להקת "היהודים" יוצאת בימים אלה לסיבוב הופעות אקוסטי, חמש שנים אחרי ההופעה האקוסטית הזכורה שלהם שנערכה אז בהיכל התרבות בתל-אביב. במקביל מוציאים "היהודים" מחדש את השיר "כל הסיפור", שהופיע במקור באלבומם הראשון "מציאות נפרדת". "לא מדובר בסגירת מעגל, כי אז זה היה חד-פעמי, לכן אפשר לדבר על פתיחת מעגל חדש", אומר הסולן והמנהיג תום פטרובר, שכרגיל מוביל את ההרכב עם אשתו, הסולנית אורית "טיטי" שחף. "אנחנו ניקח משם כמה דברים ספציפיים שחשוב לנו לעשות ושהיו גם שם, אבל אנחנו לא עושים שוב את המופע ההוא, אלא עיבודים אחרים לשירים אחרים".
-אתם כבר בסוף ההכנות.
"כן, אנחנו בשלבים אחרונים של חזרות. אתה בעצם מפשיט את השיר ומתחיל להלביש אותו מחדש. ברוב המקרים השירים מקבלים פן אחר. שיר שנהיה פתאום עצוב נורא בלי שציפית. אנחנו משתדלים בחזרות למצוא את המקום שזה מרגש אותנו איפה שזה מקבל משמעות חדשה, כי אחרת זה ייצא משעמם וחשוב לנו שיהיה אתגר מוזיקלי. בינתיים אנחנו מאוד נהנים".
"המופע האקוסטי נולד בהופעות הליליות בבארבי"
-הברייק האקוסטי הזה היה מתוכנן?
"לא. אנחנו עושים סדרת הופעות של מופע חצות בבארבי תל-אביב, בלי קשר להופעות רגילות שלנו. ושם אנחנו עושים בכל פעם משהו אחר, מפתיעים את הקהל. פעם אחת מנגנים את כל הדיסק הראשון, פעם אחת שירים שלא יצאו. באחת הפעמים אמרנו נעשה חצי הופעה אנ-פלאגד כי חמש שנים לא ניסינו את זה. תוך כדי העבודה התחלנו להידלק וזה הרגיש לנו מיוחד. הרגשנו שאנחנו רוצים לעשות את זה. לא יוצאים במופע הזה לדרך חדשה, אלא נוגעים במשהו קטן ומיוחד ומקווים שזה ייגע באחרים כמו שזה נוגע בנו".
-ב"כל הסיפור" שהוצאתם עכשיו מחדש הוספתם בית שלא היה בעבר.
"היה לי מה להגיד, אז אמרתי".
-יש דיבורים על אלבום באנגלית, על מעבר שלכם לחו"ל?
"יש לנו חומר באנגלית שמצטבר וכבר יצא בדיסקים שלנו. אז אנחנו עובדים על אלבום באנגלית, אבל ממש לא בטוח שנוציא אותו. אין לנו דד-ליין, אלא עושים את זה להנאתנו וכשהוא היה מוכן נוציא אותו או שלא, נראה. אנחנו לא מחויבים לכלום ועושים דברים לפי מה שמרגיש לנו נכון. לגבי חו"ל אנחנו ממש לא חושבים על קריירה שם. לא נעזוב את הארץ או ניסע לחפש את עצמנו. היתה פנייה אלינו מחברה בחו"ל לעשות סיבוב הופעות, אבל בסוף זה לא התפתח לא לחוזה ולא להופעות. אם משהו יקרה אנחנו נשמח להופיע בחו"ל".
"השירים שכתבנו על הבן שלנו עוד לא הגיעו ל'יהודים'"
-העובדה שהמשפחה שלך ושל אורית התרחבה משנה משהו מבחינת הלהקה?
"לדעתי הלידה של בננו, הדי, לא השפיעה על הלהקה. באופן האישי ברור שזה משפיע, למרות שקשה לי להסביר על מה ואיך. עוד לא רואים את זה בשירים החדשים, כי השירים שכתבנו על הדי לא הגיעו ל'יהודים'. מה שבטוח זה שאנחנו ישנים פחות".
-אתה מרגיש שהקהל שלכם גדל אתכם, או נשאר באותו גיל?
"מעולם לא פנינו לשום קבוצת גיל. החיילים שאהבו אותנו אז התבגרו. למזלנו, ואני לא יודע למה, הם עדיין באים להופעות. עם השנים אנחנו מזהים בקהל אנשים בכמות לא הגיונית. אנחנו רואים אנשים שבאים אחרי שנים ופתאום הם בהריון. אז מקדימה יש את הצעירים החדשים ומאחורה עומדים המבוגרים מאחורה יותר בפאסון. אנחנו מאושרים מזה".
"דיסטורשן ידליק אותי גם עוד 20 שנה"
-אתה ואורית שניכם באזור גיל 40. עד מתי תמשיכו להרעיש?
"אני מסתכל על מוזיקה כמוזיקה ולא על שנתונים. אנחנו בוחרים לכל שיר במצב הזמן הנתון את העיבוד שהכי מתאים, שמביע הכי הרבה רגש. הריפים והליינים תואמים את הלחן שידליק אותנו. אם העיבוד טוב אז דיסטורשן ידליק אותי גם עוד עשרים שנה. בלד זפלין זה מחזיק עד היום ולא משנה בן כמה אני. גם כאמן אם אתה מרגיש שאתה עדיין עושה את שלך ויש בזה חיות בעיבוד ובביצוע אז הגיל שלי או של המבצע הופך להיות לא משמעותי. אני רוצה לקוות ורוצה שזה יקרה במקרה שלנו. או שנשנה ונעשה דברים אחרים, מה קרה? אנחנו משתדלים לא להיות תקועים".
-בעיניך, "היהודים" זה כבר קלאסיקה ישראלית, כמו תיסלם, בנזין ומשינה?
"קטונתי מלענות על זה. אם זה יקרה, יקרה. אם לא, לא. אנחנו משתדלים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים. אם מעריכים אותנו זה פשוט מרגש. משהו שאתה ישן איתו בלילה, או לא, מרוב שהיחס שאתה מקבל משפיע. אם נגיע להיות כמו הלהקות שהזכרת נהיה אסירי תודה, אבל אנחנו לא צריכים להתעסק בזה, אלא רק בעשייה ובמוזיקה".
-חושבים כבר על האלבום הבא?
"אין לי שום מושג עדיין. בינתיים אנחנו כותבים ועובדים קצת פה ושם. יש תכנון מיוחד לקיץ שלא כולל דיסק, אבל זה משהו שעוד לא סגור".
"היהודים" יופיעו בזאפה ת"א (5-6.3), היכל התרבות הרצליה (12.3), תיאטרון ירושלים (21.3), היכל התרבות באר שבע (3.4), "יד למגינים", קיבוץ יגור (17.4).