פסטיבל הגרוב הראשון שנערך אמש בהאנגר 11 נועד לחגוג את השקת האלבום Mediterranean" Grooves and Raw Sounds", אוסף גרוב ישראלי, שכולו גאווה מקומית מול שאר העולם. גיבורי הסצנה המפותחת, שלא נופלים מהאחים שמעבר לים, ומנגנים כולם עם כולם בסוג של אורגיה צלילית, הוכיחו שהם יכולים להביא ביחד קהל של אלפים להאנגר, לאירוע ארוך של מוזיקה טובה ואווירה של ויברציות חיוביות. הדבר הזה שנקרא גרוב ישראלי, שהוא למעשה אוסף אקלקטי של השפעות, שייחודי לחברת מהגרים מקבצת גלויות כמו זו שלנו, הפגין את כוחו, גם אם ההפגנה הזו נמשכה קצת יותר מדי זמן.
"עוזי נבון ומכרים" - כמו "רד בנד" בלי הבובות
בערב שהתחיל לפני תשע נערכו 7 הופעות שונות (לא כולל קטעי תקלוט מעולים שחיברו ביניהן) שהיו ברובן על הסקאלה שבין טובות למצוינות. "Left" ו"האחים רמירז" אמנם הופיעו מול האנגר די ריק, אבל הכינו את הקרקע והאווירה האופטימית לקראת ההמשך. עוזי נבון ומכריו ניסו לסמן רטרו לעידן התמימות, אבל התפספסו קצת בגלל הופעה קצרה מדי. ההרכב שהוא הדבר הכי דומה בתיאטרליות שלו ל"רד בנד", רק בלי הבובות, יכול היה לתרום הרבה יותר לאווירת הפסטיבל ולקהל, בין אם בהופעה עצמה או בין אם היו משתלבים ביותר שיתופי פעולה (עם "התפוחים", למשל).
קרולינה שעלתה אחריהם הייתה כתמיד קסומה, מקסימה, מרגשת ובעיקר מעלה חיוך מאוזן לאוזן. הגברת יודעת לתת לקהל אהבה ולקבל בחזרה. לא משנה מה היא שרה - שיר מהתקופה עם "סוליקו", "Funset" או אלבום הסולו האחרון והמצוין שלה, היה פשוט תענוג להסתכל סביב, לראות קהל מתמוגג ומוזיקאים שפשוט נהנים על הבמה, מחייכים ביניהם, מריצים צחוקים ומציגים איך נראית הופעה אמיתית.
יורם ארבל צובע את ההאנגר בירוק
כש"התפוחים" תפסו את הבמה מפלס ההנאה לא נשאר יציב. ברור שמדובר באחד מהרכבי הגרוב-Fאנק-ג'אז-אינסטרומנטלי המעניינים שקיימים היום בעולם, בטח ובטח שבישראל (בעיקר כי פה הם כמעט היחידים). הבעיה הייתה טמונה באורך ההופעה, שהפכה לפרקים למייגעת בגלל קטעים איטיים יותר, שהפכו לקשים ומתישים בהתחשב בכך שהשעה כבר הייתה אחרי חצות.
ההצטרפות של יורם ארבל לצמד שירים עוררה את הקהל, שנכנס לסוג של טירוף בביצוע ל"אני אצבע את השלכת בירוק" ו"תני לי הזדמנות" הקלאסיים. היה מקסים לראות איך השדרן שלימד את כולנו כיצד יש לבנות חומה, הצליח להחזיק במה ולגרום לצעירים, שרובם עוד לא נולדו בימי הקריירה המוזיקלית שלו, פשוט להשתגע. אם רק הרימייק ל-"Killing in the Name Of" , היה מבוצע לאחר מכן, ייתכן כי ההופעה של "תפוחים" הייתה מקבלת ציון גבוה יותר אצל הקהל. אבל הם מתחו את עצמם כמו מסטיק, וזה פשוט לא נגמר. הדרן ראשון, הדרן שני - לא משנה שהמוזיקה של הסופר-גרופ הזו באמת איכותית ומעניינת - אי אפשר להחזיק קהל בהאנגר באחת בלילה אם אין מספיק קצב.
"התפוחים" התמרחו ולקהל נמאס
וכאן התחילה הבעיה החמורה באמת של האירוע. לקראת סוף ההופעה של "התפוחים" ועוד לפני הביצוע לרייג', שהרים קצת את האנרגיה מחדש, החל טפטוף של הקהל החוצה. כש"בום פם" עלו מספר הקרחות בהאנגר כבר היה משמעותי וכש-"Tree" תפסו את הבמה, אי שם אחרי 2 וחצי בלילה, הם כבר הופיעו מול האנגר כמעט ריק לחלוטין.
ההפקה, שניסתה לאכול את העוגה מכל קצותיה בפורמט לא מתאים בעליל, פשוט עשתה עוול אתמול לחלק מהאמנים. השילוב בין "בום פם" המצוינים לאייל תלמודי, אחת מדמויות המפתח בבלקן ביט בוקס ותופעה בימתית בפני עצמו, היה יכול להיות רגע שיא בערב, אבל התפספס, מאחר ורוב הקהל לא זכה ליהנות מהשילוב המדליק. לא עדיף היה לקצר קצת את ההופעה של "התפוחים"? לחסוך מהקהל קטעים מייגעים ולתת שעת עלייה קצת יותר הגיונית ל- "Tree", שפשוט התפספסו שלא באשמתם. או לתת לקרולינה זמן לעוד שיר אחד, כי הרי קותי כבר היה איתה על הבמה וזה ש- ""Music is Ruling My World לא בוצע בפסטיבל שאמור לסמל אהבה למוזיקה, הוא קצת מביך, שלא לדבר על מאכזב.
איפה פאנקנשטיין?
בחירה בפורמט אחר לאירוע, הייתה ממקסמת את ההופעות המעולות והאמנים האיכותיים שיש לסצנה הזו להציע. כך היה אפשר לעשות כבוד גם ל"פאנקנשטיין", אחת מלהקות הגרוב החשובות והותיקות בארץ, שבאופן תמוה לא השתתפה בפסטיבל אתמול, או לתת לקותי קצת יותר מאירוח במספר שירים.
ועוד מילה על המושג "פסטיבל". הבטיחו לפני האירוע ש"האנגר 11 הולך ללבוש חג עם מערכת סאונד משופרת, תאורה מהפנטת ותצוגת וידאו ארט שטרם נראתה כמותה בארץ". בפועל לא נראה שהושקע ולו מאמץ מינימאלי בעיצוב המקום, הסאונד היה סביר, אבל סבל מהרבה פידבקים צורמים, הוידיאו ארט היה בין סביר לגרוע ולא התאים וההאנגר היה האנגר - מקום שבו קשה לשמוע, קשה להחזיק קהל וקשה להרים הופעה שהיא באמת "איכותית ומהפנטת". חכו לקיץ ותעשו עוד פסטיבל גרוב, והפעם בלוקיישן פתוח, להתראות.
>> נוי אלוש מסכם שבוע מטורף של "זנגה זנגה" : "האיראנים ביקשו שיר להפגנה"