עטיפת אלבום, אסתר רדא (צילום: Emek)
הכי טובה בארץ. עטיפת האלבום של אסתר רדא|צילום: Emek

הבעיה הגדולה של אסתר רדא היא האי.פי. שהוציאה לפני יותר משנה. האי.פי ההוא הכיל ארבעה שירים מושלמים, אין דרך אחרת לתאר אותם, והציב את רדא כגאון חדש בשמי המוזיקה הישראלית. אלבום הבכורה שלה, שמכיל את ארבעת השירים האלה לצד שמונה שירים חדשים, נמצא בעצם בתחרות פנימית עם עצמו. השאלה היא האם הצליחה רדא ליצור שירים שעולים או לפחות משתווים למה שהכרנו. זאת שאלה לא לגמרי הגונה. כי רוכשי האלבום הזה, שאינם מכירים את נבכי העניין ייהנו מכל השירים בבת אחת, ולא ממש משנה להם מה היה קודם. אז אני לא אציק.

צריכה להיות הכוכבת הגדולה החדשה של ישראל

בואו נתחיל מהתחלה. אסתר רדא צריכה להיות הכוכבת הגדולה החדשה של ישראל. אין שום סיבה בעולם שהיוצרת הסופר-מוכשרת הזאת לא תהיה זמרת השנה, כוכבת-על, האישה שמכרה עשרות אלפי עותקים מאלבום הבכורה שלה. אסתר רדא היא כמעט נס. היא זמרת מחוננת, כותבת נהדרת, והיא מקיפה את עצמה במוזיקאים מצוינים שיארזו את השירים שלה באופן הכי עכשווי ונכון. ראיתי אותה לפני שנה מתארחת אצל שלמה ארצי בקיסריה, והקהל נהרס ממנה. כעת נשאלת השאלה איך מביאים את הקהל ההוא לרכוש כרטיסים להופעה שלה.

השיר הטוב ביותר באלבום הבכורה, הוא "Life Happens". והוא גם השיר שמדגים היטב את יכולותיה של רדא. הבית שלו אפל, מסתורי, מעט מטריד, נותן תחושה שרדא באה לאתגר, אבל כשמגיע הפזמון, הוא מכסה הכל במלודיה מתוקה ונעימה שמרגיעה את האווירה. הדיסוננס הזה חוזר ברבים משירי האלבום, אבל ב"Life Happens" הוא בשיאו. החליל שהוסיפו קותי וסאבו, שהפיקו את השיר מעלה הכל בעוד ליגה. אני משוכנע שהשיר הזה יכול להיות להיט גם בעולם. נקווה שמישהו באמת ישים אליו לב. כדאי לציין שהשירים שהפיקו קותי וסאבו, שהם שירי האי.פי., יותר מבריקים בהפקה משאר שירי האלבום, כך שהייתי מציע לרדא להידבק לצמד הזה, נדמה לי שביחד הם יכולים בקלות להפוך את העולם.

הגל החשוב של נשים ממוצא אתיופי

עכשיו הגיע הרגע שבו צריך להזכיר שאסתר רדא היא ממוצא אתיופי. אפשר לראות בה חלק מקבוצה של נשים מדהימות, חכמות, מוכשרות ויפות מאוד, שכבשו את ישראל בשנה האחרונה. ביחד עם השחקנית רותי אסרסאי, מלכת היופי טיטי איינאו, חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה, חברת מועצת עירית תל אביב מהרטה ברוך רון וכמובן טהוניה רובל, אסתר רדא היא חלק מגל. שהוא לא רק טוב אלא גם חשוב. הנשים בקבוצה הזאת, כולן מלאות אמביציה וכשרון, וכל אחת בתחום שלה עושה ברגעים האלה שינוי לא קטן בתודעה המקומית. נקווה שהן תצלחנה באמת לעשות שינוי.

רדא שרה באנגלית, מערבת גרוב אפריקאי, מעט רגאיי וגרוב שחור בסגנון האהוב בארץ, שהוא יותר אמריקאי ישן עם ניחוחות סבנטיז, גרוב שמתכתב פחות עם הסצנות העכשוויות בארצות הברית, ועדין נשמע עדכני מאוד ונכון. הטקטסטים שלה באנגלית טובים, יש מקומות שקצת שיוף לא היה מזיק להם. אבל באופן כללי הם עובדים טוב. כמו ב"Out" שם היא שרה על הבניין שחוסם את חלון ביתה.

רעננה, מרעננת, ובעיקר כיפית

רדא היא רוב הזמן זמרת גרובית. אבל את האלבום סוגרות שתי בלדות נפלאות. "Could It Be" שהיא בלדה קלסית ו"Anything" שהוא בלדה עם טויסט. בשני השירים האלה עולה רדא לשיאים חדשים. והאלבום נגמר בתחושה שבא לך לשמוע ממנה עוד ועוד.

זהו. אני חושב שהרעפתי עליה מספיק מחמאות. מי שקרא עד כאן בטח הבין כבר שאני חושב שאסתר רדא הזאת היא מה זה מהממת. היא באמת הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית מזה הרבה זמן. היא רעננה, מרעננת, ובעיקר כיפית. זה איכותי ונגיש, אליטיסטי ופופולארי, זה אלבום שמעלה את הרף של המוזיקה המקומית, שהמיינסטרים שלה מלא בהפקות משעממות עד מוות. יאללה אסתר, תראי להם.

Ester rada, **** ארבעה כוכבים

 

 רוני דואני חשובה לפופ הישראלי

עטיפת אלבום, רוני דואני (צילום: אלכס ליפקין)
מדליקה וחמודה. עטיפת האלבום של רוני דואני|צילום: אלכס ליפקין

חמודה רוני דואני. במדינה שאין בה שום פופ עדכני מתוצרת מקומית, היא מנסה כבר שנים להיות גרסה מקומית מוקטנת של בריטני ספירס וחברותיה. מפה לשם היא עושה את זה כבר עשר שנים, וברור שזה לא ייגמר בהופעות בפארק הירקון מול 50 אלף איש, עם 30 רקדנים. מה שלא קרה עד היום לא יקרה. ולכן כל מה שנותר הוא לנסות לעשות משהו מדליק.

והאלבום הזה "אוספרטי" הוא די מדליק. לא כולו, לא לגמרי, אבל יש בו רגעים של פופ ישראלי חמוד ביותר, שגורם לך לחבב את רוני דואני ולהצטער בשביל כולנו שישראל היא כזאת מדינה שמרנית בעניינים האלה, שבה פופ הוא לעולם משהו נחות שאין מה לעשות איתו.

"אוספרטי" מכיל תשעה קאברים לשירי פופ מכל הזמנים ושיר אחד חדש ומקורי שכתבו אמילי קרפל ותומר לנצינגר. השיר המוצלח ביותר באלבום הוא "אתמול" של טובה גרטנר. במקור זה היה נסיון חד פעמי לייצר בתל אביב משהו לונדוני אייטיזאי בסגנון ה"יומן ליג". במקור השיר לא היה להיט ענק, אבל שיר כזה שכולם בתל אביב אהבו. עשרים שנה אחרי, מצליחה דואני לעשות לו את הכבוד המגיע לו ולרענן אותו. הוא נשמע להיט חדש וטרי, ולכן גם הרדיו מת עליו. הקליפ שהוכן הוא קולי מאוד ומשעשע.

ביצועים טובים אחרים הם ל"ענוג" של נוער שוליים, "פגישה ראשונה" של אילנה אביטל מהסרט ההוא של עמוס קולק ו"קולנוע" של שרון ליפשיץ. שאר השירים חמודים, מי יותר ומי פחות. כשהיחיד שבולט לרעה הוא "שלא ייגמר לי הלילה" של "הנשמות הטהורות". גם במקור זה לא היה שיר פופ, אלא משהו יותר פולקי ולכן הרעיון להעלות עליו ביט אלקטרוני הוא מופרך מיסודו. אבל עופר המאירי הוא איש עם טעם טוב, אז זה לא יוצא ממש נורא, רק מיותר.

השיר החדש "זמן לאהוב", הוא שיר פופ מתוק, שעם הדחיפה הנכונה יהיה להיט רדיו תקני. והוא ההוכחה שרוני דואני מביאה סוג של גרוב שמאוד חסר בפופ הישראלי וחבל. זה באמת לא היא, זה אנחנו. נקווה שהאלבום הזה יצליח ויעודד אותה להקליט עוד שירים חדשים.

רוני דואני. אוספרטי, *** שלושה כוכבים.