לפני שלוש שנים כשפיקסיז הגיעו לבלומפילד זה היה אירוע גדול - הלהקה, שאכזבה אותנו ב-2010 כשביטלה את ההופעה בגלל תקרית המרמרה, הגיעה סוף סוף לישראל, אז מה אם זה באיחור של כמה שנים. בדיוק יצא אז אינדי סינדי, אלבום שהוכיח שהלהקה עוד רלוונטית - למרות הגיל ולמרות העזיבה של קים דיל. ההופעה קיבלה את הלוקיישן המתאים - איצטדיון בלומפילד. אני כנראה מגזימה, אבל זו ללא ספק היתה אחת ההופעות שיותר נהניתי בהן בחיי.
הפעם ההופעה נראתה כדבר של מה בכך. מעין נורמליזציה של הופעות חו"ל, שאולי הגיע הזמן שתקרה כאן, כי ההתלהבות שלנו מתחילה להיות פרובינציאלית נוכח כמות ההופעות שהגיעו השנה. הלהקה עלתה ונתנה את השואו הקבוע - סט ליסט מושקע, רווי להיטים, במשך שעתיים וחצי, בלי הפסקה, בקושי למים.
ההופעה התחילה עם "Gouge Away", מדוליטל, מיד אחר כך הם עברו ל-"Wave of Mutilation" מאותו אלבום שהישראלים מאד מחבבים, והקהל מתחיל להיכנס לקטע. מהר מאד הגיע גם "Monkey gone to Heaven". הסאונד היה מצויין, הקול של פרנק בלאק באופן מוזר רק הולך ומשתבח עם השנים ואפילו פז לנצ'נטין, המחליפה של קים דיל, מגיחה מדי פעם עם הצלחות, ובכל מקרה היא ממש בסיסטית מעולה.
נעצור רגע כדי לדבר על הלוקיישן - הופעות בקיסריה הן אולי איכותיות יותר, הסאונד מצויין ואפשר לראות הכל. אבל משהו בישיבה הזאת בהופעת רוק לא יכול לעבוד. וכן, כולם נעמדו וכמעט מיד, אבל כולם נורא מנומסים. זה אנשים שמחזיקים באוטו למען השם. הם אפילו לא ירדו מהמושבים שלהם למטה לאורקסטרה, והביאו כריות כדי שיהיה נוח לשבת. ועוד משהו – קריטי בעיני - לא מכרו שם בירה. איך בדיוק זה אמור לעבוד?
נחזור להופעה, הפיקסיז באמת נתנו הכל, היו שם משהו כמו 32 שירים ברצף עם כל מה שהיה צריך מכל האלבומים. ביצוע מושלם ל- "Head Carrier", "Here Comes Your Man" היה יותר טוב מהאלבום כנראה וב-"La La Love You" דיוויד לוברינג כל כך נהנה שלא ברור למה הוא לא מצטרף ליותר ביצועים. ב-"Vamos" ג'ואי סנטיאגו הלהיב את כל הקהל עם ביצוע מדהים על הגיטרה. וכמובן שהגיעו גם "Where Is My Mind" ו-"Hey", שיש סיכוי שאפילו לקהל הישראלי קצת נמאס ממנו. בין לבין הם שילבו שירים מהאלבום החדש, והלא רע של הלהקה, אבל רוב הקהל פחות הכיר ומשהו בשילובים שלו עם הלהיטים הגדולים הרגיש טיפה צולע.
דווקא בהשוואה לאותה הופעה בבלומפילד, את השירים מאינדי סינדי חלקים נרחבים מהקהל כבר ממש הכירו ובמקרה הזה היו חסרים המון שירים הרבה יותר טובים שהיו יכולים להרים את ההופעה קצת יותר. מה עם קצת "Greens and Blues" , "Andro Queen" או "Blue Eyed Hexe" הנהדר?
הפיקסיז באמת היו שם, כשהם אובר דרסד לקיץ הישראלי הנוראי, ולמרות זאת, נתנו הכל. לנצ'נטין אפילו עצרה לקראת הסוף כדי להגיד שלום, אחרי שכל כך התבאסו שלא אמרו אותו בבלומפילד. הקהל, עם זאת, היה שם קצת פחות. אני מאשימה את הבירה.
