מינימליסטי חביב, חוץ מהסולו המיותר של רוט.

"זה קורה" – אלי מגן, אסף רוט, קרן הדר ומשה זורמן
בשלב הזה המופע מקבל צורה של ערב שירי שמוליק קראוב ואלי מגן. הדר בליווי פסנתר שרה בקול היפה שלה וקצת מתבכיינת. נכנס קצב וגרוב של מגן בבס, רוט בתוף וזורמן בפסנתר, והדר פותחת מבערים. נותנת ביצוע קולי חזק, עשיר ומגוון, מעט דרמטית מדי, אבל מנצחת. היא שואגת מבלי שזה יפריע לשלום הציבור והקריאות שלה "לנוע לנוע" סוחפות. רוט נראה מוזר בקדמת הבמה עם סנר ומצילה בלבד, אבל זורמן והדר טובים. עוד פזמון ועוד אחד, והקהל מוחא כפיים בקצב. הבעיה היא שהם מושכים ומושכים ולא עוצרים, נאמבר ארוך מדי.

"שמור לך חלום קטן" - אפרת גוש
גוש מנסה להישמע סקסית, פאם פאטאלית ומתוקה-פתיינית אבל זה נשמע כמו מניירה מקולקלת. גוש לא זמרת גדולה בשיר הזה. הביצוע שלה סתמי למדי, לא מנצלת את כל מה שיש לשיר הזה לתת לזמרת ויש לו הרבה. היא גונבת הצצה למילים אבל זה לא ממש עוזר. בסיום היא ממש מתקשה לשיר כמו שצריך.

"בייבי קר בחוץ" – אפרת גוש וערן צור
מה הקשר לחלונות הגבוהים, לעזאזל, בחצי שיר חצי מערכון המתורגם של "הטוב הרע והנערה"? ערן צור שר בסדר, אבל גוש שוב מפילה עליו טונות של קשקושים פסאודו-סקסיים. מזל שהיא לא אונסת אותו תוך כדי השיר. לזכותם יאמר שהם יודעים לשיר טוב את התפקידים, כי הדואט הזה מורכב לביצוע מבחינה טכנית, אבל שלא לזכותם יאמר שהם קוראים תשעים אחוז מהזמן מהפרומטר. אוף.

"פגישה במילואים" - שלמה גרוניך
גרוניך לבד עם הפסנתר מתחיל מארש עם השפתיים. בשביל ההומור הוא שר במבטא מזרחי מגוחך במיוחד ואז עושה מזה שירה בציבור. אבל בחלק הארי של השיר הוא הופך אותו לסוג של רוקנ'רול אמריקני על פסנתר, מעין הונקי טונק נאצר. מקורי וחביב.

"ילדה קטנה" - ירמי קפלן, ערן צור וחמי רודנר
שלושתם שרים ומנגנים (קפלן בתופים, רודנר באקוסטית וצור בבס) את אחד הביצועים היפים של הערב הזה. שלושה קולות, כל אחד מהם גם שר בית. זה עדין, רך, נוגה, מתוק, מתאים מאוד לשיר ויצא מצויין. איזה יופי.

"זמר נוגה" - גלעד שגב, חמי רודנר, ירמי קפלן, מיקה קרני, דנה ברגר, אלי מגן ושי אביבי
נאמבר סיום חגיגי. הזמרים מתחילים, בית ופזמון. אחריהם שרה מיקה קרני בקולה הפעמוני. דנה ברגר שרה בית שלישי, ושרה יפה כשקרני עושה לה קול שני. אחר כך הבנים שרים והבנות שרות קול שני ובסוף כולם מצטרפים וזה יוצא חביב למדי, לא מדויק אבל מרגש. יופי של סיומת.