יובל בנאי, מחשובי הרוקרים בארץ, מוציא את השיר החדש "עוד שיר אחד", הסינגל הראשון מתוך אלבום הסולו החמישי שלו. בשיר הוא פונה לאביו יוסי בנאי ז"ל, שהיה אחד מגדולי האמנים בישראל, ומתייחס לחיים ולקריירות של שניהם: "עוד שיר אחד, אתה בטח לבד, ואני מתגעגע, ניפגש בפריז, בקפה של לואיז, השתניתי אתה יודע / אני גר שם בכפר, יש לי בית מול הר, ועל הקיר תמונה שלנו, אני רוצה שתכיר, היא אחת כמו משיר, ותאהב להיות איתנו / נלך לצוד קצת פרפרים, ותספר לי סיפורים, על יפו עם הצוענים, ותיאטרון בלי שחקנים / עוד איב מונטן, אני ילד קטן, ואותך אני שומע, כבר בן חמישים, וחיי הם חופשים, תתקרב אתה נוגע / נלך לצוד קצת פרפרים, ותספר לי סיפורים, על יפו עם הצוענים, ותיאטרון בלי שחקנים".
"זה שיר שכתוב כמכתב שבו אני מספר לאבא שלי על מה שעברתי בחיים שלי בשנים האחרונות, איפה אני חי ועם מי, מה חשוב לי היום ואיך השתניתי", אומר יובל בנאי. |בשיר אני גם נזכר בחוויות מעצבות שעברתי איתו כשהייתי ילד, איך ראיתי אותו על הבמות, איך נשביתי בנקודת המבט המכשפת שלו על העולם. מבחינתי זה שיר מאד אישי ומאד רגשי, כי הוא בעצם נוגע במשאלה שאבא שלי היה רואה אותי היום, היה זוכה להכיר אותי כמו שאני עכשיו, כי כמו שאני כותב בשיר, אני חושב שהוא היה נהנה - ואולי אפילו היינו זוכים לחוות יחד דברים שקצת פספסתי איתו בתור מבוגר. אבל למרות שזה כל כך אישי - ואולי דווקא בגלל זה - אני מאמין שכל אחד שמנסה לחבר את הנקודות בין המקום שהוא בא ממנו למקום אליו הוא הגיע יכול למצוא בו את עצמו".
"אבא שלי עזר לי מאוד, תמיד"
-האם לא הספקתם לעשות דברים יחד כי שניכם הייתם עסוקים וחשבתם שיש עוד זמן, או רחוקים מבחינה אישית?
"הספקנו לעשות הרבה דברים ביחד, גם כשהיינו עסוקים. אם הכוונה היא לשאול למה לא עשינו אלבום ביחד, אז זאת שאלה קצת מוזרה. אין שום דבר ברור מאליו בזה ששני אנשים יעשו אלבום ביחד, לא אם הם בעל ואישה ולא אם הם אבא וילד - תהליך יצירה אמנותי הוא ממילא דבר כל כך מסתורי ונפלא כשהוא קורה ומסובך, שכדי ששני אנשים ירגישו שהם רוצים לעשות את אותו דבר באותו זמן, צריך הרבה יותר מאשר יומנים פנויים".
-בעבר, כשכבר היית מוזיקאי מצליח, כוכב רוק במונחים ישראליים, איך היו אז היחסים עם אביך, האם פרגן לך? כזכור, הוא השתתף בשיר של משינה.
"אם אבא שלי לא היה תומך בי לא הייתי יכול להחזיק מעמד בקריירה התובענית הזאת. צריך להבין שתמיכה זה הרבה יותר מפירגון. תמיכה זה גם להכין אותך לזה שזה לא תמיד קל, שהקהל יאהב אותך לפעמים ובפעמים אחרות יפנה לך עורף, שאתה תמיד צריך להמציא לך את הדבר הבא ואתה אף פעם לא יכול לנוח על זרי הדפנה. אז במובן הזה אבא שלי עזר לי מאוד תמיד".
-האם אביך ייעץ לך או נעזרת בו בתקופות משבר של הקריירה, של החיים, של הגירושין? האם הוא היה שם בשבילך כאבא?
"אבא שלי לימד אותי הרבה מאוד באופן שבו הוא חי את החיים שלו. אבא שלי היה מאד משפחתי. הוא חי עם האישה שהוא אהב והייתה לו משפחה גדולה שכללה גם את האחים שלו ואותי ואת האחים הצעירים שלי. וככל שהוא התבגר הוא הקפיד לעבוד רק בפרויקטים שהוא אוהב, ובמובן הזה הוא בעצם עזר לי. גם מבחינתי כאבא, החלק הכי חשוב של ההורות הוא לא לתת עצות אלא להדגים באורח החיים שלך עצמך איך אתה חושב שכדאי לחיות, איך מתמודדים עם משברים, ומה חשוב בחיים".
"אני לא רוצה להפחיד אף אחד, אבל כולנו הולכים למות"
לפני כשנה וחצי הובהל יובל בנאי לבית חולים, לאחר שלקה בליבו. על השאלה האם יש באלבום החדש שיר, או שירים, או הדהודים בתוך שירים, של המצב הבריאותי הבעייתי שאליו נקלע, הוא משיב: "אני לא רוצה להפחיד אף אחד אבל כולנו הולכים למות. מהבחינה הזו גם אני וגם אתה באותו מצב בריאותי. אם השאלה היא האם השירים מבטאים את המפגש שלי עם המוות, אני חושב שבאופן כללי ההכרה שלי בכך שהחיים קצרים ושצריך לחיות אותם טוב קדמה בהרבה להתקף לב שלי, והיא למעשה מה שהניע את כל השינוי שעשיתי בחיים שלי. אז זה קיים בשירים, אבל לא ברמה של רכילות".
-האם מה שעברת, מעבר לטראומה האישית, חיזק אצלך את הרצון לחזור אחורה ולחפש שוב את אביך?
"ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מגלים שחשוב לנו להבין מאיפה באנו. כמו כל אחד על כדור הארץ - אולי חוץ מישו - גם אני נולדתי מאבא ומאמא יחד, ומבחינתי המבט למקום ממנו באתי, לאנשים שמהם הגעתי מאד מעניין אותי. יש לי שיחות מאד מעמיקות עם אמא שלי על הילדות שלה בקיבוץ דגניה ועל הקריירה שלה כרקדנית בלהקת נועה אשכול, בדיוק כמו שיש לי שיחות עם הדודים שלי על העבר של אבא שלי".
בנאי מספר שהעבודה על אלבומי הסולו שלו שונה מאד מהעבודה על אלבומים של להקתו "משינה": "אלבומי סולו בדרך כלל משקפים תקופה בחיים שלך. במבט לאחור אני יכול להגיד שהתקליטים הראשונים שלי התעסקו הרבה בחיפוש, בתקוות, באיזשהו סוג של מאבק ואולי גם כעס. בחלק מהשירים אפשר היה לראות שהחיים שלי עומדים בפני שינוי דרמטי".
"יש באלבום לפחות שני שירים שמדברים על עתיד המדינה בצורה חדה"
באלבום האחרון, "מעבר להרים", כבר ניתן היה לראות את השינוי שעבר בעקבות הגירושין מאשתו אורלי זילברשץ-בנאי, המעבר למושבה אילניה שבצפון, קשר זוגי חדש והקמת פרק ב' של משפחתו: "זה לא סוד שעשיתי שינוי גדול בחיים שלי בשנים האחרונות. השירים באלבום ההוא דיברו על המשבר שעברתי ועל המפגש הראשוני עם המקום החדש. באלבום החדש, מבחינה אישית, הטקסטים נוגעים במקומות מאד עמוקים וחזקים שהגעתי אליהם. זה כבר פחות חיפוש ובטח לא משבר, תודה לאל. עשיתי דרך, הגעתי לאנשהו, גם בחיים שלי, גם ביחסים שלי, ואני מספר בשירים מה אני רואה מפה. גם כשאני מסתכל על עצמי, אבל לא רק. חלק מהשירים החדשים קשורים גם למה שאני רואה כשאני מסתכל החוצה על החברה שאנחנו חיים בה ועל הסבל שהרבה אנשים נמצאים בו. אני רואה את הסבל אבל אני חושב שבשירים החדשים גם יש אופטימיות ואהבה, הרבה אהבה".
-אמרת שהסיסמה סביבה התהווה המסר הפוליטי-חברתי של משינה היה "איפה המדינה ואיפה החזון?". האם בוער בך כיום, ממרומי גילך ומעמדך, לצעוק או להגיד שהמדינה צריכה להיראות אחרת?
בהחלט כן, ויש באלבום החדש לפחות שני שירים שמדברים על זה בצורה חדה. העיסוק בעתיד המדינה לא סותר את העיסוק באופטימיות ובאהבה. דווקא בגלל שאני מוקף באנשים שאני אוהב חשוב לי שלילדים שלי יהיה עתיד נורמלי. חשוב לי שהם יגדלו בעולם שיש בו קצת פחות שנאה ואלימות".
בנאי מדגיש שגם מבחינה מוזיקלית האלבום שבדרך הוא סינתזה של תהליך ממושך: "התקליט מבטא גם את ההבשלה של הטעם שלי וגם את התרומה של אנשים סופר מוכשרים שעבדתי איתם לאורך השנים. יש בו שיתופי פעולה עם מוזיקאים מחוננים כמו אבנר חודורוב, פיטר רוט, אשר פדי, אבי סינגולדה, יעל דקלבאום והשפעה אלקטרונית משמעותית של טל מטמור".
"לכל אמן משמעותי יש תומכים ויש מתנגדים"
-יש לך ול"משינה" הרבה תומכים, אוהבים, מעריצים. מנגד יש כאלה שנוטים להמעיט בגודל ההישגים ובאיכות היצירה. האם כיום נשאר בך עוד רצון להוכיח משהו למישהו, האם אתה רוצה למצוא חן בעיני כמה שיותר אנשים? או שאתה רוצה רק לעשות את שלך מבלי לעשות חשבון כמה יאהבו ומה יגידו?
"לכל אמן משמעותי יש תומכים ויש מתנגדים. אם אתה לא מעורר התנגדות אצל אף אחד, זה כנראה בגלל שאתה שר במקלחת. אני לעולם לא עושה מוזיקה בשביל להוכיח משהו למתנגדים שלי. אני את המוזיקה שלי עושה כמובן קודם כל בשביל עצמי אבל מייד אחרי זה בשביל הקהל שלי. הקהל שלי הוא הדבר החשוב".
-עד כמה לדעתך גדול הפער בין התדמית החיצונית של "יובל בנאי" או "יובל בנאי ממשינה", לבין יובל בנאי האמיתי, האדם, לא הפרסונה הציבורית?
"אני לא יכול לדעת. יש לזה כמה סיבות. סיבה אחת היא שאני לא יכול לראות דברים מנקודת מבט שהיא לא אני. הסיבה השנייה זה שאני לא בטוח שיש בכלל דבר אחד ברור שהוא 'הפרסונה הציבורית שלי'. אני לא יכול לדעת מה זה 'יובל בנאי' בשבילך או בשביל ילד שגר בעוטף עזה או בשביל בחורה רוסיה ישראלית שלא שומעת מוזיקה ישראלית או בשביל מישהו ששמע משינה פעם אחת כשהוא היה לכוד בטנק וזה הציל לו את החיים".
-מסקר קצר שערכתי בין בנות המין היפה, אתה נחשב גם כיום לגבר "שווה" ו"סקסי". מה יש לך להגיד להגנתך?
"תודה רבה, מסקר קצר שערכתי עם עצמי אני חושב שבנות המין היפה הן ברובן שוות וסקסיות".