גם ביטול ההופעה שלו בפסטיבל בריזה, שהיתה אמורה להתקיים היום, מסיבות בטחוניות, לא מקלקל את מצב רוחו של ליבי (לי בירן) שממשיך בהקלטות לקראת אלבומו השני, אותו הוא צפוי להוציא במהלך החודשים הקרובים. "אני מקליט את האלבום השני בימים אלה, ורציתי להופיע בפסטיבל כדי להשמיע שירים מתוכו בפעם הראשונה ועם הרכב נגנים מלא", הוא אומר, ויחפש הזדמנות אחרת לחשוף את החומרים.
-על מה אתה כותב את האלבום החדש?
"לא כתבתי עדיין את כל האלבום החדש, אבל אני כבר בשלבים מתקדמים. אין לי תשובה מפורטת על מה האלבום ואני גם לא רוצה לחשוף יותר מדי. אני מדבר בו הרבה על החיים ועל ההליכה בשביל הזה שלי ועל הצמתים ובחירות שעושים בחיים, אהבות וחולשות שלנו. על למה לדעתי צריך להתקרב וממה צריך להתרחק. זה אלבום יותר רוחני מהאלבום הקודם".
-רוחני?
"אני תמיד משתדל להתקדם בנושא הרוחניות ולהתחבר לעצמי ולעולם, כי הכל בא מבפנים. אני תמיד מתקדם, אחרת אני מרגיש שאני אעומד במקום. כל המסע בחיים והכסף זה לא מה שאתה הולך איתו בסוף וגם עבודה לא, אלא משפחה ואהבה ועל אלה צריך לשמור מכל משמר".
"אני פחות מתחבר לבתי כנסת של אשכנזים, אצל התימנים זה כמו משפחה"
הדיבור על רוחניות מוביל את ליבי לחשוף שהוא מתפלל בימי שישי. "אני הולך לבית כנסת של תימנים בשכונה ליד הבית וקורא איתם בתורה. אני כבר כמה חודשים שם, אולי שנה עוד מעט, וזה כיף, אוירה של יום שישי, אני הולך לבד וכיף לי".
-מה נותן לך בית הכנסת?
"עושה לי כיף. אני אוהב בית כנסת. פחות מתחבר לבתי כנסת של אשכנזים שהייתי בהם. אצל התימנים זה קטן, כולם שרים יחד כמו משפחה. אני שר איתם. לומד. לוקח שנים ללמוד את איך שהם מבטאים את המלים וקוראים את המזמורים. התחלי להיכנס לזה ואני עושה קול שני. הסלסולים שלהם הם אולד סקול וינטג'".
-מה אתה מרגיש שם?
"אחדות שכולם באים ומתאחדים למטרה אחת. כל אחד בא מהכיוון שלו, אבל זה התקרבות לעצמך ולבורא. ויש דרך מסוימת לעשות את זה. האחדות זה הכוח. מרגיש מדהים. כמו בעצרת המחאה".
-בתפילה אתה מרגיש התרוממות פנימית?
"בטח. אני קורא את המילים שאני שר. לא כל מילה אני מבין כי הן לא קיימות ביום יום, אבל הרבה אני מבין ואלה דברים מדהימים. וזה לא קשור אם אתה מאמין או לא כאמנות השירה זה מדהים".
-מה אומרים במשפחה?
"מפרגנים לי על כל מה שאני עושה. בן אדם יכול להאמין וללכת בדרך של אמת בלי לשים כיפה על הראש. המטרה היא להיות אדם כמה שיותר טוב. אני לא מדבר במונחים של אנשים אחרים. אין אצלי את השבלונות האלה. אני גם לא מבקר זה כל אחד ומה שעושה לו טוב. הזמנתי חברים שלי לבוא איתי אבל עד היום אף אחד לא בא איתי. אבל זה לא הקטע. אני עושה את זה בשביל עצמי".
-זה יכול להשפיע על המוזיקה שלך?
"אני מאמין שכן כי כל דבר משפיע, לפחות בדרך עקיפה. אני לא שולל למרות שכרגע אין לי את זה".
"אני לא שוכר בתל אביב כי זה יקר מאוד וצריך שהמינוס יקטן"
-הזכרת את המחאה החברתית, כסף לא היווה עבורך בעיה אף פעם.
"כסף חשוב ,אבל יש דברים יותר חשובים. אני מודה כל יום שיש לי את מה שיש לי. אף אחד לא גדל עם כפית כסף. כשנולדתי גרנו בדירת שני חדרים וההורים שלי היו זוג צעיר עם חוב במכולת. לפעמים הולך יותר טוב ולפעמים פחות. המאבק החברת הוא לדעתי אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו במדינה מאז שאני זוכר אותה. אני שמח. הלכתי לאוהלים, ראיתי אנשים שאני מכיר ואמרתי להם תודה שהם שם בשבילי. חשוב להילחם על הזכות לגור בכבוד".
-ואתה?
"עדיין גר אצל ההורים בכפר סבא, לא שוכר בתל אביב כי זה יקר מאוד וצריך שהמינוס יקטן. יום אחד ארצה לגור לבד כשתהיה לי משפחה משלי ויהיו לי אותן בעיות".
דואט עם עידן יניב
באין הופעה בפסטיבל "בריזה" יתארח מחר (שלישי, 23.8) ליבי בהופעתו של עידן יניב בזאפה הרצליה, ויבצע איתו שם את הדואט "עומד במקום" אותו כתב והלחין. "אני אוהב הרפתקאות", אומר ליבי. "אהבתי את הקול של עידן, פגשתי אותו והיה נחמד. הוא מקסים, חמוד מאוד, אישיות שובת לב. המקום שבו התחברתי אליו כזמר היה דווקא הקאבר שלו ל"תשאירי לי מקום לחבק אותך" של אבטיפוס שהוא הקליט. יש לנו גם את אותו מנהל, ינאי רטפן, ולבקשתו כתבתי לו שיר. זה היה לפני שנה וחצי, אבל באלבום הקודם של עידן, 'על הרחבה', הוחלט שהשיר שלי יחכה לאלבום הבא שלו. בינתיים עידן הציע שנקליט את השיר יחד ובשבילי זה חדש כי אף פעם לא הקלטתי סינגל עם אמן אחר, בטח שלא ים תיכוני. אמרתי לו בוא ננסה, מה יש להפסיד, הקלטנו וזה יצא מגניב. אני שמח לפרגן לו".
"בבית הספר הייתי הולך עם הראש בקיר. הצבא מלמד אותך שעדיף להיות חכם מצודק"
ליבי כבר בן 21, השתחרר לפני חצי שנה משירות בצה"ל. "היה לי שירות יוצא מהכלל, תרתי משמע. התחלתי במשטרה צבאית ועברתי להיות מעבד בלהקות צבאיות, שהן דוף חשוב בתרבות ובחינוך לחיילים".
-זה תרם לך במשהו כמוזיקאי?
"עוד ניסיון תמיד תורם. אני עוד לא מפיק מוזיקלי כי צריך לבוא עם ניסיון והבנה עמוקה בסאונד, ולא רק לדעת מה כל כלי צריך לנגן. הייתי שם מפיק מוזיקלי, עבדתי באולפן עם נגנים והבאתי תוצאות. זה עזר ופיתח אותי כי נתנו לי כלים וקרקע יציבה לשחק איתה. חוץ מזה שכאשר יש מישהו מעליך שאומר לך מה לעשות ואתה ממלא פקודות זה משנה אותך כבן אדם. בבית הספר היה לי קשה עם מורים שלא התייחסו אלי בגובה העיניים. חשבתי שזה לא שוויוני והיתה לי בעיה עם זה. הייתי הולך עם הראש בקיר. הצבא מלמד אותך שעדיף להיות חכם מצודק. היום אני כבר לא הולך מול אנשים עם הראש בקיר, למרות שלפעמים חשוב להילחם על האמת שלך ומה שאתה מאמין בו".
"אני הכי מפחיד את עצמי"
-מה הכי מפחיד אותך?
"אני, כי רק אתה יכול לעצור את עצמך. רק אני עצמי יכול לעצור את עצמי. אין לי שלדים בארון ואין לי שדים חבויים".
-מתי בכית בפעם האחרונה?
"בטח באיזה סרט אני בוכה בסרטים. לא זוכר מה ראיתי. אני אוהב שהדמעות מתייבשות".
-ממה אתה נהנה יותר, משחק או מוזיקה?
"אני נהנה יותר ממוזיקה. זה הדבר הקרוב ביותר לליבי. אם יאהבו את זה או לא - אני אעשה את המוזיקה שלי. אמרתי לסוכן שלי ינאי רטפן שאעשה חמש סדרות, עשרה סרטים וחמישים הצגות - הכל בשביל לעשות את המוזיקה שאני אוהב".
-אתה לא מרגיש ש"ליבי" היום זה יותר "חצויה" ו"ילדי ראש הממשלה" ופחות ליבי הזמר?
"כל עוד אעשה את המוזיקה שלי ואני שלם איתה אני לא חושש. ההורים אמרו לי תמיד שמה שאתה יודע על עצמך זה הכי חשוב ומה שאחרים אומרים זה לא משנה".
"ציניות זה דבר שויתרתי עליו מזמן"
-אתה שונה היום מהרוקר של כוכב נולד.
"כן זה נכון. אני מגיע לכל מיני הפקות ואנשים מופתעים לגלות את הצד הרך שלי. בגלל שלרוב אנחנו הרבה מאוד שופטים על סמך העטיפה ולא על סמך התוכן. סבבה. נחמד לפעמים להוריד עטיפה ולמצוא משהו שלא חשבת שיש שם".
-למה אנשים מתחברים אליך? מה יש בך מיוחד?
"הם מתחברים אלי כי אני מאמין במה שאני עושה והם מזדהים איתי, עם מה שאני משדר ומה שאני מייצג ואין לי מושג מה זה. אני עובד מכל הלב ואולי לזה מתחברים".
-אין בך שום ציניות?
"ציניות זה דבר שויתרתי עליו מזמן, זה מרחק ואני בעד לקרב".
-מי זאת האהבה שלך?
"היא לא מפורסמת ואני שומר על האנונימיות שלה. אני אוהב שיש לנו פרטיות. היא בסביבות הגיל שלי. אני אוהב אותה הכי בעולם ואנחנו מאוד רציניים אחד כלפי השני. אנחנו כבר תשעה חודשים יחד. לדעתי היא הכי יפה בעולם".