חיים חפר נפטר בשיבה טובה. הוא הספיק כל מה שאדם יכול להספיק בחייו. הוא זכה להערכה, לכבוד, לכיבודים. הוא חתן פרס ישראל. מותו לא בא בטרם עת. הוא גם היה חולה בשנים האחרונות, כך שמותו גם לא היה ממש מפתיע. הצרה היא שחיים חפר ובני דורו הולכים ונעלמים, ובעידן הזה, כבר די קשה להסביר לאנשים צעירים מי הוא בכלל חיים חפר, ולמה הוא היה כל כך חשוב.
אני זוכר את אולם "אלהמברה" בשנת 1968. את המחזמר "איי לייק מייק" שלא נחשב לפסגת היצירה של חפר, אבל מדגים היטב את המיקום שלו בהיסטוריה של התרבות הישראלית. "איי לייק מייק" היה במקור מחזה סאטירי שכתב אהרון מגד על הרצון של משפחה בורגנית ישראלית לחתן את הבת עם יהודי עשיר מאמריקה. המחזה נכתב בסוף שנות החמישים, ובתחילת שנות השישים גם הפך לסרט מצליח.
לחיי העם הזה
אחרי מלחמת ששת הימים, החליט המפיק גיורא גודיק שאפשר לעדכן את הסיפור ולעשות עוד סיבוב. האמריקאי יהיה מתנדב שבא לישראל לקראת מלחמת ששת הימים, והמחזמר כולו יהיה חגיגת הניצחון המוזיקאלית שלנו. חיים חפר נקרא לכתוב את הפזמונים (עם דובי זלצר שהלחין). הוא כתב את "מה צריך בסך הכל בן אדם?" החילוני, שנשמע קצת כמו שיר של פיט סיגר, והתאים לרוח הסיקסטיז האמריקאית. לרגע השיא הוא חיבר את "לחיי העם הזה".
הרגע שבו כולם מרימים כוסית ושרים "לחיי העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה, שהוא כזה" היה רגע הסיום של המחזמר. בכל הצגה הגיע הקהל לכמעט אורגזמה בשיר הזה, וכשאני הלכתי לראות את המופע כבר כולם ידעו אותו בעל פה ושרו עם השחקנים. נדמה לי שאיש לא זוכר כיום את מקורו של השיר הזה, שהפך לשיר עם.
חיים חפר התחיל כאחד ממשוררי הפלמ"ח. הוא כתב לצ'יזבטרון, ללהקות הצבאיות וגם לתרנגולים. עד שנות השמונים הוא כתב במקביל שירי אתוס חשובים לצד פזמונים קלילים. ללהקת הנח"ל אבל גם לשלישית גשר הירקון ולחלונות הגבוהים. אלה הפרטים היבשים. מה שחשוב זה שחיים חפר תעד את מלחמת העצמאות.
החל מ"הוא לא ידע את שמה, אבל אותה צמה, הלכה איתו לאורך כל הדרך". דרך "דודו" ועד לסיום המלחמה כש"הן אפשר ובג'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר". היו גם שירים פחות "חשובים". כמו "שיר הפינג'אן" שבו "הרוח נושבת קרירה, נוסיפה קיסם למדורה". אבל היה גם השיר המסכם את הכל "רבותי ההיסטוריה חוזרת" שהפך אותו לסוג של משורר לאומי.
חפר כמו כל בני דורו, לא רצה בעצם להיות לוחם. גם כשעשה אידיאליזציה של הקרבות, כדי לרומם את רוחם של הלוחמים, לא שכח את הרומנטיקה. "יצאנו אט" הוא כנראה השיר אהבה/מלחמה הישראלי המכונן של כל הזמנים. הם הלכו לקרב, היא נשארה מאחור. היא תמשיך לזכור.
יצירה חילונית אמיתית ובלתי הרואית
גם כשנגמרה המלחמה, ובעצם עד סוף הדרך, המשיך חפר לכתוב שירים חשובים. את "הסלע האדום" על הבחורים שהלכו לפטרה ולא חזרו ועד "הנני כאן" של הבן השב לירושלים שאוחדה לה יחדיו. היו כמובן שירי תקווה לשלום כמו "הימים האחרים" ו"כשיבוא שלום". והיה אפילו השיר המצמרר "המלחמה האחרונה" עם השורה "אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה" שכתב ליהורם גאון ונחשב בשעתו לשיר תבוסתני.
ככל שעבר הזמן הצליח חיים חפר לפנות יותר מקום ליצירה חילונית אמיתית ובלתי הרואית. גם אינספור שירים כאלה הוא כתב. "השמלה הסגולה" ו"אם תרצי" לתרנגולים, "אל תעברי לבד ילדה ברחוב" ו"איזה יום יפה" לשלישית גשר הירקון. לחלונות הגבוהים הוא כתב את "הורוסקופ" הטפשוני ואת "ילדה קטנה" העל זמני ואת "יחזקאל" על הנביא התנ"כי שבזמנו נפסל לשידור. אבל שיא התקופה ההיא הוא כמובן "שיר השכונה".
השיר הזה היה התנ"ך של ישראל החילונית האשכנזית של שנות השישים. צעירים קוליים, בעיקר בתנועות הנוער, ידעו אותו בעל פה, וזה למרות שהוא היה באורך של עשר דקות. אני מביא כאן קטעים מקוצרים מתוכו, לטובת מי שקצת שכח.
"חבר'ה, חבר'ה רגע, רגע, מנדל צבינגי ופושקש, משחקים בכדורגל כאן אצלנו במגרש / הם גרשו משם את נח, לא עזרו הצעקות, בוא נתפוס אותם בכוח ונתקע להם מכות
לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן, צ'וץ' נסע לכפר סבא, לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן, עוזי מפחד מאבא / לך ותקרא לג'ים ואודי, אהרל'ה ושמעון רודי, לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן //
שמע ראיתי איך שגילה מקצרת חצאית בחיי שהיא התחילה להתלבש כמו דוגמנית / זה מפני שהיא אוהבת את גיורא המדריך, על ידו היא מסתובבת אם צריך או לא צריך // לא רוצים לישון רוצים להשתגע, ולא רוצים כאלה מן בנות, לא רוצים לישון רוצים להשתגע, ולא רוצים בנות מחורבנות". הטקסט המלא בשירונט
זר לא יבין זאת, נסלח כמובן על המיזוגניה הקלה ועל הנימה הלא פמיניסטית. אבל גם איתם, השיר הזה הוא התיאור הטוב ביותר של אווירת היישוב הישן. וזה היה חיים חפר. איש היישוב הישן והקמת המדינה. צריך גם לזכור שהוא כתב מקמות פוליטית ב"ידיעות אחרונות" עד גיל מאוחר מאוד. שהוא כתב מאות שירים. שהוא באמת היה בכל מקום. אבל אם צריך לצמצם את זה, ברוח הזמן, לכותרת אחת, לשיר אחד שמסמן הכל, אני מניח ש"שיר השכונה" יעשה את העבודה.
לא שהייתי מנסה לשיר אותו לאנשים צעירים בישראל 2012. אבל לא כל דבר צריך לנסות ולשיר לאנשים צעירים. יש דברים שאפשר להשאיר למבוגרים שמתחשק להם להזכר. ולזכור את חיים חפר. האיש והאגדה.
>> אריק איינשטיין: "חיים חפר מהאבות המייסדים של התרבות הישראלית"