העשירייה הפותחת של מוריסי

מוריסי מגיע שוב להופעה בישראל, שצפויה לשלב מהמיטב שלו מקריירת הסולו ומלהקת "הסמית'ס" אותה הנהיג בבריטניה בשנות ה-80'. יש כל כך הרבה שירים של מוריסי והסמית'ס שהם חלק מפסקול החיים שלי, שהרעיון לבחור עשרה מהם נראה לי כמעט סוטה, ובכל זאת בחרתי. הרשימה הזאת היא כמובן מאוד אישית ומעט פיקטיבית.

The Smith's - Reel around the fountain

לכן צריך להתחיל מהתחלה. מהשיר הראשון של הסמיתס ששמעתי אי פעם. מהתיפוף הזה שמתחיל את "Reel around the fountain" והמילים הנפלאות האלה. כל מה שקורה שם בפטיו. מרגע ששמעתי את השיר הזה ידעתי שאני ומוריסי נהיה קשורים למצח. ולכן בתודעה שלי הוא גם נשאר השיר הכי אהוב ויפה שלהם.



The Smith's - How soon is now

עוד שיר מתחילת הדרך, שכוחו בעצום הוא אמנם בגיטרה של ג'וני מאר שפותחת אותו, אבל גם במילים הנהדרות של מוריסי. זה השיר הראשון שמציג את הפרייזינג המיוחד של מוריסי, כלומר הדרך שבה הוא מחלק את המילים וההברות בתוך המשפט. כמו שאיש לא עשה לפניו, וגם לא אחריו.  



Suedehead

הסמית'ס החזיקו מעמד חצי עשור. ומיד אחר כך החלה קריירת הסולו שמתחילה בשיר הזה, הסינגל הראשון שיצא מהאלבום "Viva Hate". וזה שוב הטקסט הזה: "למה אתה חוזר הנה?", שעושה את כל העבודה. החיים שלי לא הזכירו ולו לרגע את אלה שמתוארים בשירים של מוריסי. לא יצא. אבל הדרך שלו לתעד את הדילמות ההומואיות, היא העצובה והכובשת ביותר בתולדות המוזיקה. ואיכשהוא אני מאוד מזדהה איתה.



The Smith's - Please please please let me get what I want

זה מתחיל במנדולינה, ונמשך בקושי שתים וחצי דקות, אבל מי צריך יותר? כמה פעמים בחיים חשבתם את השורה הזאת " בבקשה, בבקשה, תן לי את מה שאני רוצה... אלוהים יודע שזאת תהיה הפעם הראשונה שלי". איזה אדם לא שורר לעצמו את השורה הזו? זאת גם השורה שכתבתי בשנת 1985 בכתב יד עקום, בפתק שהשארתי למוריסי במשרדי חברת התקליטים שלו, בנסיון להשיג ראיון איתו. ראיון לא יצא אז, אבל הבחורה בקבלה כל כך התרגשה שנתנה לי מתנה המון סינגלים ופוסטרים של הסמית'ס.

Everyday is like sunday

ה-להיט הכי מושלם של מוריסי מתחילת קריירת הסולו שלו. שיר אייטיז סוחף ואנרגטי שאין דרך להתחרות בו. זה היה הסינגל השני מתוך "viva hate" ונדמה לי שזה השיר הכי מוכר של מוריסי כסולן.



The Smith's - Theres a light that never goes out

"יש אור לשעולם אינו כבה". יש אור כזה. ומי יקח אותנו אליו? יש בערך עשרה שירים של הסמית'ס שאין באמת אפשרות לבחור בינהם, איזה טוב יותר מהשני. וזה נשאר עניין של גחמה, או זכרון פרטי, או משהו כזה. לשיר הזה יש גרסת כיסוי אלקטרונית של ארלנד אוי שמופיעה בסט "די ג'י קיקס" שלו, שהיא גרסת הכיסוי הכי טובה שעשו אי פעם לשיר של הסמית'ס.

The Smith's - Last  night I dreamt that somebody loved me

אני אוהב מאוד את "Strangeways" הדיסק האחרון של הסמית'ס, שהוא מאוד שונה מקודמיו. יותר סמיך, פחות רוק גיטרות, יותר קלידים. דיסק יותר כבד מוזיקלית, במובן הטוב של המילה. ובמרכזו שיר האהבה הבלתי יאומן הזה, על החלום הזה שמוריסי חלם, שמישהו אהב אותו. אזעקת השוא הכי מרגשת בהיסטוריה, נדמה לי.

The Smith's - Hand in glove

סנדי שואו למוריסי היתה כמו דסטי ספרינגפילד לפט שופ בויז. סטפן סטריט ומוריסי כתבו לה את "Please Help The Cause Against Loneliness"  וכמובן יש בדיסק שלה "Hello Angel" גם את הקאבר המפורסם ל"Hand in glove", שגם הוא, מהאלבום הראשון, ואחד השירים הכי קלסיים שכתבו מוריסי וג'וני מאר.

The Smith's - Bigmouth strikes again

אין לסמיתס או למוריסי להיטים אפריים שמחים. כלומר כמעט. והשיר הזה הוא אולי הדבר הכי קרוב ללהיט מקפיץ שכתבו מוריסי ומאר. ומה שמקפיץ אותו עוד יותר הוא הטקסט, שבעצם לועג קצת למוריסי עצמו, ולכן אין בו אפילו לא טיפה אחת של עצב.


Dear god please help me

זה לא שיר מאוד מפורסם. הוא אפילו לא היה סינגל. הוא לקוח מהאלבום הלפני אחרון של מוריסי, והוא שיר האהבה המפורש ביותר שהוא כתב לגבר מעולם. במילים יותר בוטות, זה השיר החרמני היחיד שמוריסי כתב, שמכיל בעצם את הזקפה שלו. וזה גם שיר אהבה לרומא. וכמו המון מהשירים שכתב ושר מוריסי, הוא שיר כזה שאי אפשר לעמוד בפניו.