כולם היו בנאי

"השאלה היא זו, יום לאחר פטירתך קוקי, אני יושב לי על שרפרף, ראשי מוטה למטה, השכנים יבואו בכדי לעודד אותי ויביאו לי מה? רבע עוף או בורקס?, את השאלה הזאת שואל יוסי בנאי באחד מהמערכונים המפורסמים שלו - והנה הגיע העידן שאחרי דור הנפילים, העידן שאחרי יוסי בנאי - והתכנסו מיטב צעירי השבט בלי רבע עוף ובלי בורקס - אבל עם שירים מקוריים, והרבה הרבה ריספקט לאמן שהיה ואיננו.

פסטיבל ראשון לציון אירח את המופע "יוסי בנאי - שירים אחרונים" שמבוסס על האלבום "שירים אחרונים" שיצא מוקדם יותר השנה. האלבום כולל שירים שכתב בנאי לפני מותו, אותם הלחינו לבקשתו מספר אמנים. בנאי טרם הספיק להשלים את ההקלטות ומלחיני השירים נטלו על עצמם את מלאכת הביצוע. ההופעה אמש הציגה את רוב האמנים שלקחו חלק באלבום, להוציא את ברי סחרוף ומאור כהן, שבלטו בהיעדרם. יהלי סובול, שלא השתתף באלבום, "הוקפץ" לחפות עליהם, אך לא הצליח לשחזר את הקסם שבביצועים המקוריים.

כל אחד מהאמנים שהשתתפו במופע ביצע לצד השיר מהאלבום שיר נוסף של בנאי, מהקריירה הארוכה והמפוארת שלו. כל אחד גם אמר כמה מילים על דמותו המיתולוגית של יוסי בנאי. שלומי שבן סיפר שאת השיר שהלחין לאלבום ("בגלגול הבא") נאלץ להלחין פעמיים, לאחר שבנאי העיר לו על הלחן המקורי כי "הוא לא הבין את כוונתו של המנוח". אהוד בנאי סיפר על הדוד שנתן לו את ההזדמנות הראשונה לנגן בגיטרה על במה, כשהיה "ילד בן 30".

קורין אלאל ריגשה כשסיפרה איך הלחינה את השיר "אריאל" בצורה אינסטינקטיבית, ונסעה לביתו של בנאי כדי לעבוד איתו על השיר - בדיוק שבועיים לפני שהוא הלך לעולמו. ובכלל, אלאל הייתה הבולטת מבין המבצעים, עם גרסה מהפנטת ל"אהבה בת עשרים". היא לא ממש מוצאת את עצמה פיזית על במה בלי הגיטרה שלה, אבל נכנסה לתוך הקצב עם כל הגוף, וסחפה איתה את הקהל שהצטרף אליה בשירת הפזמון. ראוי לציין שהיא גם הייתה המבצעת היחידה שהעיניים שלה לא נדדו כל הזמן אל הרצפה כדי לקרוא את מילות השירים.

בנו של יוסי, יובל בנאי, שמוכר כסולנה של להקת משינה, חלק זכרונות מבית אבא, וביצע את גרסתו לשירו של ג'ורג' ברסאנס "מי מפחד ממילים גסות". בילדותו, כך לפי יובל, הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב בושה כשהיה שומע את אביו שר את אותו השיר. ארקדי דוכין, אחד שנכנס לתודעה הישראלית עם שירים כמו "מלנכולי" של החברים של נטאשה, לא פספס את האירוניה בכך שנתנו לו לסיים את המופע עם השיר הכי אופטימי - "כמה יפים החיים", ואף הוסיף בקריצה: "כנראה שאני זמר שמח".

בסך הכל מדובר היה בערב מחווה ראוי, לאמן שבהחלט ראוי לערבי מחווה שכאלה. היכל התרבות בראשון לציון עשה חסד לסאונד הנפלא של האלבום ולהפקה המוזיקלית של רע מוכיח, ורק חבל שהקהל הורכב כמעט באופן מוחלט ממבוגרים, 50 פלוס. הצעירים כנראה חסכו את הכסף לשאר ההופעות בפסטיבל.

המופע נחתם בקליפ האחרון לשיר האחרון שביצע יוסי בנאי - "תרנגול כפרות", עם הלחן הנפלא של מיכה שטרית. ולפתע, אתה מבין שעם כל הכבוד לכל האמנים המכובדים שהופיעו פה קודם - אף אחד מהם הוא לא יוסי בנאי. לא הבן, ולא האחיין. ביציאה ניסינו לחשוב האם יש בתרבות הישראלית היום אמן כל כך רב-פעלים וברוך כישרונות כפי שהיה יוסי בנאי - כותב שירים, זמר, שחקן דרמטי, שחקן קומי, כותב מחזות, כותב מערכונים, כותב ספרים ובמאי תיאטרון. לא הצלחנו לחשוב על אף אחד כזה.

סדר השירים במופע