מארינה מקסימיליאן, החלום הרטוב של הפופ הישראלי

היינו כחולמים. מארינה מקסימיליאן, במופע החדש שלה, שפתח אמש את פסטיבל ראשון לציון, היא התגשמות החלומות הרטובים של הפופ המקומי. סוף סוף מישהי שלא פוחדת מהסטנדרטים הגבוהים של מקבילות אליה בחו"ל, שלא חושש כמוהן להחצין את עצמה בעוצמה, שבודקת את הגבולות שלה ושל הקהל שוב ושוב, שגורמת לך לפעור את הפה אי שם בהתחלה, ולהישאר איתו פעור עד הסיום.

הנה סוף סוף זמרת שנראית ונשמעת על הבמה כמו הדבר האמיתי, כמו חבילה שלמה של פופ מהוקצע וגם עמוק, רחב יריעה וגם חד, נוצץ וגם נוגע. עם סאונד חלומי של הרכב ליווי מינימליסטי ומעולה, עם רעב לשואו ובעירה שלא מניחה ותשוקה להיות אדירה. מארינה היתה אמש, בשיאה, שילוב של פיה יפהפיה ומחוללת ניסים, עם מכשפה זדונית וקרת מבע. החיבור הזה, שהוא תמצית הפופ במובנו העמוק של הז'אנר, הדהד אמש עוד שעות אחרי ההופעה שלה. היא היתה ונוס בוהקת שמשתוקקת למצוא חן, ולילית מסוכנת שמחסלת בחשכה ללא רחם, נעה כל העת בין הקטבים, לרגע היא המאהבת הגדולה מהאגדות, ושנייה אחר כך הביץ' הנוראה מהגיהינום, לוטפת וחובטת, מתמסרת ומסרסת, דיווה וילדונת, נימפה ואמאזונה, מחייכת את החיוך הכי אדום ויפה בעולם, ורגע אחרי זה חושפת שיניים צמאות דם.

הקהל אמש בפסטיבל ישראל לא היה מוכן לזה, ומקסימיליאן הותירה את חלקו המום והלום. הם אולי שמעו על המופע הקלאסי שלה עם גיל שוחט וציפו לשמוע פרשנות מודרנית לצ'ייקובסקי. אבל מארינה עלתה לבמה גאה בכל מה שהטבע נתן לה. סקסית לגמרי במכנסונים קטנטנים ורגליים שלא רוצות להיגמר, וגופיה שחורה שישבה עליה יפה. היא פרמה ואספה את השיער עוד ועוד פעם, והתעסקה המון שאיך שהיא נראית, באיך שהיא זזה, ובאפקט הנפלא שיש למראה שלה על הקהל. הכריזמה הטבעית שלה נטענה באנרגיות חושניות, היא היתה אמש פצצת סקס שמאיימת להתפוצץ בכל רגע. זה כמעט קרה כשירמי קפלן הגיח לבמה ומארינה נצמדה אליו, עוד רגע והיא דוחפת לו לשון לפה. שני זוגות בקהל שזה כבר היה יותר מדי בשבילם קמו ויצאו. בעיה שלהם. כל המצקצקים יכולים לקפוץ. אם לליידי גאגא מותר, אז גם למארינה.

במקרה של מקסימיליאן, למזלה, להיראות טוב ולנוע בחתוליות, לא בא על חשבון רמת השירה והמוזיקליות (אולי בדואט עם דנה אינטרנשיונל, אבל ממש מעט). אלא שבמקרה שלה, לשיר מצויין זה המובן מאליו. העניין אצלה הוא היופי הטהור של המוזיקה, העטיפה, הפרפורמנס, הצליל, התאורה המושקעת והמדויקת, הגיוון הסגנוני המפתיע, אפקט ההצפה של החושים וההתפעלות המתגברת שהיא מעוררת, והכל יחד, שיוצר "וואו" אחד גדול. זו התפעלות פופית במובן הבסיסי. כמו להתפעל מהרמוניה קולית של הביץ' בויז, מתזמור שיצר מקרטני, מלחן של בני וביורן או משלמות הביצוע של אלטון ג'ון. המופע של מארינה לא נועד לרגש את המאזין ברמת החיבור הקטן (והכה מקומי) של מילים פלוס לחן פלוס קול של זמרת פלוס הקהל מצטרף בפזמון (פרט ל"עמוק בטל"). לא. המופע שלה נועד לכך שתביט בו ותגיד לעצמך עשרות פעמים "היא מדהימה, היא מהממת, אין לה מה לחפש בארץ".

ובאמת, לצד אסתר רדא, ומאז אמילי קרפל לפני שנה וחצי, לא היתה כאן מישהי שעשתה את זה כל כך טוב, ברמה המקובלת מעבר לים. מארינה היא כיום זמרת ויוצרת, שיחד עם הנגנים שלה וההפקה של עופר מאירי (מלך של פופ) עושה את המוזיקה הכי מגניבה, עם הצליל הכי עדכני, כבד ברגעים הדרמטיים, זוהר ברגעים בהם היא מרימה ידיים לשמיים ונוגעת בשמש. קחו את שבעת שירי האלבום שלה שבוצעו אתמול כמות שהם, שימו אותה על במה בניו יורק או פריז, וקיבלתם כוכבת בינלאומית. תנו לה לשיר את "Russian Cannon" בפני כל קהל שוחר תרבות באירופה וקיבלתם פוטנציאל לאחינועם ניני חדשה. וגם אם זה לא יקרה להם שם, מכל סיבה שהיא, לרמה הנדרשת היא ומאירי הגיעו.

כדי למלא מופע של שעה ו-45 דקות נוספו לשירי האלבום העכשווי גם סינגלים שמקסימיליאן אספה לאורך הדרך ("עמוק בטל" הלאה גולדברגי ו"אני הולכת" התמיר מוסקטי), שישה קאברים, כל אחד מעולם אחר, וכמובן האירוחים של ירמי קפלן ודנה אינטרנשיונל. כל אלה הוסיפו למופע של מארינה נדבכים צבעוניים שמדגימים עד כמה היא מוכשרת ועד כמה היא יכולה לגייס כמעט כל להיט בתולדות הפופ לצרכיה.

החיבור עם ירמי קפלן לא נראה טבעי בהתחלה, אבל עבד בסדר. "כמה את צודקת" היה שטוף הורמונים וב"Maurin" היה שקט, איטי, מסתורי ונואש. דנה אינטרנשיונל הגשימה למקסימיליאן חלום ילדות כשהתארחה אצלה והביאה איתה הרבה אנרגיות, שהלהיבו את הקהל, אבל הביצוע ל"Loca" היה נטול תופים (חיים או מוקלטים) ורחוק מלהלהיב. "צ'ינקווה מילה" שבוצע בהדרנים כבר עבד יותר טוב (למרות שמארינה לא היתה מדויקת), וקטע קצר מ"ישנן בנות" שהגיע אחריו נראה כמו חלטורה של הרגע.

בגזרת הקאברים היו שם "Sun Is Shining" של בוב מארלי, שהיא רכבה יפה על גרסת ההאוס שלו, "The End Of The World" של סקיטר דיווייס, שמוכר לכולם מהקולנוע, ומארינה שרה אותו מהמקום של הנערה שבורת הלב. ל-"Yellow" של קולדפליי היא העניקה אנרגיות חדשות וקלילות. הכבוד למסורת המקומית הגיע בהדרן עם הבלוז הכבד של "לא ידעתי שתלכי ממני", ואחריו היא היפנטה עם "I Put A spell On You" ושלחה אותנו לישון עם המריר-המתוק של לנה דל ריי ב"Video Games". וכן, אי אפשר היה שלא לחלום עליה בלילה.

רשימת השירים: Silence, Two Pigs, Sun Is Shining, Tango, עמוק בטל, אני הולכת, Russian Cannon, I Trust This Man, The End Of The World, Hurricane, כמה את צודקת (עם ירמי קפלן), Maurin (עם ירמי קפלן), Yellow, ו-Loca (עם דנה אינטרנשיונל).

הדרנים: Chinqui Mila (עם דנה אינטרנשיונל), ישנן בנות (עם דנה אינטרנשיונל), לא חלמתי שתלכי ממני, I Put A spell On You, ו- Video Games.

צפו בקטעים מהמופע:

Tango


עמוק בטל


Russian Cannon


I trust this man


Its The End Of The World

Hurricane

כמה את צודקת (עם ירמי קפלן


Maurin (עם ירמי קפלן


Yellow


Loca (עם דנה אינטרנשיונל


Chinqui Mila (עם דנה אינטרנשיונל


ישנן בנות (עם דנה אינטרנשיונל


לא ידעתי שתלכי ממני


I Put A spell On You

תמונות מהמופע