ובכל זאת היו במופע כמה אזכורים פוליטיים. עומרי גליקמן ולהקתו "התקווה 6" הקדישו לפוליטיקאים את השיר "קוקוריקו" - "כדי שיתעוררו שם, ויזכרו שהם שם בשבילנו ולא אנחנו עובדים בשבילם". גליקמן לא שם לב ואמר שהבחירות מתקיימות ביום שני. אולי בעולם הרגאיי מצביעים יום קודם.
_c.jpg)
חוץ מפוליטיקה היתה גם מוזיקה, מגוונת ומצוינת ברובה הגדול, כשהקו המנחה הוא שילובים יוצאי דופן בין אמנים בשיטת החפיפה. בשעה 22:30, שעה וחצי אחרי פתיחת הדלתות (ואחרי שהקהל הצעיר סיים לבזבז 28 שקל לכוס בירה קטנה ו-20 לנקניקיה), עלה ראשון לבמה גיא מזיג, דורבן לשעבר, עם "לבד במדבר", שיר שמיד חימם את האווירה, מלווה בהרכב של המופע שכלל את שחם אוחנה בבס ושי פרץ בחשמלית, שני נשפנים, מתופף וקלידן. אחרי שמזיג סיים את חלקו כזמר הוא נשאר על הבמה כגיטריסט שני ואת פרונט תפסה שירה חן המגניבה ב"כל הכוכבים". היא נראית פיצוץ, סקסית לגמרי בבגד גוף הדוק, זזה טוב ושרה טוב.
_c.jpg)
גם אפרת גוש הראתה שיש לה גרוב. הקהל קיבל אותה בחום והיא החזירה בהופעה משכנעת עם פיג׳מה. "אה אה אה אהבה" עבד בגדול כקטע שאיימי וויינהאוס המנוחה וגם ביונסה היו נהנית להצטרף אליו. גוש נותנת שואו, משחקת על הקטע הסקסי, מבקשת עוד מהקהל ועושה איתם אהבה. דיווה. אחרי גוש עולה עוד דיווה. אסתר רדא. מהשנייה הראשונה ברור שיש כאן משהו אחר, זמרת שאין עוד כמוה בארץ, סוג של מרי ג'יי בלייג' פוגשת את אמילי סנדה ושתיהן ביחד את ביונסה. היא שרה "Life Happens" והחיים באמת מתחילים לקרות בקצב מהיר. כשקותי מצטרף אליה, זה בבלדה "Just A Lady", אבל אסתר היא לא סתם ליידי, היא ליידי רדא.

אחריה מגיע קותימאן בקטע אינסטרונטלי מהיר בשם "Losing You" שכיכבו בו הקלידים. הוא מנגן סוג של גרוב אסיד-ג׳אזי היפ הופי אינטנסיבי וכובש. מצויין. קרולינה מצטרפת אליו באמצע עם תוף, ואז שרה על רקע הלמות תופים וההרכב כולו. קותימאן נשאר עם קרולינה לקטע נוסף שלו, "Music Falling", גרובי מהיר וסוחף לא פחות, רפפטטיבי, עם כלי נשיפה אדירים שמרחפים מעל הקצב ופעם מתחתיו, קרולינה שרה וצווחת וקותי בסולו קלידים, מייצר מוזיקה פסיכדלית גרובית לפנים ועדיין נצחונית וכזו שכיף לזוז איתה. קותי נשאר עם קרולינה ל"אף אחד לא בא לי" ואחרי סולו גיטרה של שי פרץ היא נותנת לאלפים לשיר במקומה והם שרים הכל. קרולינה נשארת לקטע נוסף שזוכה לחיבוק - ״הבלדה על אביר החופש ובת הגלים״ בדואט עם תומר יוסף. אחרי שהיא מסיימת יוסף שר את "אל תטוסי".
_c.jpg)
ההופעה של תומר יוסף נמשכת עם "אני רוצה לזוז" כשמצטרף אליו מוקי ל"ילדה סוכר". מוקי נותן את "לא רואה ממטר". הקהל בטירוף עליו. גם ב"עוקף מלמעלה" הם משתוללים. מוקי היה ונשאר ראפר בנזונה שעושה היפ הופ לפנים, בפול פאוור והקהל באוויר, ההרכב נותן בראש, בעוצמה שמגניבה ומעיפה ישבנים. ואז התקווה 6 מצטרפים ומתחיל הרגאיי של "רק תגידי לי". כשמוקי יורד הם עוברים לסקא ונותנים לקהל לשיר את ״אלוהים״ והקהל יודע את כל המילים. הם חוזרים לרגאיי. נהנים לדלג לסקא ולחזור. הסולן עומרי גליקמן יורד לשורה הראשונה ומלהיב עוד יותר, פרפורמר מצויין ולהקה חזקה. את "קוקוריקו" הוא מקדיש כאמור לפוליטיקאים ואז מפעיל את הקהל לקפוץ באויר לפי ספירה שלו עד ארבע. מדהים כמה שזה עובד.

רד בנד עולים לקול תשואות הקהל ואחרי מערכון קצר ("רובכם עומדים להיכנס הלילה להריון, נייצר כאן תינוקות סגולים", אומר רד אורבך בשפתו הציורית) מתחילים את "Killing In The Name" של רייג׳ אגיינסט דה מאשין. אחרי חצי דקה מצטרפים אליהם מרסדס בנד עם הסולן גל תורן, שמוסיף תרגום בעברית למילות שיר המחאה באחד מרגעי השיא של הערב. מרסדס נשארים ל״מיכלי״ עושים, המון המון רעש עם שתי גיטרות בדיסטורשן מחורר אוזניים. חלק מהקהל לא לגמרי איתם. תורן צורח, שני הגיטריסטים מכסחים, הקהל לא רוקד אבל מריע בסוף השיר. לפני ״הבת של השטן״ תורן סוחט מהקהל עוד ידיים באוויר, שוב צורח, והחבר'ה שלו ממשיכים לכסח. הקטע המזרחי של השיר תופס את הקהל אבל הרעש מרחיק.
_c.jpg)
אחריהם רד בנד חוזרים כדי להכריז על שבק ס' ולעשות איתם גרסה ארוכה ל"שיר הגאנג'ה", כולל כאמור עישון מבאנג ענק. "ראיתי אנשים מתים מהירואין וקוק, אבל מעולם ראה מישהו מת ממנת יתר של עשב", אומר רד. האלמנט הספרדי של האולה נכנס חזק לשיר, לצד גיטרה חשמלית דומיננטית של פילוני.
רד בנד יורדים ושבק מתחילים את המסיבה האמיתית עם "יהיה פיצוץ". הקהל באוויר. פישי הגדול עולה ומדבר נגד הפוליטיקאים ובעד לגליזציה, ואז עוברים ל"תתקעו בחצוצרה". פישי משתלט על הנאמבר, באמצע עוצר, מבקש חושך, מפעיל את הקהל להדליק מציתים כדי לצלם אותם ליו טיוב ובסוף נפרד מהקהל בצרחות ונשיקות. אחריו הם נותנים בראש עם "אימפריה" שלא היה מתוכנן, ואז מביאים ממעמקי התקווה את "נופל וקם" שיר הכי ישראלי בווליום מטורף.
יוסי פיין מצטרף אליהם בבס ל״תפוס תרגע״ מהאלבום האחרון, קטע שלא ממריא בדיוק. אחר כך שבק יורדים ופיין נשאר לסולו בס מרובה אפקטים שמרעיד את ההאנגר, כמו שרק הוא יודע. השעה 00:55 והקהל צועק 'דג נחש דג נחש'. הנה הם עולים. עם 'לא מספיק' ופיין כגיטריסט. שאנן סטריט נואם נגד ביבי והם מבצעים את ״זמן להתעורר״, שיר חדש, כבד, איטי, רועש, עם אלמנט סאונד חללי ואלמנט מזרחי, ואז קטע סולו סקסופון ושוב סאונד כבד וקטלני. מכאן ועד הסוף הגיעו עוד שלושה להיטים והקהל החל התפזר אל תוך הלילה.
_c.jpg)
_c.jpg)