היסטוריונים של מוזיקה ישראלית יכולים לספר שאת כל הקרדיט על שני האלבומים הראשונים של ריקי גל צריך לרשום על שמו של מתי כספי - שהלחין, הפיק ועיבד את כל השירים, וגם ניגן על לא מעט כלים. למעשה, מדובר באסופה של שירים מצויינים שמתי כספי כתב, אבל פשוט לא רצה לשיר בעצמו (בצדק, אתם יכולים לדמיין אותו שר את "נערת רוק"?).
כספי שיתף פעולה עם לא מעט זמרות, כמו חוה אלברשטיין, שושנה דמארי וגלי עטרי - אבל אף אחת מהן לא חייבת את קטלוג האלבומים שלה לכספי כפי שחייבת ריקי גל. ההופעה אמש של השניים בהיכל נוקיה במלאות 25 שנים לאלבום "מה זאת אהבה" היוותה סיכום יפה לקריירה הרמונית ומרהיבה, וגם של ידידות נפלאה.
סינרגיה נהדרת שהאפילה על רגעי השפל
את האלבום "מה זאת אהבה" שמעתי מאות פעמים - בקלטת שהיתה תקועה ברדיו טייפ של אוטו ישן שקיבלתי כמתנת שחרור, אז עבורי, כמו אצל כולם, יש כאן נסיבות נוסטלגיות, אבל מעבר לנוסטלגיה - ההפקה והמוזיקאים הצליחו אמש ליצור סינרגיה נהדרת, שהאפילה על הרגעים החלשים של ההופעה. לכן יצאתי מההיכל עם תחושה עילאית בלי לזכור את רגעי השפל.
_g.jpg)
שילוב הכוחות בין גל וכספי הרגיש רענן וטרי, זה ניכר בעיקר בדואטים כמו "לא ידעתי שתלכי ממני", "הוא שלו והיא שלה" ו-"מה זאת אהבה", אבל כבר מאות הפתיחה של ההופעה אפשר לטעות שמדובר במופע מהוקצע ומהודק שרץ שנים, ולא חלילה מופע בכורה לסיבוב הופעות חדש. מעבר לניהול המוזיקלי המדהים (של כספי, כמובן) שגרם לתזמור של 19 מוזיקאים על במה אחת להיראות כל כך פשוט, הרבה מחמאות מגיעות גם לאנשי הסאונד משה עציוני וערן פרלדיק שהצליחו לשמור על סאונד מעולה לאורך כל הערב במיקום מאוד לא פשוט כמו נוקיה. עיצוב הבמה כלל תפאורה פשוטה, ומסך וידיאו ענק שהקרין לצד קטעי וידיאו-ארט תמונות ארכיון של גל וכספי בצעירותם. יחד עם התאורה הבוהקת לא היה צריך יותר מזה.
לחזק את סדר השירים
נקודות שכדאי לחזק הן למשל בסדר השירים. אין שום היגיון בלהראות קטע וידיאו מרגש מארכיון רשות השידור בו אהוד מנור וריקי גל מדברים על הקשר המיוחד בינה לבין כספי - ואז לעבור דווקא לביצוע סולו של כספי לטקסט מדהים של יענקל'ה רוטבליט ב"היא חזרה בתשובה". אבל אפשר בנקל לתקן טעות צורמת שכזו בהופעה הבאה של השניים.
במופע הזה ניכר שמתי כספי וריקי גל התבגרו יפה. הוא הפך מקיבוצניק זרוק עם תלתלים למאסטרו מכובד עם שיערות לבנות שעוטפות את מפרצי ראשו. היא הפכה מרבקהל'ה מנשה עטופת מעילי העור והשיער הקצר לדיווה בלונדינית שנראית צעירה בהרבה מגילה הביולוגי.
והשירים? כאילו הזמן נעצר. הבגרות שניכרת על פניו של כספי הובילה אותו למסקנה שבנוסחה מדוייקת כל כך, אסור לגעת. העיבודים נשמרו בקודש, והלהקה הצעירה הצליחה להתחקות במדויק למקור. איזו מחמאה אדירה לגיטריסט יאיר מיכאל, שבערב אחד נכנס לנעליהם של גיבורי גיטרה מקומיים כמו חיים רומנו ושלמה יידוב - והכל בחסותו של המוזיקאי הפרפקציוניסט ביותר שידעה ישראל.
יוצא מן הכלל בדבקות למקור היו הביצועים ל"היי שקטה", בגרסה דרמטית יותר מגרסת האלבום וביצוע מרגש במיוחד של ריקי גל ל"מישהו" הקלאסי, שבוצע במקור על ידי יהודית רביץ בפסטיבל הזמר. אגב, השיר זכה בנקודה אחת בודדה באותה תחרות.
קהל מגוון, שהעדיף את המאסטרו על הדיווה
הקהל הורכב מקבוצה אקלקטית במיוחד של אנשים. היו שם צעירים שמכירים את ריקי ומתי משיריהם שהפכו לקלאסיקות גם בגלגלצ, זוגות מבוגרים שבאו לשחזר את האזנת הבכורה לשירי האהבה המתקתקים וגם לא מעט אנשים מבוגרים יותר, שהיו מבוגרים כנראה גם בהופעת הבכורה של השניים באמפי דוהל (לטענת גל) או בצוותא (לטענת כספי).
נראה שהקהל בעיקר הרעיף אהבה ושבחים למאסטרו המוזיקלי של הערב, ופחות לדיווה. במקביל, כספי גם נראה הרבה יותר נינוח מהמעמד, בעוד גל לא הסתירה את התרגשותה, דבר שגם השפיע בצורה ניכרת על קולה וגרר כמה רגעים מביכים כמו הקטע בו ביקשה מהקהל להצטרף אליה בריקוד ב"חולשה לרקדנים", מהשירים היחידים בהופעה שלא נכתבו על ידי מתי כספי - וגם באופן כללי הרגע החלש במופע. הקהל, אפשר לומר, הצביע ברגליים, ולא רקד.
_g.jpg)
לעומת זאת, כשריקי ירדה לרגע מהבמה ומתי לקח פיקוד, הקהל נשבה בקסמיו. "אני, יש לי מכרה", פנה כספי בעליצות למיקרופון, וקהל האלפים דיקלם בספונטניות חזרה "קוראים אותה - שרה". את הקטע הנהדר הזה, "מוריס והיונים", כספי דווקא לא ביצע ("למרות שאני יכול, אבל אני לא, זאת הייתה טעות") - אבל שירי הסולו שהוא כן ביצע, ובראשם "זו ילדותי השנייה", היו רגעי השיא של ההופעה.
את נחיצותו של מתי כספי למוזיקה הישראלית קשה להגדיר במילים. אביב גפן הקדיש פרק שלם באוטוביוגרפיה שלו כדי להצדיע לכספי, וטען שבמדינה מתוקנת כבר היו קוראים להר על שמו. באוניברסיטת תל אביב מקדישים חוג שלם לניתוח יצירתו המוזיקלית של כספי, בדיוק כפי שעושים למוצרט ובטהובן.
ריקי גל פרפורמרית ענקית
ובכל זאת, לא מעט מהקהל נחשף לכספי דווקא כשהוא "מחלטר" בתוכניות טלוויזיה כמו "כוכב נולד" ו"בית ספר למוסיקה". שזה אירוני, לאור העובדה שבאופן קבוע מתמודדים בתוכניות ריאליטי-מוזיקליות מפילים את עצמם כשהם בוחרים שירים מורכבים לביצוע של כספי, בעוד מתמודדים שמצליחים לצלוח את "מבחן השיר של מתי כספי" מגיעים רחוק בתחרות. תשאלו את נינט טייב, ששרה את "ילד אסור, ילד מותר" באודישן שלה לכוכב נולד.
ריקי גל, בעצמה עם רקורד של שופטת בכוכב נולד, כבר לא תצליח לשחזר את הקול הענק שהיה לה, בטח כשמשווים אותה לכשרונות צעירים (מי אמר נינט?), אבל הסטייג'-פרזנס שלה, הכריזמה והמכות הקטנות שהיא עושה בקול שלה, מזכירים שמדובר באחת הפרפומריות היותר ענקיות שהיו לנו פה אי פעם. בדיוק כפי שהגדיר אותה אהוד מנור - שילוב מנצח של השנסונים של ז'אק ברל עם הרוקריות של דיוויד בואי.
ההצגה הכי טובה בעיר
המופע נערך שלושה ימים לפני משחק העונה של מכבי תל אביב בהיכל נוקיה, מה שגרם לפוקדי ההיכל הרגילים לתהות לגבי בחירת הלוקיישן. האולם הענק הוקטן לאמפי-תיאטרון של 3,000 מקומות. כדי לחסוך בכמה סדרנים, נפתחו רק שני שערים (מתוך 12), מה שגרם לתורי ענק מחוץ לאולם, וגם הקהל במקומות היקרים נדחק בצפיפות על הפרקט בעוד חבריהם ששילמו פחות ביציע ישבו בנוחיות כמו במשחקים של מכבי.
מאחורי הבמה היפה עדיין ניתן היה לראות את הבאנר שמציג את חמש אליפויות אירופה של הצהובים מהשנים - 1977, 1981, 2001, 2004 ו-2005 – זה היה די סימבולי בהופעה בה כל שיר היה אליפות, וקשה לסכם אותה בלי הקלישאה השחוקה - "ההצגה הכי טובה בעיר".
סדר השירים במופע
הנה פתחתי חלון, ילד אסור ילד מותר, לא חלמתי שתלכי, פה ושם, אמצע הבלוז, היא שלו והוא שלה, היא חזרה בתשובה, טוקיו גדולה, ימי בצורת, סליחה, יום שישי חזר, אילו יכולתי, על ראש שמחתי, אוהבת אותך יותר, צער לא רב, מה זאת אהבה, היי שקטה, חולשה לרקדנים, ילדותי השנייה, מישהו, מערבה מכאן, מקום לדאגה, נערת רוק.
