מאיה אברהם היא זמרת שהמיינסטרים הישראלי צריך. מישהי שמחברת את הסגנון של עפרה חזה עם האפיקים החדשים שנפתחו אצלנו במוזיקת העולם ובים תיכוני. אברהם היא קול כל-ישראלי מובהק. מסוג הזמרות שאתה מצפה למצוא באירוע או מופע ממלכתי המשודר בטלוויזיה ביום העצמאות, עם או בלי עידן רייכל לצדה.
זמרת לכל העם ולכל המשפחה שמצליחה לחבר אהבה, כאב, תמימות ורוח אופטימית עם פופ ישראלי מגוון ולפרקים אף מצוין. זמרת שנעים לשמוע, שכיף לשים ברקע, שנחמד למחוא לה כפיים ולהתנועע בכיסא לצליליה ולעיתים אפילו מרגש להתרגש איתה ביחד.
הגזרה הדקה של אברהם מטעה. היא לא ילדה. אמא לשניים. בהריון הראשון, בחודש תשיעי, הקליטה את "מכל האהבות". בהריון השני, חודש שביעי, צילמה את הקליפ ל"אין לי עוד מקום". יש בה המון עדינות, רוך וחמלה, כולה נתינה ומציאת חן. בתנועות ידיים אופייניות היא מנסה להגיע לקהל, לגעת בו, לחבק. אם היתה יכולה היתה מלטפת את הראש לכל אחד מהיושבים בזאפה.
האמא מ"חורשת האקליפטוס"
בהיבט המוזיקלי אברהם היא אמא יפה, אמא אגדית, האמא מ"חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר שבאה יפה וצעירה. קול חם, עמוק, מרגיע, מנחם. היא זמרת שהיית רוצה לידך ברגעים קשים, להשעין את הראש על כתפי השירים שלה ולשאוב עידוד, לדעת שאתה ישראלי, והיא ישראלית, והשירים שהולידה בקולה המיוחד הם הילדים שלה אבל גם של שניכם, ילדים יפים של המוזיקה המקומית ברגעי הנשמה שלה.
_c.jpg)
על הבמה בזאפה, עם שבעה נגנים, אחרי אלבום ראשון מוצלח ולפני אלבום שני שבינתיים עושה רושם טוב לא פחות, הציגה אברהם את המיטב שלה, בנקודת אמצע אליה מתנקזים החליל של אייל סלע והדרבוקה של יוחאי כהן הדומיננטיים, עם הרכב רוק שכולל את מיכאל פרוסט בבס, עיבודים שיותר מפעם ויותר מפעמיים הזכירו את "הפרויקט של עידן רייכל" ממנו צמחה והפקה מוזיקלית של רפי קריספין שמכוונת לחגיגה אתנית בלב המיינסטרים.
הפתיחה של המופע היתה מעט חלשה, אבל אברהם הלכה והשתפרה ככל שהערב התקדם. "תהומות הנשמה" הפותח הזכיר את עפרה חזה של ימי סדנת שכונת התקווה, "אור פנס" חיבר את את האלמנט חזאי לזמרות כמו שרית חדד. אם היבה בטחיש מחפשת מודל יהודי - אברהם של השיר הזה היא בהחלט כיוון. הלהיט "למה" הגיע כבר בשיר השלישי והבליט את העובדה שאברהם היא זמרת סימפטית, אבל לא כוכבת נערצת.
השיר הכי יפה עדיין ללא שם
"שב" מתוך "הפרויקט" כבר הצביע על נקודה מרגשת, בשיר של אם לבנה האובד. אחריו הגיע שיר חדש ויפהפה, שעדיין אין לו שם, שהלחין לה רייכל למילים של חמוטל בן-זאב, עם חליל דומיננטי. אברהם שרה בו: "כל מה שקושר אותי אליך לכאן, מעבר למקום ומעבר לזמן, מתוך מכשול בדרך ותהום פעורה, למצוא את הדרך ולראות את אורה", והזכירה שירי ארץ ישראל יפים וקלאסיים, משהו שמנהל דיאלוג עם "אתה לי ארץ" של ירדנה ארזי, באחד מרגעי השיא של המופע.
_c.jpg)
הקצב המזרחי חזר ב"כל בוקר" שיצר עבור אברהם עילי בוטנר, ושוב עם עבודת חלילית מצוינת. עכשיו זו כבר אברהם אחרת, משוחררת, מנצלת היטב את הקול, רוקדת, מחייכת, ים תיכונית לייט. ואז הגיע שיעור תנ"ך קצר על בני ישראל במדבר שהתלוננו בפני אלוהים, ואברהם שרה את "לא אעזוב אותך" - שיר על דיאלוג בין אדם לאלוהיו, עם פזמון שמציף רגשות מהולים בקולה החם והלחן שנעים להתרפק עליו, שהזכיר את "מכל האהבות".
עידו רצון עלה להתארח עם "אחד" בעוד רגע שיא במופע. רצון הוא זמר טוב, שמזכיר את אברהם טל ושילוב הקולות שלו עם אברהם עבד יפה, בנאמבר קצבי, בלאדי, שהזכיר את "הפרויקט" ברגעיו המדבריים, שיר כפיים קלאסי עם "ליי ליי ליי" בפזמון - חפלה, אבל מנומסת, בגבול עיראק-תימן. משם, במעבר חד, חתכה אברהם ל"משהו אחר", פופ הכי מערבי ודיסקו-רוק א-לה עפרה חזה מימי "יד ביד" האייטיזיים עם סולו גיטרה בטעם זיפ וכשהיא שרה "אל תנסה לעצור" אתה מתחיל לזמזם "Don't Stop Me Now".
ויברציות מיוחדות; קול פעמונים
בבלדה "אין לי עוד מקום" אברהם סלסלה יפה לצד החליל, ואז הגיע "מכל האהבות", להיט שהוא כבר קלאסיקה, בביצוע שהדגיש את הויברציות המיוחדות שמאפיינות את הקול שלה. אותו קול מצטלל ב"רק רצית אהבה", שכתב לה מורן גמליאל, יוצא "כוכב נולד" ששירת איתה בלהקה צבאית ומלווה אותה בקלידים במופע הזה. אברהם עולה כאן גבוה, צלולה, פעמונית, מרשימה מאוד.
_c.jpg)
הנגנים פינו את הבמה ועידן רייכל עלה ללוות את אברהם ב"מינאר לי משיתי", הלהיט במרוקאית ששר שמעון בוסקילה האלבום האחרון של "הפרויקט" וכולם מכירים בם "יא מאמא". אברהם ביצעה אותו בדייקנות וכמובן שריגשה עד שבקהל נצצו דמעות.
בדרך לקלאסיקה
האנרגיות שוב עלו עם "תרקדי", הלהיט הקצבי מהאלבום שבדרך. הנגנים נתנו פלייבק מצויין ואברהם עפה על הבמה עם "תרקדי עד שהרצפה תיפול", כשהמעריצות בקהל קמות ושרות יחד איתה. ההדרן היה "לפני שנשתגע", שיר אהבה מרגש, שמדבר על זמן שבו אנשים הולכים ולא חוזרים, עם חליל וגיטרה אקוסטית וקול חזק מדי - אולי עדיף לשיר כאן יותר בעדינות. אבל אפשר להבין את אברהם, שהיתה טעונה באנרגיות והתפרצה איתן עד הסוף בסיום עם עוד "למה" אחד.
מאיה אברהם היא זמרת כמו-של-פעם, אבל מהיום. אפשר לשים לידה חליל דומיננטי משך מופע שלם והיא לא תישמע מיושנת, אלא קלאסית. אולי היא לא כוכבת ענקית, אבל יום אחד גם היא תיחשב לקלאסיקה ישראלית.