"אני רוצה שייצאו מהמופע וירגישו שקיבלו ממני מתנה"

שמוליק נויפלד הוא מהמוזיקאים שכולם מכירים שירים שלהם ומתרגשים מהמוזיקה שיצרו, מבלי לדעת שזה הם. למשל, הוא האיש מאחורי "זיקוקים" של משה פרץ, ומאחורי "אף אחת" של מירי מסיקה, שאגב, קיבלה ממנו את "זיקוקים", הקליטה סקיצה (שקיימת עד היום), וויתרה על השיר. נויפלד העביר אותו לפרץ, שעשה ממנו להיט שמוביל אלבום.

השאלה האם מירי מסיקה תשיר סוף סוף את "זיקוקים" במופע "המשקפיים של נויפלד" ב"פסטיבל הפסנתר" הקרוב, עולה לדיון מיד בתחילת השיחה שלנו. "רשום לי שאני צריך לדבר איתה מחר, כדי שולי היא תיכנס לפזמון האחרון. נעמה כהן, שאני מארח במופע, תשיר את 'זיקוקים' ואולי מירי תצטרף", אומר נויפלד בקול שנשמע צעיר בהרבה מ-51 שנותיו. שנים הוא כבר בתעשייה. עבד עם מסיקה, טיפקס, איפה הילד, וירמי קפלן, הציא אבום תחת הטייטל "Mosaic Project", יצר מוזיקה לתיאטרון, קולנוע, לסדרות טלוויזיה ופרסומות, ומנהל את מסלול ההפקה המוזיקלית בבית הספר "רימון". אמנים כמו בן אלקיים ושי לי עטרי משלימים בימים אלה אלבומי בכורה בהדרכתו.

"המחזמר לחנן גולדבלט זה סוג של שיקום"

עוד פרויקט טרי של נויפלד הוא הלחנת המחזמר "חבסה", שכתב חנן גולדבלט על חוויותיו בכלא, ויוצג בקרוס "חג המחזמר". "זה מחזמר על בית כלא", מדגיש נויפלד, "דמויות סוערות ומרגשות, שמספרות על החיים בכלא, מה קרה איך, הגיעו וכו'. שירים יפים, מוזיקה אותנטית. שאלו אותי אם מפריע לי לעבוד עם חנן. ממש לא. הוא עשה כנראה טעויות ונענש, ריצה את עונשו, ובעיני זה סוג של שיקום. אחד השירים הכי בולטים במחזמר נקרא 'מחילה'. חנן שמע אותו בלחן שלי וירדו לו דמעות, ובעיני זה כל הסיפור. הוא כתב 'מחילה', אני הלחנתי וירדו לו דמעות. מגיע לו שיפתחו לו אפשרויות וזה המקום לפתוח לעשות דברים טובים".

-אתה לא חושש מביקורת כלפיך?
"אם יבקרו אותי אני אענה מה שעניתי עכשיו. חובתנו כחברה לא העניש אדם כל החיים. יש בתי משפט שפסקו לו מה שפסקו לו, ולמעשה הוא הרי נענש לכל החיים. אז ברגע שהוא משוחרר, והוא כתב שירים, אז אני יכול להלחין אותם, ולרגש בלחנים. חשוב שישמעו אותו מבקש מחילה, ומספר על מה שעבר, בעיני זו שליחות. אני אתמודד עם הביקורת. בעיני צריך לשחרר. בלי להמעיט בחומרת הדברים שנעשו. עובדה שהחליטו שכנראה הוא עשה מה שעשה".

"אני לא רוקסטאר, ויודע את המקום שלי"

לפני כשלוש שנים החל שמוליק נויפלד, מבלי שתכנן, לעבוד על פרויקט אישי, שמורכב כולו משירים אותם הוא מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלית. הוא פנה לכותבים מוכשרים כמו מאיר גולדברג, חנה גולדברג, רחלי שביט ונעם חורב, שכתבו טקסטים, אותם הלחין. בהמשך הזמין לאולפן הפרטי שלו אמנים שיבצעו. התוצאה היא אלבום "המשקפיים של נויפלד" שיצא לפני כחודש וחצי, ובו מבצעת משיריו שורה נאה של זמרים: מירי מסיקה, שלמה גרוניך, ערן צור, שמעון בוסקילה, ריקי גל, דנה ברגר, אבי בללי וסמדר אקראי, סיון טלמור, דניאלה מילוא, בעז בנאי, ליאונל פרטיין ובנו רועי נויפלד, שאחרי ללהיט הגדול מהאלבום, "קול אחד". כולם יגיעו במוצאי שבת הבאה, 8 בנובמבר, לאולם אסיא במוזיאון תל אביב, למופע מיוחד, במסגרת "פסטיבל הפסנתר", בו יבצעו את שירי האלבום. נעמה כהן, כפי שרמז נויפלד, תצטרף כזמרת אורחת ותבצע שירים אחרים של נויפלד, שקדמו לפרויקט.

נויפלד עצמו ינגן על הבמה עם הרכב נגנים שיכלול את בנו. "אני לא רוקסטאר, ויודע את המקום שלי", הוא אומר. "אנגן פסנתר, סינתיסייזר, ואקורדיון". לשיר בעצמו הוא לא מוכן. "אני מחכה שיגדל לי שיער, ואם הוא יהיה בלונדיני וארוך מאוד, אני אנסה", הוא אוממר בהומור. "לא, זה לא מתאים. אני בן 51, תן לי להלחין ולהפיק ולמצוא אנשים חדשים שכותבים ולתרום ליצירה לצאת. זה לגלות עולם. כמובן לכתוב שיר שלך זה גם מרגש. הנה, עכשיו התרגשתי מאוד משיר ששלחו לי והלחנתי אותו. אני גם לא איש של מילים שיחבר אותם, אבל יודע לנתח טקסטים ולדעת מה חסר ומה חזק. אני עושה את זה המון עם אנשים ועוזר להם. גם ב'רימון'".

-יש מחשבה לרוץ עם מופע "המשקפיים של נויפלד" גם אחרי פסטיבל הפסנתר?
"כן, אני רוצה לבדוק את האופציה הזאת. יצרתי את הפרויקט משך שנתיים וחצי-שלוש, והגדילה שלו קרתה מאוד מהר. אנשים מתקשרים אלי ושואלים אותי מתי אני עושה מופע. זאפה אומרים בו תופיע, ויזה כאל, פאב מאשדוד, יש טלפונים. הקונספט הוא שאני מריץ שירים שחלקם לא מוכרים ומוסיף שירים שלי, מארח זמרים מכל מיני סוגים, ערן צור ודנה ברגר, לעומת שמעון בוסקילה ומירי מסיקה. אנשים אוהבים לקבל כל מיני טעמים, וזה הכל בשביל הכיף".

"מיד אמרנו: זה ריקי, זה גרוניך"

-הופעות חיות זו גם פרנסה.
"הפרנסה שלי באה מכתיבה ויצירה להצגות, סרטים,פרסומות, הפקות אלבומים. הופעה של 'המשקפיים' היא סוג של בילוי. זה פרויקט של נתינה ואהבה של האנשים שהשתתפו, זה הכל מאהבה. אנשים באו, אמרתי להם בואו נעשה שיר ביחד, וזה גדל וגדל. התחיל עם מירי ודנה ברגר, ואז פגשתי את ערן ב'רימון', הוא שלח לי טקסט, וזה נכנס. פרויקט גדל לאט בהרבה אהבה של כולם, שבאו לאולפן שלי ובילו".

-ממה התחלת את האלבום?
"התחלתי לעבוד בלי שאני יודע. המטרה היתה לכתוב שירים ולטפל בהם 360, לא לכתוב ולתת, אלא לעבד ולהפיק ולהיות אחרי ליצירה הסופית, שאני אחראי, לא נותן את זה. כיוון שאני לא כותב, הסברתי לכותבים על מה אני רוצה שיכתבו. דיברתי עם מאיר גולדברג על הורות והוא כתב את 'בדיוק אותו דבר' ששרים בללי וסמדר, על זה שאני מביט בראי בבוקר. לא סתם שירים על אהבה פשוטה, אלא נושאים שמעניינים אותי. למשל 'דלת מול דלת' ששר בעז בנאי זה על בחירות שעושים בחיים. וככה התחילו להגיע טקסטים. כל שיר הלחנתי, חלק עם הבן שלי רועי. וישר אמרנו 'זה מתאים לריקי גל', 'זה שלמה גרוניך'. התקשרתי לאמנים והתחלתי לספר את הסיפור. ביקשתי שיבוא הגיעו לאולפן והם באו לשמוע. וזה נמשך שנתיים. הקפדנו על הכל, מבחירת חומרים, עבודה על חומרי הגלם, עיבודים והפקה, ועד שירה ודקויות של פרייזינג. ריקי גל הקליטה תשעה סשנים של השיר שלה. בעיני ככה עובדים".

-כלומר, יש סיכוי ל"משקפיים 2".
"אני לא אוהב את הביטוי 'משקפיים 2'. אני כן רוצה לעשות עוד שירים. אולי אאסוף שוב שירים ואקשור יחד. הבנתי מראש שאני רוצה לקשור הכל יחד, וההפקה המוזיקלית הכללית מדברת באותה שפה, השירים קשורים אחד עם השני".

"אני הכי אוהב להתקשר לאמנים"

-איך אתה ניגש לטקסט, מה אתה מחפש?
"השירים הם סביב 'עוגנים' ולכל שיר יש גלויה עם ציור. כל שיר מספר את סיפור ה'עוגן' שמאחוריו. כששרתי והקלטתי גייד, שמעתי את שלמה גרוניך בראש. אשתי אמרה לי שזה מתאים לגרוניך, בלי שהיא ידעה שרציתי אותו, אולי כי הגייד כבר הזכיר לה אותו".

-אין לך בעיה להרים טלפון למי שבא לך.
"אין בעיה וזה אחד הרגעים שהכי אוהב לעשות. אני פונה גם לזמרות שהוציאו אלבום אחד כמו סיון טלמור או סמדר אקראי, וגם לגידי שיש לו קריירה של יותר מארבעים שנה. אני אוהב לשלוח את השיר ולשמוע אוהב לא אוהב. ואם לא אוהב, לא קרה כלום. אני לא נפגע אם לא אוהבים. זה קרה לי בעבר שאמן לא התחבר, לא נורא הכל בסדר. אני אוהב את המפגשים ששומעים ומגיבים. הרגעים האלה של היצירה שאתה בונה משהו מכלום, רגעי הקסם מבחינתי. ואז המתח אם ייכנס לגלגלצ ומה יכתבו בביקורות. הרגעים הכי יפים הם כשאני פוגש אנשים, למשל בוסקילה מבקש שינוי של שורה, אני מתקשר למאיר גולדברג, הוא מקשיב, ועובדים. אני אמשיך עם זה, כן, זה אושר גדול".

-את הלהיט הכי גדול מהאלבום שר רועי, הבן שלך.
"זה מצויין. השיר הזה נולד כשהוא ניגן 'סתם' קטע באולפן. אמרתי לו שזו התחלה של שיר, הוספתי כיסא לידו והתחלנו להשלים את הקטע. בחדר אחר היו הטקסטים של מאיר, וזכרתי שיר בשם 'קול אחד', עם מילים אחרות. הבאתי את הטקסט, שמתי על הפסנתר, וכלום לא הסתדר. אז ג'יברשתי בעברית. שלחנו למאיר את השיר בערב, ולמחרת בבוקר הוא שלח טקסט שמותאם למנגינה. שלחנו את השיר לאריק איינשטיין זכרונו לברכה, עם סקיצה שרועי שר. אריק צלצל אלי ואמר שהוא מוכן לנסות לשיר, כי השיר מאוד יפה, אבל הא חושב שמי ששר אותו בסקיצה עדיף שישיר אותו, ושאל אותי מי זה. אמרתי לושזה הבן שלי. ואז הוא אומר לי: תקשיב מה שאני אומר, תן לבן שלך לשיר, והנה נתת לו מתנה. הייתי בשוק. פחדתי, כי רועי לא שר אף פעם. ואנשים אהבו, מבחינתי זה אושר גדול, שמחה. סבבה לגמרי".

"אני חייב רגש"

-מבחינתך, ההפקה המוזיקלית שונה כאן מבאלבומים אחרים?
"כן. רציתי, למשל, שערן צור יעשה צעד, שיישמע טיפה אחרת. אמרתי לו 'אתה לעשות דרך עם עצמך', אז הוא אמר לי 'תפיק את זה'. לקחתי אותו לכיוון לאלקטרוני והוא הלך עם זה ואמר שיצא מגניב. בשיר של שלמה גרוניך אף אחד לא מזהה אותו. אמרתי נשים אותו במקום אחר לגמרי. חושבים שזה זמר מזרחי. הצעתי לאמנים לעשות משהו שונה מאיפה שהם עכשיו. מירי שרה כאן כמו באלבום הראשון שלה ולא כמו בשלישי והרביעי. יותר מכוונת לאיפה שאני חושב שהיא צריכה היות, פחות מניירות, יותר צנוע. לקחתי את זה לשם, תרתי משמע".

-התרגשת במהלך העבודה?
"חשוב לי שהתוצר יהיה מרגש, גם אם הוא קצבי ושרוט. אני חייב רגש, מהמקום הזה אני בא. זו הבחינה שאני בוחן את ההצלחה ביצירה. 'מרגש' בעיני נחשב טוב. אני משתדל לחשוב איך השירים ידברו לאנשים, שיתחברו, שהרבה אנשים יחשבו שזה נכתב עליהם או בשבילם. אם זה מרגש אותך ותוציא את זה אמיתי ומרגש החוצה, אני מאמין שקהל יתרגש מזה".

-לרגש דרך לחן ועיבוד זו עבודה אחרת מלרגש דרך הטקסט.
"אני תמיד מלחין על טקסט כך שהמנגינה צריכה לשרת אותו. אצלי זה טבעי. אני מחפש משהו שישרת את הסיפור של השיר, את המילים, את המכלול, את ההתרגשות שלי. אם אני מתרגש מרביעיית מיתרים אני אשים בלי לחשוב שזה קיטשי, או ליין אלקטרוני שורט שירגש אותי, אני אשים אותו. אני עובד מרגש או אמת, וחושב איזה סוג פסנתר מתאים. אני מנגן את השיר ופתאום חושב שצריך אורגן רודס, אבל הרודס יותר ג'אזי, אז לא מפריע לי - אם זה ירגש אני אשתמש בזה".

"השיר חיכה 18 שנה"

-מה הסיפור הכי מצחיק או מטורף שקרה לך עם שיר?
"כתבתי שיר שנקרא 'סוסים שקופים' לפני 18 שנה לבחורה בשם מרב לוין, ש'הליקון' רצו לעשות איתה אלבום, שבסוף לא קרה. השיר בסוף הגיע ליפעת תעשה, ולא יצא, ולפני שנתיים הוצאתי אותו עם שי לי עטרי. לפני 18 שנה אמרו לי זה להיט, והיא שרה אותו 18 שנה אחרי זה והוא מאוד הצליח. תחשוב ששיר שוכב 18 שנה בארון שלי ובסוף יוצא. זה היה על DAT בכלל, לא היה מחשב כמו היום. והיום פתאום הוא יוצא ומצליח. זה ניצחון של שיר. הוא לא מבקש כלום, רק מחכה לך, זה הכוח. אם השיר הוא טוב, יבוא היום שלו".

-יפה.
"יהיה בהופעה שיר שנקרא 'הכי קרוב אליך אמא', שכולם מכירים מהפרסומת למטרנה. אנשים התקשרו לשאול אותי מה זה, חשבו שזה קטע משיר קיים שלקחו אותו לפרסומת. אז הפכנו את זה לשיר בהופעה, נעמה תשיר אותו. הוא התחיל כג'ינגל ואותי זה מצחיק נורא".

-במעבר חד: אמנים ים תיכוניים הרימו מחאה נגד פסטיבל הפסנתר, טענו שלא הזמינו זמרים מהז'אנר לפסטיבל. התגובה של הפסטיבל היתה שב-2014 לא רלוונטי לדון במוזיקה מזרחית.
"אני חושב שהדיון עדיין רלוונטי. יש שירים במוזיקה המזרחית וגם במערבית הישראלית שאני לא מבין למה עשו אותם. אני שומע כל מיני דברים ומעיר לתלמידים שכותבים שירים, שאו כבר שמענו כאלה, או שאין בהם משהו שנוגע ומרגש מבחינת טקסט ומנגינה. מצד שני, יש פגיעות טובות בשני הצדדים. אני שומע את עמיר בניון, או אביתר בנאי או דודו טסה, שמשלב אתניות, וגם בנאי נוגע באיזורים ההם. זה מרגש ברמות, אני נקרע מהם".

"שהקהל יחשוב שהשיר נכתב עליו, עבורו"

-יחסי הציבור של עמיר בניון יגידו לך שהוא לא זמר מזרחי. בהופעה שלו השירים הקצביים זה רומבות.
"זו כבר בחירה של מעבד ומפיק מוזיקלי. בשני הצדדים יש דברים טובים ויש לא טובים, והחלוקה לא צריכה להיות לפי אם זה 'מזרחי' או לא. השאלה היא אם זה עובד, מרגש וקהל מתחבר וזה עושה לו את זה. אני לא אוהב טקסטים לא טובים. שמעתי כבר כאלה ועם קלישאות, לזה אני לא מתחבר. אם חומר הגלם טוב, לא משנה הלחן והביצוע. המטרה היא שקהל יקבל יצירה שלמה ויחשב שזה נכתב עבורו ועליו. אין לי שום דבר נגד מזרח או מערב, ימין או שמאל. אני אוהב דברים בשני הצדדים".

-למה אתה רוצה שהכי ישימו לב בהופעה?
"אני לא רוצה להישמע קיטשי וקלישאתי, אבל אנשים כתבו שירים, טקסטים מדהימים, הלחנים שלי אני מקווה שהם בסדר, והמבצעים כמו מדברים ושרים אותי, שרים החוצה את הקול שלי. כל אחד נתן פה משהו. תאמין לי שאנשים מוותרים על דברים חשובים בשביל להיות שם בערב הזה. יש שם הרבה נתינה ואני מקווה שהקהל יקבל את החומר הזה כמתנה. אני מקווה שבשיר עלי ועל הבת שלי הם יזהו משהו שידבר אליהם, כמו שבללי שר את התפקיד שלי והתחיל לבכות באולפן. או בשיר על אמא שלי הם יזכרו באמא שלהם. בוסקילה שר על אמונה, אמונה בבני אדם ואמונה בלמעלה, ואם זה ידבר לאנשים וייגע בהם, אז מישהו בשמיים שם לי וי, הצלחתי. אני עושה את זה עם מלא אהבה ורוצה שאנשים יטעמו מהיצירה שלי, שיעבור אליהם משהו, שיגידו בסוף קיבלנו משהו פה, וזה כמו מתנה".