שלומי שבת הוא פיגורה מיוחדת במוזיקה הישראלית בכלל והים-תיכונית בפרט. קודם כל בן אדם, נשמה, חם, מרגש, מגוון מוזיקלית, צנוע, חוצה קהלים, מחבר סגנונות וז'אנרים, מעין "אבא" גדול שמהווה מודל עבור אמנים אחרים, אחד שיודע בדיוק מה הקהל שלו אוהב ולא מהסס לספק לו את זה במנות גדושות, שיודע לתת שואו בלי לזוז מטר מהבלטה שלו על הבמה, כשמאחוריו 13 נגנים, 2 זמרות ליווי, מעליו תאורה חפלאית ומסביבו מחוללים 8 רקדנים ורקדניות, כולל יוליה מ"נולד לרקוד".

המופע שלו אמש באמפי קיסריה הציג את שלומי שבת הזמר הכל-ישראלי של עם ישראל, כזה שמקבל זרי פרחים לבמה, ברכה ענקית בצורת גיטרה ושלט תמיכה של משפחת חיון מיקנעם. אם המוזיקה הישראלית העכשווית היא מעין שקשוקה, שבה מתערבבים הרוק והפופ, המזרחי והים תיכוני (כולל ספרד וטורקיה), הדאנס והרגאיי, שלומי שבת עומד מעל השקשוקה הזו ומחמם אותה עם הלב הגדול שלו עד שהריח מריץ לקיסריה ארבעת אלפים שרק רוצים לרקוד את "מלדיטה לונה", להשתולל ב"היידה", לבכות מהתרגשות ב"אבא" ו"אמא", לתפוס ראש ב"בחוף של טרפאטוני", לקפוץ ב"מלאכית", להסתלסל עם שירים בטורקית, ולשיר כולם יחד את "לכל אחד יש". שבת שם, להגיש להם את הלהיטים שלו כמו שרק הוא יודע ולא התאפק לחזור בסוף להדרן שני ובלתי מתוכנן.

אוריינטציה פופית מובהקת והרבה מחרוזות

ההופעה הזו הראתה עד כמה האוריינטציה הפופית של שבת הרבה יותר מפותחת ממה שנדמה. הוא לא מתבייש לשחק את המשחק של להיטי החתונות ובלדות הקיטש, של שירים השקטים בעיבודי MTV, גרסאות דאנס שמתאימות לאירוויזיון ומקצבים לטיניים מטריפים שגורמים לך להרגיש כמו בערב ריקודים סלונים עם מדריכת סלסה צמודה. שבת עושה הכל, העיקר לרצות את הקהל שלו בכל דרך אפשרית. ואין בזה משהו רע, כי שבת הוא מסוג הזמרים שיכולים לשיר את הטקסט הכי דלוח או טיפשי בעולם, ועדיין להצליח לרגש איתו, גם אם מדובר ברגש מעט פלסטיקי. הערב היה בנוי היטב, כך שיחזיק את האלפים ערניים ומתלהבים כמעט לכל אורכו. להיט אחרי להיט. מחרוזת אחרי מחרוזת.

בכלל, שבת הוא איש של מחרוזות. מדובר אומנם במסורת ותיקה בפופ הים-תיכונית, אחת כזו שאייל גולן למד לשכלל בשנתיים האחרונות, אבל שבת, כמו שבדרך כלל קורה לו, היה שם קצת קודם. אולי זה בגלל שיש לו יותר מדי שירים שהוא מבקש לדחוס להופעה אחת, אולי בגלל שחלק מהשירים שלו מאוד דומים אחד לשני, או לא מחזיקים לבד נאמבר מבחינת הלהיטיות שלהם כבודדים. התוצאה היא ששבת ביצע אתמול שבע מחרוזות, שכל אחת מהן כללה כ-3 שירים. חלקם לפחות, כמו "הרי את מקודשת לי" ו"איפה את אהובתי" שווים נאמבר נפרד.

שבת גם אוהב סיפורים. בייחוד כאלה מצחיקים. בייחוד על אבא שלו, שמשמש חומר לארבעה חמישה קטעי הומור לאורך המופע. גם חברת סלבז הוא אוהב, וכך פתח את הערב בלהגיד שלום לאייל ברקוביץ', יניב קטן, רותם אבוהב, צביקה הדר, יואב צפיר וכו' שישבו באורקסטרה. השיא הגיע כשישראל קטורזה עלה לבמה לרקוד בספונטניות במחרוזת הטורקית ואחר כך נשאר לכמה בדיחות. מה שנקרא, בכיף. עוד קודם לכן, ולא מעט פעמים במהלך הערב פנה שבת לאנשי "כוכב נולד" ודיבר ישירות אליהם, כאילו מדובר בהופעה פרטית.

מארח את פאולה ולשטיין וראם כהן מ"כוכב נולד"

אבל אפשר להבין אותו, כשלבמה עולה פאולה ולשטיין, פרח אמיתי, איתה הוא מבצע בנדיבות שיר מקורי שלה בעברית ואחר כך משאיר אותה בנדיבות-יתר לבד עם הפסנתר מול האלפים לשיר משלה באנגלית. ולשטיין עומדת בגבורה במבחן האומץ, למרות שהלב שלה כמעט מנתר החוצה מהחזה. לקראת הסוף מתכבד שבת להזמין לבמה גם את ראם כהן, ששר במחרוזת (כן, שוב מחרוזת) את "מתוקה שלי" ו"בליבי". הנוכחות של כהן כובשת ולא קשה לנחש למי שבת עומד לסמס כבר מהערב בתוכנית הקרובה של "כוכב".

ההופעה כללה כמובן גם את הלהיטים שאין שלומי שבת בלעדיהם. "בגלל הרוח" זכה לעיבוד בסגנון שלמה ארצי, והתחושה שהיתה כאילו מאיר ישראל ואבי סינגולדה מובילים את הנאמבר. "לכל אחד", בהדרן, היה ברובו שירה בציבור של הקהל ללא ליווי מוזיקלי, או כמו ששבת קרא לזה "דואט עם הקהל". "מתוקים" היה "מתוקים", "מרגריטה" התחבא במחרוזת לטינית, "טרפאטוני" הוא השיר עם המילים הכי לא קשורות שכל ישראלי מכיר בעל פה. אליהם הצטרף במופע הזה שיר הרגאיי "יורד אל הים", שמבוסס על להיט תאילנדי. הביצוע היפה ביותר של הערב היה, לטעמי, "השבת כבר נכנסת", שנפתח עם שלוש גיטרות אקוסטיות ואז נפתח להרכב מלא.

שלומי שבת אולי לא לוהט כרגע כמו אייל גולן, אבל המופע אמש בקיסריה היה רגע ישראלי אמיתי בקיץ המהביל הזה. יש לו מספיק להיטים כדי להחזיק גם שלוש שעות, לא רק שעתיים, ויש לו את היכולת להיספג לאנשים עמוק בנשמה, עד שהוא מרגיש חלק מהם והם חלק ממנו, מהמוזיקה שלו, ממה שהוא מייצג. ומה ששלומי שבת מייצג זה נקודת אמצע מרתקת, שברוק הישראלי, למשל, שמורה למישהו כמו אהוד בנאי. בדרכו, שבת - בן אדם שכל אחד היה שמח לשבת איתו לקפה - הוא סמל ישראלי לא פחות משלמה ארצי, לא פחות מעידן רייכל, וגם מוזיקאי לא פחות טוב מהם.