יונתן חרפק (צילום: לירון אראל)
איך פספסתי אותו. יונתן חרפק, "בוא לבר"|צילום: לירון אראל

יום רביעי, עוד יום ככל הימים. בערב יש פסטיבל מטאל, פסטישרץ הם אומרים, המושרצים. הסיבה העיקרית שלי ללכת לשם היא דווקא הכי לא קשורה - בוא לבר. להקת פאנקרוק סוטה, מגעילה ומבריקה ברמות. החבר'ה.

חוץ מהלא קשור יש גם את הקשור. אזאמות, להקה שאני ממש לא מכירה. שרדהד, להקת מטאל של צוציקים בני 18 ממכבים-רעות ששיננו היטב ובהצטיינות איך נותנים בראש. וספון אוף איבל, שלכבודם הפסטיבל, (מוטי ספון הסולן הוא שהתחיל את דיבור ההשתרצות) להקה שקיימת בערך מאז שלמדתי לאיית, בין השרידים האחרונים שמזכירים איך זה היה לצאת למקומות כמו הרוקסן. כן, הייתי בת 6 אבל הייתי שם.

כנראה הלהקה הטיפשית ביותר בתל אביב

עקב יום לחוץ ומטורף בעבודה החלטתי לפנק את עצמי בשמלה חדשה ושעת מנוחה לפני המאורע. הגעתי הביתה, השעה הפכה לשעתיים-שלוש, השמלה ישבה בצד וחיכתה, ההופעות של שרדהד ובוא לבר התפספסו להן... למזלי את שתיהן כבר ראיתי ואני יכולה לסכם. שרדהד - אחלה קידס, מוכשרים לאללה, נגנים מעולים, גאווה לסצנה. בוא לבר - כנראה הלהקה הטיפשית ביותר בתל אביב ועם זאת האהובה עליי. תכלס, איזה עוד סולן נותן שואו ושר תוך כדי שהוא משתין לעצמו בעין?.

בנות 30 עם מחוך מעוטר עכבישים

מחווה לשולדינר (צילום: אביחי לוי)
כמעט הזמנתי צ'ייסר של ייאוש. מוטי ספון|צילום: אביחי לוי

הגעתי ישר לתחילת ההופעה של ספון. את האמת, גוש האנשים השחור שעמד בחוץ הטעה אותי, חשבתי שיהיו חבורת ילדים אבל אני מתקרבת ורואה מתבגרים ובגירים כאחד. מסתבר שעוד יש כאלה. בנות 30 עם אודם שחור ומחוך מעוטר עכבישים. בני 30 עם צמה ומגפי נשים. מביך משהו.

נכנסתי פנימה ולא הרבה אחרי זה די השתוקקתי לצאת. כמעט הזמנתי צ'ייסר של ייאוש. מצד אחד זה חימם לי את הלב להיות בערב כזה שוב. אני באה משם, מהמועדונים שכוחי האל האלה, איפה שלראשונה תפס המושג פריקים. עוד לפני המקדונלדס בסנטר.

כאילו גררו אותם החוצה בכח משנת 2001

מצד שני זה רק מוכיח כמה כלום לא משתנה אף פעם. הנאמנות למקור אומנם מחממת אך לא מרשימה במיוחד. הם נשמעו כאילו גררו אותם החוצה בכח משנת 2001. אפילו עם צעקות "מו-טי ספון" והכל. אבל זה לרגע לא הופך אותם לפחות בועטים, ההפך מזה.

החלק הכי טוב בערב היה הפיצה אצל החמוד בדרך הביתה. הפיצה הטובה ביקום. עוד פיצוי קטן על זה (ובגלל זה) שאני סטלנית. פעם הבאה אני אקום בזמן, מבטיחה.

בקיצור

מקום: סבליים. ציון: 8
הופעה: פסטימטאל משולב. ציון: 7
קהל: שחור וקצת שונא. ציון: 5
היצע חתיכים/ות: לא משהו. ציון: 5
סם נבחר: ללא ספק אלכוהול.
משפט הערב: been there, done that.

>> מוטי ספון עשה כבוד לצ'ק שולדינר