נדמה שיותר מקולנוע, בוודאי מתיאטרון, המופעים האהובים ביותר על קהל ברחבי העולם כשנהיה חם הן הופעות מרימות של זמרים. אלפי ישראלים נוסעים השנה לבירות אירופה השונות כדי לראות את ביונסה, ברונו מארס או את מופע הפרידה של פול סיימון. מבין אלה שנשארו בארץ נהרו אתמול 12,000 להיכל מנורה כדי לראות את "הולכים להשתגע", המופע המשותף של אייל גולן ומשה פרץ. מופע קיץ, במקרה הזה, אומר שזה מיטב הלהיטים של שניהם, ארוזים היטב, ומבוצעים ביחד על ידי שניהם, זה שר בית, זה שר את הבית הבא וכן הלאה. חצי חצי בדיוק. מאחר שהקולות שלהם מתאימים, זה עובר חלק לגמרי.
המופע הזה הוא מפגש בין שני זמרים שאינם צריכים להוכיח כלום כרגע. כל מה שהקהל רוצה מהם, ובמיוחד בקיץ, זה שעתיים של הנאה עם שירים מוכרים, ולשניהם ביחד הרי יש להיטים שיספיקו גם לשלושה מופעים כאלה. יעקב למאי הפיק מוזיקלית, על הבמה הלהקה הענקית והמיומנת של אייל גולן, ובתוספת כנרית יפהפייה שהגיע מאיזו ארץ זרה וגיטריסט איטלקי, אין להם שום בעיה לצלוח ערב כזה בקלילות.
אחרי פתיחה שכמו במחזמר, מעניקה צלילים קצרים ממיטב להיטיהם, עולים השניים לבמה ופותחים עם הדואט החדש "המילים החסרות". משם מתחילה ההסתערות. "באתי אלייך" של גולן מתחבר ל"ברצלונה" של פרץ שמתחבר ל"כל החלומות" של אייל גולן. כלומר, רצף להיטים אהובים שהקהל יודע לשיר בעל פה.
לא במקרה משה פרץ הוא דמות כל כך אהובה. יש בו משהו צנוע ולא מתחכם. הכל אצלו בגובה העיניים, ותמיד במצב רוח טוב. אייל גולן אוהב מאוד חברותא. הוא מעדיף תמיד להיות עם חברים, ועכשיו מתברר שגם על הבמה, כשהוא עם זמר נוסף, זה מוציא ממנו קלילות חדשה ומאפשרת לו לתת מול האצטדיון המלא תחושה שאנחנו בסך הכל אצלו בסלון. הוא רוקד עם משה סלואו, מקניט אותו על כך שהוא קופץ הרבה על הבמה, ובסוף אף מכריח אותו לשחק איתו משחק.
הקהל יזרוק מילה והם ישירו אקפלה, מה שיעלה להם בראש. משה מתחיל ב"את לי לילה" של בועז שרעבי ובהמשך זה מגיע ל"אני ושולה בחצר" ואפילו "קזבלן". זה משוחרר, נגיש ובעיקר שובה לב. באמת נדמה שהאופן שבו אין בין שניהם משחקי אגו, הוא כמעט חשוד. ולא זו בלבד, הם שרים בלי להתבלבל את "רק רוצה לרקוד" הדואט של פרץ עם עומר אדם ומולו את "אני מבטיח" שהיה במקור דואט של גולן וליאור נרקיס.
מאחר שאתמול הייתה ההופעה הראשונה, קל היה לראות שלפעמים הם לא זוכרים עדיין מי מתחיל כל שיר, אבל זה ממש לא הפריע להם. על הבמה הרי יש להם מסכים קטנים שעליהן רצות מילות השירים, והם אפשרו בקלילות אחד לשני להוביל. "כוס של יין", "שישי בצהריים", "ארוץ עד אלייך", מה שנקרא להיט רודף להיט, והקהל כמובן על הרגליים, רוקד, שר ומצלם.
החשש במופעי להיטים הוא שאווירת השמח תשטיח את האירוע ולא תאפשר רגעי שיא. במקרה הזה השיאים היו בפרק שבו כל אחד שר לבדו שיר של השני, בזמן שהאחר נח. משה פרץ נתן ביצוע מרגש ל"אלוהיי" וגולן בתמורה נתן ביצוע לשיר מעט פחות מוכר של פרץ, "הולך לי מיואש". זה שיר ערבי במקור שיוסי בן דוד כתב לו מילים חדשות. הוא הופיע בשולי אלבומו החמישי של פרץ וזכה בהמשך גם לביצוע של עופר לוי. השיר הזה, שגולן שר לראשונה בחייו על במה, דרש ממנו ריכוז והביא אותו לתת ביצוע קולי יפהפה שהזכיר לכולם למה הוא אייל גולן.
הלהיטים המשיכו לזרום. "קרמלה", "חתונת השנה", "יפה שלי", "לקנות לך יהלום" ולקראת סיום עוד ביצוע יפה במיוחד לשיר המרגש שכתב פרץ על הוריו, "סימני הזמן". אם צריך לחפש נקודות אופטימיות, אז לקראת סיום ביצעו השניים את "האם להיות בך מאוהב" של אביב גפן. פרץ התחיל בבית הראשון, גולן הצטרף בבית השני, ושניהם ביחד שרו את הפזמון, הקהל שר איתם כמובן את כל השיר, כל המילים, מלוא גרון. לא נאמר שום דבר לפני או אחרי השיר. שמו של אביב גפן לא אוזכר, ואווירת פיוס או "מה זה משנה מי כתב ושר את השיר הזה במקור", הזכירה שבסוף היום כל ה"מחנות" במוזיקה הישראלית כבר די התרגלו לחיות זה לצד זה.
אם צריך לזה הוכחות נוספת, קיבלנו אותה בקטע הסיום. זה הרגע שבו הקצב נהיה אלקטרוני ומסיבתי לגמרי, על הבמה עלו רקדנים לבושים בבגדי מועדונים והמחרוזת הכילה את "הולכים להשתגע", "תבואי היום" ולסיום את "בחור חדש". זה שיר הנושא מתוך אלבומו האחרון של פרץ, שכתב אותו יחד עם אבי אוחיון. הוא מכיל רפרור ל"בא לשכונה בחור חדש" הוותיק של אלון אולארצ'יק, שיר שהיה במשך שנים שנוא על אנשי המוזיקה הים תיכונית בטענה שהוא פרודיה על שיר מזרחי. אבל עברו כבר מספיק מים בירקון, וכך יכולים לשיר גולן ופרץ מלוא גרון את המשפט הזה ממש לקראת סיום. ושוב, בלי שום הסבר או מתח.