מקיסריה לבה"ד 20: עומר אדם חייל

"אני ילד טוב בגוף של ילד רע, שרוצה למצוא הלילה בחורה, לבלות איתה עד אור הבוקר, ולא לשלם על זה ביוקר". ככה נשמע הפזמון של "ילד טוב בגוף של ילד רע", שיר הנושא מאלבומו החדש והשני של עומר אדם. ככה, הכי פשוט - טוב, רע ובחורה. מבפנים אני טלה, מבחוץ אני זאב, בואי למיטה.

כבר שלוש שנים שעומר אדם עובד בלשבור מוסכמות. הוא לא גילה בן כמה הוא ב"כוכב נולד", הוא הפך לכוכב מהמועדונים, האינטרנט, הסלולר והשטח, והגיע עד קיסריה כמעט בלי עזרה מהרדיו. עכשיו הוא מתגייס לצה"ל, קצת אחרי גיל 18, ומשאיר אחריו שובל של מעריצות, זוגות נשואים וכוסות וויסקי על הבר בחמש בבוקר עם קולגות שהיו יכולים להיות ההורים שלו, או לפחות האחים הגדולים.

מדובר בתופעה ייחודית בנוף המוזיקה בארץ בכלל, ובמוזיקה הים תיכונית בפרט. כוכבים צעירים היו פה תמיד, אבל לא בהיקף הזה, לא בכזו רמה של הצלחה מתמשכת, ולא בכאלה כמויות של כסף. ההערכות הן שאדם שווה כ-4 מיליון שקל בשנה, מהופעות, סלולר, אינטרנט (כל הקלקה בערוץ הרשמי ביוטיוב משתלמת לו), תמלוגים ואפילו מכירות אלבומים. אבל בעיקר הופעות. ממועדונים שבהם לא מרוויחים הרבה אדם עבר מהר מאוד לעיריות, ועדי עובדים ובעיקר חתונות, שם הוא גובה כ-30 אלף שקל לערב. ברוטו. ומדובר על זמר שמופיע המון, כמעט כל ערב.

משפחה עם עבר צבאי מפואר

על הרווחים שומרים מכל משמר המנהל האישי אסף אטדגי, שועל ותיק בתחום שלא עשה חשבון אפילו למרגול, והאב, יניב אדם, רב סרן במילואים שהיה סגן מפקד שלדג וסמג"ד 202 בצנחנים. אביו, שמואל, הסבא של עומר, היה ממקימי היחידה ללוחמה בטרור והגיע עד דרגת אלוף משנה. בן דודו של האב הוא אודי אדם, אלוף פיקוד צפון לשעבר, שאביו היה יקותיאל ("קותי") אדם ז"ל, סגן הרמטכ"ל שנהרג במלחמת לבנון הראשונה. עם כאלה "אבות" שמשגיחים על כל צעד, מה הפלא שהילד שולט בגזרה. אגב, אמו של עומר, שרון אדם, שירתה כמדריכת ספורט (מד"סניקית) של קורס מ"כיות במחנה 80, ועד היום היא גאה בזה.

אבל למרות העבר הצבאי המפואר של המשפחה, עומר אדם מתגייס לתפקיד עורפי, בבה"ד 20, צריפין, חיל חימוש, ג'ובניק. היו לו מחשבות ללכת לקרבי, כשהצנחנים ואחרי זה גולני בעדיפות עליונה, אבל עם שירות קרבי אי אפשר להמשיך את הקריירה, ואדם והכוורת שסביבו לא מתכוונים לזרוק לפח שלוש שנים, לא כשהגבר הצעיר הוא השם הכי חם בעיר.

הקלישאה על אדם אומרת שהוא ראש מבוגר בגוף של נער, שמגיל בר מצווה הוא כבר קרייריסט, ובהתאמה הוא שונא לדבר (ומעדיף לעשות), מתעב ראיונות (אבל נהנה מתקשורת מפרגנת, כשיש כזו), ולא מתרגש אפילו מהגיוס לצבא. "אני רוצה כבר שזה יגיע", הוא אומר השבוע, שנייה לפני הבקו"ם והמדים. "אולי אני קצת כן מתרגש. אני עוד לא יודע בדיוק באיזה תפקיד אשרת, אבל אהיה ג'ובניק, לא קרבי. חוץ מבטירונות אני אצא הביתה כל יום. בערב יש לי הופעות. בטירונות אין לי שום הופעה. אני כמו כולם, הולך לישון באוהלים הכל רגיל".

לא היה מצב שלא תתגייס, ומצד שאני אתה לא בלהקה צבאית
"לא להתגייס לא היה עובר את הש"ג אצלנו בבית. אין אופציה כזאת בכלל. להקה צבאית זה קיצוני מדי גם בשבילי וגם למשפחה. לשיר ולהופיע זה מקצוע שאני עושה כל יום, אז בצבא אני רוצה שיהיה לי משהו אחר, שיהיה את הפן הצבאי. אני לא טוב בלהסביר אלא לבצע. אהיה חייל רגיל, לעשות מה שצריך, לשרת בתפקיד שיתנו לי".

זה עלול להפריע לקריירה?
"זה לא יכול להפריע, רק להוסיף. לעשות צבא זה חשוב למדינה, וכל אחד צריך לשרת. מי שלא משרת זו בעיה שלו, שהוא יתמודד איתה. כמו שקמתי לבית ספר בבוקר אקום לצבא. לא צריך לנוח, אני עוד צעיר".

אבל זה שלוש שנים
"נתמודד עם זה, יהיה בסדר".

כבר לא תוכל לשבת בברים עד חמש בבוקר עם זמרים שחוזרים מהופעות כמוך
"יהיה אפשר, גם וגם, לכוון למקום הנכון. אני אקום בבוקר, אין לי בעיה. גם בשישי שבת יש מנוחה".

בבית ספר כבר התרגלו שאתה כוכב, איך זה יהיה בצבא?
"אני לא כוכב. כוכבים יש רק בשמיים, אני אדם רגיל".

אבל תהיה סביבך התרגשות
"אולי יום יומיים. אחרי זה נסביר לכולם מי אנחנו והם יתרגלו. אנחנו לא אנשים שונים".

אתה מצטנע
"לא, באמת".

יומן ההופעות שלך סגור שנה קדימה
"משהו כזה, ברוך השם. אבל יש ימים שגם אין. אולי פעם בכמה שבועות אפשר ליפול על תאריך פנוי".

תוך שנה וחצי נהיית אחד הגדולים בז'אנר הים תיכוני
"יש ברכה מלמעלה. אנחנו עובדים נכון. זה כל הצוות, אטדגי מגבה בדחיפה, כולם עובדים. אני יש לי חלק קטן, פה ושם, הפרטים הקטנים ביחד יוצרים את כל הפאזל".

למה דווקא אתה הצלחת?
"אני לא יודע. לא יכול לדבר על עצמי".

"אף אחד לא מתעסק בעומק בגיל 18"

"ההצלחה של עומר מגיעה מכמה דברים", מסביר המנהל האישי אסף אטדגי. "קודם כל זה הקול שלו כזמר, שהוא קצת אחר ושונה. הוא לא נשמע כמו עוד משהו. הוא אוהב לשיר, ולא משנה לו אם זה על במה או בבית או עם חברים בחאפלה. שנית, זו האישיות שלו. יש בו משהו מעניין, כובש. שלישית זה בחירת שירים ועיבודים, ותמיד לחשוב על השיר הבא ועל איך הוא יישמע. ההצלחה היא אישיותית וקולית, וצוות שלם שעובד סביבו, לא רק אני. בסוף עומר ואני מקבלים החלטות אבל אנחנו מתייעצים עם היחצן עופר מנחם, עם ליאור זהבי, עם אבא של עומר ועם דורון המנהל הכלכלי והעסקי, כי אני מבין בבניית אמן ולא בכסף".

המעבד רביב בן מנחם סיפר שביקשתם ממנו בכוונה עיבוד ערבי כבד ללהיט "בניתי עלייך"
"זו חלק מהאסטרטגיה שלנו, מהשיר השני. השיר הראשון היה פופ מיינסטרימי ופחות עבד. ואז הבנו שעומר מתחבר למקום יותר הארד-קור של מוזיקה ערבית וטורקית. יש לזה ביקוש. לקחנו את הצליל הערבי ועשינו אותו קצת יותר מיינסטרימי. עומר ואני מעורבים בכל צליל, אות ומילה. אנחנו לא משאירים את השיר למעבד והולכים. ואם צריך מחזירים שיר עשרים פעם חזרה, שיהיה הכי מדויק".

אדם מרגיש טוב לגבי השירים. "היום לא קונים אלבומים, כולם מורידים", הוא אומר. "אז מוציאים סינגלים ואחרי זה מוסיפים כמה שירים חדשים. זה מה שעשינו. מבחינתי האלבום הזה הוא שינוי, התפתחות, עליית מדרגה. אני מקווה להגיע לעוד קהל, להוציא דברים חדשים, שונים, בוגרים קצת".

"הוצאנו 13 שירים ואני מרגיש התפתחות באלבום השני", אומר אטדגי.  "יש כאן נגיעה בחומרים יותר עמוקים וככל שהוא יותר מתבגר נפשית הוא מתחבר אחרת לטקסטים. קראתי ביקורת על הטקסטים. שלא יתחסדו לי - הוא בן 18, אף אחד בגיל 18 לא מתעסק בעומק".

"שמעתי את האלבום מהתחלה עד הסוף ולפעמים זה עוד לא נתפס לי בראש שיש לי אלבום שני", אומר אדם. "מרגיש לי מוזר, קשה לי להתרגל, אני רגיל להיות בשקט, אבל ככה זה כבר הרבה זמן, אז מתרגלים".

אתה סגור ומופנם
"אני לא אוהב לדבר הרבה. בהתחלה, כשרק נכנסתי לזה לא ידעתי איך לאכול אנשים שבאים לשאול שאלות. אני לא מדבר בכלל ופתאום כולם עליי ואני מוציא מעצמי. אני מקווה כמה שפחות, כי אני לא אוהב לדבר, אבל לפעמים זורמים".

"עומר לא אוהב להתראיין", מסביר אטדגי. "אנחנו אומרים לא לעשרות הצעות. הוא אומר 'אני לא רוצה לדבר, מה יש לי להגיד, באתי לעשות מוזיקה'. אני ועופר מנחם ניהלנו איתו קרבות לקראת הגיוס והאלבום החדש,  והוא לא הסכים בשום פנים ואופן. אני מכיר המון זמרים שמתגייסים והיו מביאים לבקו"ם את חדשות ערוץ 2 ו-10. קיבלנו הצעות מכל תוכנית והוא לא רצה".

"ביקשתי שלא תהיה תקשורת בבקו"ם", מאשר אדם. "מאוד התעקשתי. לצבא אני רוצה לבוא כמו כולם. זה מרגיש לי שחצנות להגיע לבקו"ם עם מצלמות, או ולהגיע לקניון עם מצלמות. אין מצב בחיים".

עשו לך פפראצי?
"לא כל כך. לפעמים בתל אביב צילמו, קרה כמה פעמים. לא משהו רציני".

אבל בפרשת מרגול כל התקשורת הייתה עליך, רצו לקרוע ממך חתיכות
"הכל בסדר, אל תדאג. אף אחד לא יכול להוריד ממני חתיכות. אני כמו טיל שממוקד רק על המטרה. מה שבא בדרך מסתדרים איתו, עוברים לנושא הבא".

"עומר לא קשור בכלל לפרשה הזו, וזה הדבר היחיד שאני מוכן להגיד בנושא הזה", אומר אטדגי.

הפרשה השפיעה לו על הקריירה? 
"אתה יודע שאני לא מדבר על הנושא הזה. בוא נדבר על עומר והקריירה שלו. באלבום החדש יצרנו יחד שיר בסגנון ראיי, אלג'יראי-מרוקאי עם פופ אנדלוסי. זו התשובה שלי לשאלה שלך".

אדם ואטדגי לא מדברים על פרשת מרגול, אבל בידיעות שלא הוכחשו צוין שבחודשים שעברו מאז ההתפוצצות הגדולה בקיץ, אדם נצפה עם מאבטחים מסביבו – צעד מתבקש בהתחשב בנסיבות. צנעני, שהייתה מנוהלת על ידי אטדגי ושותפה ברווחים מהקריירה של עומר אדם, הודתה בסחיטה של אטדגי באיומים תוך שהיא נעזרת בשירותיו של מיכאל חזן, שעל פי המשטרה משתייך לעולם התחתון. היום לא תוציאו מאטדגי, אדם וחבריהם לצוות מילה על הפרשה. הם היו מעדיפים שהיא תישכח ושלא ייאלצו לדבר עליה לעולם. מעניין מה יקרה כשישוב לארץ אלכס גולדברג, חבר אישי של כמה זמרים מוכרים מאוד שעל פי החשדות שימש בורר בסכסוך בין אטדגי למרגול.

"אטדגי הוא כמו אבא שני שלי"

האדישות של אדם ואטדגי מול פרשת מרגול נמשכת גם כשמדברים איתם על זמרים שמקנאים בהצלחה של הטאלנט. "קיבלתי את זה באהבה", אומר אדם. "המקצוע כיפי. אני לא במלחמה, הכל באהבה, כיף ושמחה ועושים את מה שצריך".

הרבה חבר'ה צעירים מנסים להתחרות בך.
"זה כבוד גדול. כל אחד שיש לו כישרון הלוואי שיצליח, שיגיעו יותר ממני, שרק יצליחו כולם. אני לא מודאג, לא לוקח כל אחד כתחרות. שום דבר. שכולם יצליחו ויהיו מספר אחד. כולם".

"כל מי שרוצה להיות משהו שיהיה הוא", מוסיף אטדגי. "עומר מצליח כי הוא עומר אדם. אחרים לא מעניינים  אותנו. אומרים ש'אין מלכות נוגעת במלכות חברתה, אפילו לא בנימה אחת, ואם נוגעת נחרב העולם'. אין פה מה לסכן את עומר, כי רק מי שיהיה הכי טוב לאורך זמן ישרוד. אנחנו מדודים, לא הולכים לתקשורת על כל דבר, ומאמינים בריצות למרחקים ארוכים".

עומר אתה עם אטדגי לתמיד, או כמו ג'ולייטה פתאום תתהפך עליו?
"לא יודע מה עם ג'ולייטה, אני עם אטדגי. הוא כמו אבא שני בשבילי. אצלנו מתחת לפני השטח אין שום סכסוכים. יש ריבים מקצועיים של עבודה. אנחנו חברים מאוד טובים".

למי יש את המילה האחרונה?
"לי".

מתי אתה עומד על שלך?
"כשזה חשוב לי. המטרה שלי היא להמשיך לשמח אנשים, להוציא שירים טובים, ולהתפתח כל הזמן לעוד סגנונות".

אתה לא חושש שתהיה מחויב לספק להיטים שהקהל רוצה?
"אל תדאג, אני לא אעבור לרוק פתאום, אבל בסגנונות שלי אני שואף לשפר טקסטים, לשפר לחנים, להוסיף כלי נגינה שלא שמענו, להביא דברים מגוונים. לאלבום שעבר הלחנתי שיר, לאלבום הזה כתבנו את השיר 'יום אחד'. ובשיר 'נשבעתי לעולם' נגנים טורקים הקליטו בשבילנו בטורקיה, כל פעם עושים משהו אחר".

יצא לך לחוות כישלון?
"התחלה היינו מופיעים בדרום ובצפון, וכל ההופעות היו מפוצצות. במרכז היו מגיעים 5 אנשים למועדון ופעם גם התבטלה הופעה. היו כישלונות בהתחלה".

"כל שבוע אנחנו עושים פגישה ובודקים איפה טעינו", אומר אטדגי. "אנחנו לא חפים מטעויות. יש במרוקאית משפט שאומר 'לפני שאתה הולך לישון - התפלל על חטאיך, כי מי יידע מה יילד יום'. אני כל הזמן בודק איפה טעיתי ואיפה אני יכול לשפר .אנחנו עובדים בזה בוקר, צהריים וערב, וכבר עובדים על האלבום הבא".

עד היום הרדיו פספס את אדם בענק. הוא לא מתרגש מזה, כהרגלו. "אין לי בעיה עם זה. אם הכל טוב - אז שיישאר ככה. מי שלא רוצה שלא ישמיע".

אז ההצלחה היא רק מהשטח? 
"כנראה שזה מה שקורה. אנחנו עובדים חזק. לפעמים אני בא להוציא שיר ואומרים לי 'אבל זה לא שיר לרדיו' ובכל זאת אני מוציא אותו כי אני יודע שהקהל יאהב סגנונות שלא מעיזים לשדר ברדיו. זה מה שהקהל אוהב ורוצה וזה מה שעושים".

"עומר נבנה מהשטח. הוא אחד האמנים הכי מצליחים שהכי פחות מושמעים ברדיו", אומר אטדגי. "למעט אליקו, ירון אילן, 'רדיו אמצע הדרך' ו'רדיו קול הים האדום', שמשמיעים אותו, נגיד, פעם אחת בשעתיים תוכנית, לא באמת משמיעים אותו. בשורה תחתונה יש לנו את הכוח התקשורתי הכי גדול, שזה הקהל. הרדיו פחות מעניין אותי. אני מוציא שיר ויש לי בשבוע מיליון צפיות ביוטיוב".

ואז אתם מפוצצים הופעות
"גם בנושא ההופעות יש מינון. אנחנו לא לוקחים הכל. יש לו ימי חופש. עכשיו, למשל, יש לו חודשיים חופש. הוא ביקש חודש חופש לפני הצבא ועוד חודש טירונות"

"פתאום ראיתי קיר של אנשים מולי"

בפעם הראשונה שאדם הופיע בקיסריה דפק לו הלב. "לא הייתי לחוץ עד שלא עליתי לבמה. חמש דקות לפני פתאום באה ההתרגשות וזה מטורף, קשה להסביר במילים. פתאום ראיתי קיר של אנשים מולי".

הייתה הופעה שזייפו בה כרטיסים, בהופעה אחרת בצפון זרקו אבנים.
אטדגי: "יש אהבה גדולה של קהל. אנשים רוצים לגעת, להיות חלק. מתוך מאות הופעות בשנתיים קרה דבר אחד או שניים. זה קורה לכל אחד".

ומה אתה מרגיש כשכותבים עליו בטוקבקים "זמר של ערסים"?
"הוא זמר של כולם, ואתה רואה את זה בהופעות בהאנגר ובאירועים. אנחנו טסים ליום וחצי להופיע אצל יהודים עשירים בכל העולם. אין ערסים או לא ערסים. המוזיקה הזו הפכה להיות המיינסטרים וכולם אוהבים את זה"

עומר, אתה בטופ 5 של הזמרים בז'אנר?
"אני לא יכול לענות על שאלה כזו".

אטדגי?
"זה עובדות, לא אני אומר. לפי דעתי הוא בחמישייה הראשונה, את הסדר תעשה אתה".

הוא רק בן 18, זה משהו שעוד לא היה בארץ
אטדגי: "כן, וזה מגניב להיות הראשונים".

עומר, אין לך חברה כרגע, זה חסר לך?
"לפעמים זה חסר. אבל קשה להיות עם חברה במקצוע הזה. מצד שני, לפעמים אני רוצה קצת שקט ורוגע. אני מקבל הצעות, אבל לא כל כך הרבה, זה סתם נראה מבחוץ".

אתה מחפש מישהי שתדע להפריד את עומר האמיתי מ"עומר אדם" הכוכב?
"די עם המילה 'כוכב'. אני לא יכול לשמוע את זה. זה לא 'כוכב', מה זה 'כוכב'?"

אז מי בעיניך כוכב?
"ההורים שלי, המשפחה, הם כוכבים. אטדגי כוכב, יש מלא כוכבים. אתה כוכב".

את יכול לצאת עם איזו בחורה שאתה רוצה
"זה לא בדיוק ככה. גם לפייסבוק אני לא נכנס. יש הרבה הצעות, אני לא אגיד שאין, ולפעמים קורים דברים, אבל הכל רגיל, בסדר, לא בהגזמה".

היית רוצה תוכנית כמו של אייל גולן?
"עם הזמן אולי זה יבוא. אני עוד לא במקום הזה".

"השאיפה שלנו היא לחשוב על האלבום הבא, כי זה מאחורינו כבר לפני חודשיים  מבחינתי", אומר אטדגי. "אנחנו מחפשים להביא אלבום שונה, חושבים איך מביעים התבגרות בצורה אומנותית, איך פורצים מעגלים ומגיעים לקהל חדש. אני מזהה אצל עומר כישרון כתיבה והלחנה, ובכיוון הזה נשתדל טיפה יותר".

עומר, מה גילית על עצמך בשנתיים האלה?
"שיש לי קצת יותר סבלנות ממה שחשבתי".

מה אתה עוד רוצה להשיג?
"יש דברים שלא השגתי ואולי אשיג אותם בהמשך. אני לא רואה מישהו שאני רוצה להיות כמוהו. אני עומר אדם, וזה מספיק לי".