קצת יותר משנתיים אחרי אלבום הסולו השלישי שלו ומספר חודשים אחרי שהוחתם בלייבל בינלאומי, גבע אלון מגיע לבארבי לחגוג. לחגוג את הסינגל החדש שהוא הוציא שכובש אט אט את תחנות הרדיו, לחגוג את זה שעוד מעט יוצא לו אלבום סולו רביעי, לחגוג את זה שהוא חזר מספרד חמוש בעוד ביטחון עצמי, בסאונד חדש שממשיך את הקו של האלבום הקודם אבל לוקח אותו עוד כמה צעדים קדימה. לחגוג את זה שיש לו להקה חדשה שמלווה אותו ועושה עבודה מעולה. לחגוג את זה שגבע אלון הוכיח שאפשר לעשות את זה באנגלית (אולי אפילו רצוי), העיקר להישאר נאמן למה שאתה מאמין בו ביצירה.
אירוח של קולגה מדהים מספרד
בערב שהוא שילוב בין חדש לישן, מקומי וגלובאלי באירוח של דפדרו, קולגה מדהים מספרד, מול בארבי עמוס במעריצים שאוהבים אותו כמו חבר, גבע אלון שוב הוכיח שהוא אמן אמיתי, מוזיקאי מוכשר, זמר מקסים ופרפורמר כובש, שאי אפשר להישאר אדישים לדברים שהוא מעולל לגיטרה שלו.
החיבור בין דפדרו לאלון נוצר עוד בספרד, לאחר שאלון סיים להקליט את האלבום החדש שצפוי לצאת בקרוב, In The Morning Light"". הם הופיעו שם יחד, כולל הופעה משותפת בפסטיבל הגיטרות ועכשיו החבר הספרדי בא לפרגן לאלון בשלוש הופעות משותפות בארץ. שניהם אמנים שמושפעים מאוד מפולק ויוצרים פולק מודרני, כל אחד בדרכו שלו. אלון נשאר נאמן לגזרת הפולק האמריקאי, דפדרו מוסיף לגיטרה שלו מקצבים וצלילים שמושפעים גם ממולדתו.
מסתבר שפלמנקו זה פשוט לא גבע אלון
ניתן היה לצפות שהשילוב של השניים, והעובדה שאלון הקליט את האלבום החדש שלו בספרד, יניבו הופעה עם המון גיטרות ספרדיות, אולי אפילו קצת פלמנקו, ושהסאונד המוביל של הערב יהיה דומה יותר לסאונד של "קלקסיקו", איתם דפדרו ניגן בעבר, כולל בהופעה שלהם בארץ, עם גיטרה עדינה ורומנטית שבאה ללטף.
אבל מסתבר שפלמנקו זה פשוט לא גבע אלון. לכן קיבלנו גיטרה מחוספסת, מלוכלכת, מרדנית. הביצועים המשותפים היו בעצם הקדמה לכיוון שאלון הלך אליו באלבום שיצא בקרוב - הגיטרה הנקייה שכבר התחילה להיעלם באלבום הקודם, "Get Closer", כאילו נעלמה כליל לתוך דיסטורשן ואפקטים שיוצרים סאונד "מלוכלך", מאוד "לד זפלני", אפילו גראנג'י אבל מהודק, מדויק, כפי שראוי שאמן גיטרה כמו גבע אלון יצור.
מרקע לארוחה לאור נרות, לפס-קול של סטוץ מזדמן
זה עבד מצוין בסולו גיטרות ארוך של השניים ב-"The Wall of Sound". זה היה מעולה בביצוע ללהיט העדין של דפדרו, "Te Sigo Sonyando", שלקח את השיר הרומנטי למקומות פרועים יותר, נועזים יותר. מרקע לארוחת ערב לאור נרות הביצוע המשותף הפך אותו לפס-קול של סטוץ מזדמן. בהדרן, כששניהם נשארו לבד על הבמה, "Days of Hunger" ו-"Sunny Day" זכו לביצוע מקסים של שני אמנים שפשוט השלימו אחד את השני.
לקראת האלבום החדש שייצא ממש בעוד מספר שבועות, גם שירים חדשים נחשפו בהופעה. אמנם "I Wonder if She's Fine", הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום, לא נוגן, אבל הסינגל השני, " The Great Enlightment", נבחר לפתוח את הערב והתקבל בקהל באהבה. "Carolina", שהגיע בהמשך פתח את התיאבון לעוד חומרים חדשים שאלון מכין לנו ו- "She Calls My Name", היה מדליק, אפילו קצת מרקיד, עם השפעה ברורה של דיויד בואי וסאונד שנלקח מהסבנטיז.
האלבום החדש יהיה שונה ומאוד מעניין
גם הלהיטים מהאלבומים הקודמים של אלון זכו לכבוד הראוי להם על הבמה. "Modern Love", בוצע כמו המנון על ידי המעריצים בקהל בליווי המפוחית של גבע. "The Wind Whispers" היה מרגש, "Get Closer Now", חתם את ההופעה ורק "Relaxation" האגדי דפק נפקדות וחסרונו הורגש עד מאוד.
גבע אלון בחר באופן מוצהר ללכת על כיוון שונה ממה שניתן היה לצפות ממנו. אם ציפיתם שהוא יחזור מספרד וייתן סולואים שיגרמו לכם לרצות לשלוף קסטנייטות מהכיס אז כדאי שתחשבו שוב. גם באלבום הזה, כמו לכל אורך הקריירה שלו, גבע אלון נשאר בעיקר נאמן לעצמו. הוא דואג להקיף עצמו במוזיקאים מוכשרים, אולי לא השמות הכי מוכרים במיינסטרים, אבל בהחלט אנשים שיכולים לתרום להתפתחות שלו כמוזיקאי יוצר. ולפי איך שזה נשמע אתמול, האלבום החדש יהיה שונה ומאוד מעניין.
