עומר אדם - "אחרי כל השנים"

עומר אדם ובן אל תבורי הצטלבו לראשונה ב"כוכב נולד 7", ביום האודישנים הראשון של שניהם שהתקיים בבאר שבע. אדם היה אז בן פחות מ 16. הוא בא עם גדוד חברים מהתיכון ושר את "אבא" של שלומי שבת. הוא  היה קפוא ומבוהל, אבל הקול שלו נשמע כבר אז בשל ומפתיע. שולחן השופטים התמוגג ממנו. תבורי היה בן 17.5 ובא ביחד עם אחיו דניאל. הוא שר את "אמא" של שלומי שבת, עם דיקציה גרועה, וכל השופטים הסבירו לו שהוא חמוד, אבל ממש לא בשל. "אבא שלך לא יכעס עלי" אמרה לו מרגול בטון אימהי, "עוד יגיע היום שלך".  

את ההמשך כולם מכירים. אדם היה המועמד המוביל ניצחון, אבל עף מהתכנית כשהתברר שזייף קצת בגיל. שנה אחרי זה הוא היה הזמר הצעיר הלוהט ביותר בישראל. בן אל תבורי ניסה כל מיני דברים, השתתף בתבוריז ובגולסטאר. לרגעים ארוכים היה נראה שהבחור הזה לא ממש בדרך לשום מקום. ואז קרה המפץ הגדול, ונולד הצמד הנודע. לא רק שתבורי יכול עכשיו להביט אל אדם בגובה העיניים ולהרגיש סבבה, הוא גם שינה ביחד עם סטטיק את כללי המשחק בשוק המוזיקה הישראלי. על הרקע הזה, האלבום החמישי של עומר אדם שיוצא היום, נשמע פתאום שונה לגמרי.

"אחרי כל השנים" שפותח את האלבום ונתן לו את שמו, הוא שיר ההתבגרות של הזמר הצעיר. בגיל 24, אחרי שהפך לאחד האהובים ומוערכים בדור שלו, הגיע השיר הזה שכתבו אבי אוחיון ואסף צרויה, והפך אותו לגבר ששר שירי אהבה רציניים. לא ש"נמס ממך" לא היה בכיוון, אבל היה בו אלמנט צעיר מאוד. "אחרי כל השנים" עם העיבוד הספציפי והגיטרה האקוסטית הוקלט כדי להעלות את אדם לליגה של זמרים יותר מהוגנים. שזה גם הגיוני. מי שראה אותו במופעים המשותפים עם משה פרץ, יודע שאדם בשל למהלך הזה.

גם השיר השני בדיסק, "סופר עוד יום" שגם אותו הלחין צרויה (שהלחין את רוב שירי האלבום) ממשיך את הקו הזה, כולל ליין ערבי כבד ויפה מאוד. למעשה כל חמשת השירים הראשונים, הם כאלה שהמילה "רציני" רשומה מעליהם. האחרון בהם "שדות של תירוצים" נשמע קצת כוורת או להקה צבאית. אם לא הבנתם, עומר אדם החליט בדיסק החמישי שלו, להתעקש על קרוס אובר גדול ודרמטי. ודאי שמעתם את "פוליטיקה וסקס". שיר ששלמה ארצי היה מאוד מרוצה ממנו. מאחר שהוא מנוהל בחכמה, ומאחר שהשנה היא 2017, הוא לא חזר על טעויות של קודמיו. זה עדיין ברור שהוא זמר מזרחי, השירה שלו חזקה מתמיד, אבל ההפקה המוזיקלית מאוד מיינסטרים ישראלי. "שדות של תירוצים" נגמר בקטע מתוך "סיוון" של יגאל בשן.

רק השיר השישי בדיסק "תענה לה" הוא להיט ים תיכוני מקפיץ ראשון. ולא במקרה. 17 שירים יש באלבום, וכמות להיטי החפלה נמוכה מאוד. נראה שאדם ברגע הזה בזמן נהנה יותר לחפש שירים כמו "סיפור ישן" היפיפה שהוא שר ביחד עם לירן דנינו מאשר עוד שירי הרמות. אם רוצים להקצין, הוא מכוון לעבר אייל גולן, ומנסה להתרחק ממשה פרץ ודודו אהרון. אפשר להניח שכאשר הדיסק הזה יצא לדרך לפני שנה, המטרה הייתה להציג "צד אחר" של עומר. אתה ממש יכול לדמיין מה נאמר שם בחדר שבו הוא ישב עם הצוות שלו לדיונים בעתיד.

מה שהם לא לקחו בחשבון, זה שבינתיים בן אל וסטטיק יעשו מהפכה. התוצאה היא שעומר אדם נשמע פתאום קצת מבוגר מידי. אופס. האיש הזה, שצעיר מבן אל בשנתיים, נשמע ברגע הזה כמו אחיו הגדול והמיושב. בעולם של דימויים, עומר אדם של "אחרי כל השנים" הוא אחד שכבר נשוי פלוס 2 וגר במגדל, בזמן שאחיו הצעיר בן אל עוד קורע את העיר. וזה בעצם הדבר היחיד שמצער בדיסק החדש הזה. כי אדם, שהפך עם השנים לזמר מרגש, כנראה לא מאוד מתעניין בטרנדים עכשוויים של הפקה. העטיפה המוזיקלית של שיריו נשמעת כרגע קצת חלשה ממה שהיית מצפה. והתוצאה היא שהדיסק שלו קצת צפוי, ולא טרי מספיק.

לא משנה כמה נהדרים הם "אחרי כל השנים" ו"סיפור ישן". כשאתה בן פחות מ-25, וכוכב ישראלי שמכוון הכי גובה, אני מצפה שתהיה יותר ג'סטין ביבר ופחות הגבעטרון. אם אתה הולך לכיוון הערבי, אז לך רחוק, עם ים של כנורות, ותלחץ שיר יפה כמו "עוד מחכה" עד הקצה. הבעיה היא שזה מתנגש קצת עם הרצון לקרוץ לקהל הלא מזרחי. וכשברקע מתנגן "סתם" של החברים הקלים, אתה מפספס רגע בזמן.

לא שזה נורא. בסך הכל זה באמת רק רגע בזמן. ומי שאוהב תקליטי בלדות רגועים, ימצא כאן את כל מה שצריך. "אחרי כל השנים" הוא דיסק שיכול להיות פסקול גם בבתי קפה שנמנעים מלנגן מזרחית. זה אלבום לכל המשפחה. אבל יש גם תמרור אזהרה קטן. כי אם לא יתאפס, ויתמהמה, עומר אדם יכול לגלות שהוא הפך לדוד של עצמו, הרבה לפני שתכנן. איש צעיר כמוהו, חייב להישאר קול, גם כשהוא מאוד מצליח, וגם כשהוא באלבום חמישי. הוא צעיר מדי בשביל לוותר כבר על הנעורים.

(*** שלושה כוכבים)

קרולינה - "שלוש"

אני מת על קרולינה. כל מה שהיא עשתה עד היום היה די מושלם. היא בדיוק כל מה שחלמנו שיהיה כאן. זמרת עם גרוב שחור ונשמה מזרחית. אחת שיכולה להכיל את קנדריק לאמאר וזוהר ארגוב באותו אופן, באותה נשימה, ולרגש עם שניהם. אני מכבד את ההחלטה שלה, לקראת האלבום השלישי כסולנית, ללכת על כיוון של מוזיקה איכותית ומושכלת. היא עמלה קשה ביחד עם סאבו, המפיק המוזיקלי, כדי ליצור דיסק שיכול להתחרות גם בשוק הבינלאומי. התוצאה די מהממת.

"שלוש" מערבב גרוב של מה שקראו פעם איזי ליסנינג, עם מוזיקת סבנטיז רכה, דיסקו, הצליל של פילדלפיה וגרוב שחור עכשווי. זה אלבום שאפשר להאזין לו בהנאה שלמה ורצופה, דבר די נדיר בעידן הנוכחי. הבעיה היא שכמו בהרבה תקליטי סבנטיז שחורים שהפכו בשנים האחרונות לרטרו, אין בדיסק שירים שהם עוגן. אין שירים כאלה שהופכים פסקול נעים למשהו שאתה חייב לעצור ולזמזם. זה לא שיש לי טענות, כי זה באמת כיף. אבל כמו בתקליט ישן של הרולד מלווין או גלדיס נייט, התוצאה הסופית היא יותר נעימה מכזאת שעוצרת את התנועה.

אז לא שאני לא נהנה להקשיב לדיסק הזה. ו"ענן" כמו רוב השירים הוא באמת ממתק. אבל לא במקרה אף אחד משירי האלבום לא מככב ברדיו באמת. אלה שירים מתוחכמים מדי או חסרי שפיץ כדי להפוך ללהיטי על. מעניין אם יאהבו את האלבום הזה בעולם ואם הוא יזכה לאיזו תהודה. כי בניגוד לרוב המוחלט של אמני ישראל, קרולינה וסאבו הם מה זה בחזית הטעם. זה אנין, מתוחכם, חדש ומבריק. חבל באמת שלא לחצו שם על השירים עוד טיפה. זה היה יכול להעלות הכל למדרגת גאונות. ולא ככה. אבל היי, מה שיש הוא ממש לא מעט.

(**** ארבעה כוכבים)