תוכנית מבחני המסך החמישי של "הכוכב הבא" קיבצה לערב אחד כמה כשרונות מבני העדה התימנית - יגל יהוד המוסכניק המופתע שעמד במבחן שלו בגבורה, יפי ואושר אריכא, אב ובנו שכדאי להם להמשיך יחד, ואביתר עופרי שיש לו קצב מדהים - כל אחד מהם עם הסגנון והיופי המיוחד שלו.
בין סינגר-סונגרייטר שלא מתבייש במי שהוא, לזמר שטוב יותר בחיקוי של אחרים מאשר בגוונים של עצמו, צצו גם שי סול הכנה ו"רנדום דוגז" האנרגטיים, ואביב לוי אחת, יפהפיה שעוד צריכה להוכיח את עצמה.
יגל יהוד – אף אחת
יגל יהוד שר יפה, אבל בהתחלה עם המון אוויר. המון המון אוויר. לא ברור אם זה מההתרגשות כתוצאה מהסיטואציה המיוחדת שבה העמידו אותו, או ככה הוא שר. הקול שלו עדין, השירה שלו מלטפת ולעיתים רפויה מדי. ככל שהשיר התקדם והוא צבר קצת ביטחון הוא השתפר, וגם ידע לקחת את העדינות שלו למצב מעניין, רגיש אבל לא משתפך מדי, ועדיין צריך לעבוד איתו הרבה על הפרייזינג. מה שהכי אהבתי זה את היפוך המינים שעשה בשיר - כשהוא שר לבחורה ושר "אף אחד" במקום "אף אחת". זה עבד טוב.
ציון: 8
אביב לוי – All Of Me
אביב לוי נראית כמו טינקרבל שירדה מענני ראשון לציון לאולפן בירושלים. מעבר ליופי החיצוני, היא שרה מאוד יפה. יש לה צבע קול נאה, טכניקת שירה מצויינת ומבטא לא רע בכלל באנגלית. חסר לה להט, חסרה לה עוצמה טבעית והיא צריכה להתאמץ כדי לפתוח את הקול. בסוף השיר היא נראתה סחוטה. אולי מעייפות, אולי מהמתח. הפלצט שלה היה קטן ומדויק, ועדיין חסר לה ג'וס. אם צדי צרפתי היה ליד שולחן השופטים הוא היה אומר את ה"זה ליד" המפורסם שלו. זה באמת היה "ליד", והיא תהיה חייבת איכשהו להתעשת ולשדרג את עצמה בשלב הבא.
ציון: 8
יפי ואושר אריכא – עננים
אם אני ישי לוי או "הפרויקט של רביבו" אני לוקח את יפי ואושר אריכא כמופע פותח או כזמרים אורחים בפעם הבאה שאני עולה בהאנגר או ברידינג. ולו כדי לפרגן להם. יפי הוא זמר טוב עם קול עמוק, ולכן כשהוא שר את "עננים" של לוי, זה נשמע לאטדגי יותר טוב, מכשאושר מטרף אליו, עם קול גבוה יותר. החיבור ביניהם נשמע מצויין, זיווג שעולה על סך חלקיו. אני לא הייתי מפריד אותם. כמו שהוכיחו אוספי "שניים סוכר" של יוסי בן-דוד, לפעמים במוזיקה המזרחית והים תיכונית חיבור בין שני זמרים נשמע עשיר ומפרה יותר מאשר הייחוד של אמן-סולו.
ציון: 8.5
שי סול – הנך יפה
הנך יפה, שי סול. הנך לוקחת שיר של עידן רייכל ועושה ממנו שיר כמעט אחר, שיר שהוא שלך. הינך מביאה את הנפש שלך, זו שאוהבת, קדימה, אל הקהל, בכנות, בביצוע חשוף, ביצוע שיש בו משום ההקרבה האישית, הפתיחות, הזדחלות הרגש מעמקי הבטן דרך הסרעפת לחזה לגרון וממנו החוצה, והפלצט הזה שלך מרגש, במובן הישן והטוב של המילה. העמידה שלך עם הגיטרה, הגוף מוטה קדימה, העיניים עצומות מאחורי המשקפיים, השפתיים עוברות מסגור לפתוח, עמידת קרב של בחורה בת עשרים שנלחמת על חייה, על הקול שלה בעולם, אותה שישמעו אותה. הנך יפה, שי סול, יפה למוזיקה.
ציון: 9
שגיא מלכה – הולך לי מיואש
כזמר בפני עצמו (ולא כחקיין) שגיא מלכה הוא זמר בינוני מאוד. מעבר לזה שצבע הקול שלו לא יפה (גם לא בסטנדרטים של הז'אנר הטורקי, שבו קול עמוק עם שירה מתבכיינת נחשבים למעלה), טכניקת השירה שלו לקויה מאוד, הוא מזייף, ולא יודע לשמור על מלודיה וקצב. יש לו עוצמה, זה נכון, הוא יכול להחזיק משפט וחצי ברצף, אבל אז זה מסתבך לו, ובמעבר מבית לפזמון הוא בכלל נשמע אחרת, כאילו שני זמרים שונים שרים את אותו שיר. זה יכול לעבוד כ"גאג" בקריוקי. לא בתוכנית כשרונות.
ציון: 6
יונתן וולפין – כשזה נכון
ליונתן וולפין, בז'אנר שלו, יש כמעט את כל מה שצריך. הוא שר טוב את השיר שלו, מנגן יפה כשהוא מלווה את עצמו, הכתיבה שלו כנה ואמיתית, רגישה ויוצאת מהלב. אני מאמין לו כשהוא שר. אפשר להתווכח על השיר עצמו, אם הוא מספיק טוב (אני חושב שאפשר להוסיף לו בית, למשל, וסי פארט), אבל הבסיס קיים. עולם בתי הספר למוזיקה מלא בזמרים-יוצרים כמו וולפין שמחפשים את דרכם. הוא מוכשר, הוא אמיתי, עכשיו הוא צריך למוא את הדרך אל לב הקהל. חבל שזה לא יקרה דרך "הכוכב הבא", אבל אם הוא יהיה מספיק טוב וחזק, זה יקרה לו גם בזכות עצמו.
ציון: 8.5
אביתר עופרי – For Once In My Life
לאביתר עופרי יש קול נחמד והוא יודע איך להשתמש בו, למרות שהיה באודישן הזה נרגש ויחסית חסר ביטחון. אבל הדבר הכי בולט אצלו הוא הקצביות, הרית'מיות, הגרוב. יש לו גרוב נדיר, שמזכיר זמרים שחורים. שירי רית'ם נ' בלוז וסול בסגנון של סטיבי וונדר (ואלה של וונדר ספיפית) נשמעים מאוד נחמדים, אבל קשה לשיר אותם. לא הרבה זמרים בארץ מסוגלים להגיע לכזו רמה של גרוב כמו עופרי. אהבתי את האופן שבו הוא לא נשבר ושר עד הסוף, למרות שבתחילת הביצוע לא היה לו קל. גם היכולת להראות קליל מבחוץ, כשבפנים אתה נלחם, היא יכולת חשובה. חייב לשמוע אותו שר משהו בעברית.
ציון: 8.5
Random Dogs – Crazy
"רנדום דוגז" הם להקה טובה. הביצוע שלהם ל-"Crazy", שהוא בעצם ביצוע לקאבר שעושה לשיר הזה נינט טייב, היה אחד הטובים מתחילת העונה. הכוח העיקרי של הלהקה והסולן שלה מגיע מהאנרגיות. אנרגיות הן מרכיב מרכזי בשפה של הרוקנ'רול, וה"דוגז" יודעים איך להשפריץ אותן חזק ברגע הנכון. טירוף, ריגוש, תחושה של "רוקנ'רול" – מגיעים הרבה פעמים משילוב בין אגרסיות לאנרגטיות, ואת זה בדיוק יש להם. הסולן שלהם הלך והשתפר ככל שהשיר התקדם. נכון, הפתיחה היתה מהוססת, אבל אפילו נינט תגיד לכם שהפתיחה של השיר הזה היא קשה לביצוע בא-קפלה.
ציון: 9
לורן בן שמעון – אייכה
"אייכה" הוא שיר שדורש מהמבצע שלו להיפתח רגשית ולשפוך את הלב, זה שיר שבו אדם עומד מול אלוהיו ושואל אותו שאלות קשות. אי אפשר לשיר אותו כמו ששרים שיר אהבה שקט או שיר ערש. גם אם האופן שבו היא שרה, בפרופיל נמוך, הוא הדרך של בן שמעון להביע את התפילה והשיח שלה אם בורא עולם – כלפי חוץ זה היה אנמי מדי, לא מספיק נוגע ומרגש. היא שרה יפה, אבל היתה רחוקה מלבטא בשירה שלה את הרעיון הבסיסי ואת האמוציות שהשיר הזה מצריך.
ציון: 7