יש כמה דברים שאני לא מוכן להתווכח עליהם. אחד מהם הוא שג'ון לנון הוא מלחין הרוק הטוב ביותר בכל הזמנים. אנחנו מציינים השנה 70 שנה להולדתו של לנון, ואמש ציינו שלושים שנים למותו על מדרגות בניין הדקוטה בניו-יורק. רק אללה יודע כמה שירי מופת פספסנו בשנים האלה בגלל אותו מארק צ'אפמן, שהרגיש שהספר "התפסן בשדה השיפון" מבקש ממנו לרצוח את החיפושית שוחרת השלום.

לנון מסביר לבנו מה קורה לאדם אחרי המוות

גם בישראל, כמו בכל העולם, זוכרים את ג'ון לנון. אמש התקיימו בעיר הולדתו שבליברפול, כמו גם בלונדון ובניו-יורק, ערבי הוקרה לזכר האדם ויצירתו. בתל-אביב היה זה אורי משגב שלקח את המושכות, והרים ערב מוזיקלי וחינוכי בצוותא.

דני רובס, עידן אלתרמן, מחווה לג'ון לנון (צילום: דרור נחום)
הוא גם זמר. עידן אלתרמן ודני רובס בערב המחווה לג'ון לנון|צילום: דרור נחום

ההופעה התחילה עם קטע וידיאו בו מסביר ג'ון לבנו הפעוט שון מה קורה לאדם אחרי שהוא מת. איך הנשמה שלו ממשיכה להתקיים גם בלי הגוף הפיזי, ויכולה לעבור דרך קירות ולחדור לתוך הלבבות. ומאות הצופים שמילאו את "אולם לולה" באו עם אהבה גדולה, במטרה לתת למוזיקה המופלאה של לנון לחדור להם ללב, אפילו אם זה על חשבון צפייה באח הגדול.

עידן אלתרמן שר, מצחיק ומתמודד בכבוד עם שיר קשה

את החלק המוזיקלי של הערב פתח דני רובס עם ביצוע נאמן למקור של "Love is Real". עידן אלתרמן הצטרף אל רובס על הבמה וביצע עמו את "I'm Only Sleeping", והצחיק כשציין שלנון "כל כך אהב לישון, עד כדי כך שהוא קרא לבנו שון". אחר-כך הוא ליווה את עצמו בפסנתר וביצע את "Mind Games". שיר קשה לביצוע לכל זמר, ואלתרמן - אחד שלא מתיימר להיות זמר - התמודד איתו באופן מכובד.

אפרת גוש, מחווה לג'ון לנון (צילום: דרור נחום)
לקחה את "I'm Losing You" הבועט למקום האישי שלה. אפרת גוש|צילום: דרור נחום

הבאה בתור לתת כבוד ללנון הייתה אפרת גוש, שלקחה את "I'm Losing You" הבועט למקום האישי שלה, עם החותמת האפרת-גושית הגרובית הייחודית. היא לא הייתה היחידה. עמיר לב שהגיע אחריה לקח את "God" למקום אחר לגמרי, ודקלם אותו בעברית חודרת, כאילו היה שיר שהוא כתב בעצמו באיזה לילה שטוף אלכוהול.

אהובה עוזרי מנגנת את "עץ נורווגי"

האורחת הבאה על הבמה הייתה גם המפתיעה ביותר - אהובה עוזרי, לא מישהי שהייתם מצפים לראות בלונדון או בליברפול, אבל לפעמים יש יתרונות בתל אביב הקטנה. עוזרי, אחת מהמוזיקאיות הכי מוכשרות בתולדותינו, לקחה את היצירה הנצחית של הביטלס "Norwegian Wood" ובמקום הסיטאר של ג'ורג' הריסון ניגנה על הכלי ההודי המפורסם שלה "בולבול טרנג", מלווה את המפיק המוזיקלי של הערב, שאול בסר, ששר.

פרט טריוויה מעניין שנחשף בערב היה שעוזרי למדה לנגן על הבולבול טרנג מהמתופף של ראבי שנקר, האיש שלימד את הריסון לנגן על סיטאר. מין סגירת מעגל שכזאת. בכל מקרה, עוזרי הייתה הממתק של הערב.

יהלי סובול, מחווה לג'ון לנון (צילום: דרור נחום)
שירים פחות מוכרים מהאלבום "Imagine". יהלי סובול|צילום: דרור נחום

מעיין הירשביין, יוצרת קצת פחות מוכרת, אבל לא פחות מוכשרת, ניסתה להראות את יכולתה להתמודד עם יצירה אורקסטרלית מתוך סרג'נט פפר. הירשביין חזרה על הביצוע המהפנט שלה מפסטיבל הביטלס בחולון ועשתה אהבה עם הפסנתר בעיבוד מקורי ל-Being for the Benefit of Mr. Kite.

פונץ' מקסימים ב-"Jealous Guy", פחות ב-"Instant Karma"

יום אחרי התיקו של הפועל תל אביב בליגת האלופות מול ליון, יהלי סובול האדום נראה שמח במיוחד להופיע בצוותא עם שני שירים לא מוכרים במיוחד של לנון מהאלבום "Imagine" -היו אלה "It's So Hard" ו-"Crippled Inside". שיר הנושא של האלבום, אולי ההמנון המפורסם ביותר של לנון, לקחה על עצמה שרון שר, שסיפקה ביצוע בנאלי למדי.

עמיר לב, מחווה לג'ון לנון (צילום: דרור נחום)
"God" בעברית. עמיר לב בערב המחווה לג'ון לנון ב"צוותא"|צילום: דרור נחום

עוד רגע מרגש שלא ראו אתמול בלונדון נרשם כאשר נערך "מיני-איחוד" של להקת פונץ' - כאשר על הבמה התאחדו יוסי בבליקי, אלי שאולי ובועז כהן לביצוע מקסים של "Jealous Guy", שנשמע כאילו שייך לרפרטואר הוותיק של הלהקה. הם ביצעו גם את הלהיט הגדול של לנון, "Instant Karma" והרשימו הרבה פחות - אולי מכיוון שמדובר בסוג של "המנון אצטדיונים", שפחות מתאים למידותיו הצנועות של אולם צוותא.

ג'וני קאש וג'ון קרטר הישראלים

אורי משגב, יוזם ומנחה הערב, הציג את מיקי קם ויהודה עדר כ"ג'ון ויוקו הישראלים" - בלי לשים לב לעלבון המסוים שמשפט כזה טומן בחובו. אחרי הביצוע עם ניחוח הקאנטרי-רוק שלהם לשיר "Watching the Wheels",  עדיף אולי להציג אותם כג'וני קאש וג'ון קרטר הישראלים - וכן, זו מחמאה גדולה.

פונץ', מחווה לג'ון לנון (צילום: דרור נחום)
"בחורים קנאים". אלי שאולי ויוסי בבליקי מפונץ' בערב המחווה לג'ון לנון|צילום: דרור נחום

דני רובס חזר לבמה וביצע את להיטו הגדול, "רכבות 88-80-68", אותו הציג כשירו הטוב ביותר ומשגב הוסיף שמדובר לדעתו בשיר הטוב ביותר שנכתב על מותו של לנון, ואחרי ההרצאות הארוכות של משגב לאורך הערב, ממש לא היינו רוצים להתווכח איתו על זה.

הבון-טון של הערב: דני סנדרסון

הבון-טון של הערב הגיע עם המבצע האחרון, דני סנדרסון. חמוש בגיטרה האדמונית שלו ובאנרגיות הנהדרות שקיבל מהקהל ביצע המקרטני הישראלי את "I'll Cry Instead" ו-"Real Love", אותו הציג כ"שיר חדש, זאת אומרת, פחות עתיק". הטור דה פורס של ההופעה היה איחוד כוחות של "שני הדנים", סנדרסון ורובס, לביצוע יצירת המופת של לנון והביטלס - "In My Life".

דני סנדרסון, מחווה לג'ון לנון (צילום: דרור נחום)
"I'll Cry Instead" ו-"Real Love". דני סנדרסון בערה המחווה לג'ון לנון|צילום: דרור נחום

להיטים גדולים רבים נשארו בחוץ. "All You Need Is Love" ו-"Working Class Hero" בלטו בהיעדרם - בעיקר בשל העובדה שהמופע נשא את השם "גיבור מעמד הפועלים". גם לא זכינו לשמוע על שדות התותים, על לוסי והיהלומים או על הצ'אנס לשלום. זה רק מדגיש את עומק יצירתו של האיש, שפריה נגדע מאיתנו בטרם עת ומעגל האהבה אליו רק הולך ומתרחב עם השנים.

אורי משגב בתפקיד קוטנר

בנימה אופטימית ניתן לומר שבעוד שלג'ון לנון עצמו לא נמצא יורש ראוי, את מקומו של קוטנר כמכונה פולטת פרטי טריוויה על לנון והביטלס יכול לתפוס כבר היום אורי משגב, שמילא את הערב בהרצאות ארוכות בין השירים - ועבר בין סיפורים מלאי חן לרגעים מייגעים למדי, אבל בסופו של דבר הוא יכול לטפוח לעצמו על השכם עם ערב שזרם בצורה נעימה גם למעריצי לנון הכבדים, וגם לכאלה שבאו להכיר לראשונה כמה מהשירים הכי גדולים בהיסטוריה של הרוק.

>> עוד ג'ון לנון: ביקורות, וידיאו, סיפורים ולקראת המופע בהיכל התרבות