מבין כל כוכבי המוזיקה הים-תיכונית שפרצו בשנים האחרונות, הסתמן משה פרץ, שכותב ומלחין את מרבית שיריו, כקרוב ביותר למה שנוהגים לכנות מיינסטרים-פופ. אחרי כמה להיטי רחבות סטנדרטיים וכמה שירי קיטש שקטים כמו שלכולם יש, הגיע הלהיט "שתיים בלילה" ובבת אחת סימן אותו כמי שפונה לכל הקהלים, גם לאלה שלא סובלים דרבוקות. יש לו מעריצות, יש לו את הלוק, יש לו את הטריק להיות להקת-בנים-של-איש-אחד בעולם של סלסולים.
ואם כבר להקת בנים, השבוע פורץ פרץ, 26, גם לעולם הטלוויזיה. הערב הוא יפזז בתוכנית הראשונה של העונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים", אבל עבור חובבי המוזיקה המנה העיקרית תגיע דווקא ביום שישי הקרוב ב-21:00, אז תשודר בערוץ 24 התוכנית "בית ספר למוזיקה" בכיכובו, שם ישתף קהל של תלמידי בתי ספר למוזיקה בסיפורים ובסודות של מאחורי הקלעים, יבצע את השירים "דרך ארוכה" ו"ציפור קטנה בלב", ואף ייצור עם התלמיגים שיר חדש במשותף.
"יצרתי שיר עם הילדים, אולי אשתמש בו"
"היה לי מאוד מרגש לעשות את זה", אומר פרץ, "חששתי, כי בסך הכל אני זמר די צעיר בעשייה שלי, ופתאום אני אמור להעביר להם בשיעור או הדרכה מה הקונספט של המוזיקה, לדבר איתם בשפה שהיא מוזיקה, שזה לא משהו שעשיתי לפני כן. אבל הלחץ העביר אותי לחוויה מדהימה ומרגשת ויצא שיר בזמן אמת עם הילדים האלה. אני לא זוכר איך קוראים לו, אבל יש סיכוי שאשתמש בו".
-מה לימדת אותם?
"שהכל בא מתוך תחושות, וזה מעל הכל, כי ברגע שאתה מרגיש את המוזיקה והאמת יוצאת דרך המילים אתה יודע לחבר נכון ללחן, ובזה צריך להאמין וללכת עד הסוף. אמרתי שכשאני גדלתי, הושפעתי מהמון דברים כמו להקות רוק, מזרחית, שירי ארץ ישראל, פייטנות של בית כנסת. אני שומע הכל גם היום, תלוי באיזה זמן ובאיזה מצב רוח. אני משתמש כל הזמן בהרמוניות ובלחנים ששמעתי. גדלתי על הסקורפיונס, מריה קארי, יאני, אייל גולן, שלומי שבת, רמי קליינשטיין, סטלה מאריס וכל להיט שהיה מאותה תקופה".
-איך צוברים ביטחון?
"זה דבר שבונים אותו, צריך להכיר את היסודות, להישאר בשטח, לרצות, גם ברגעים פחות טובים כשלא מצליח ולא קוראים לך להופעות. האלבום הראשון שלי לא הצליח, לא הופעתי, לא היתה עבודה, אבל לא התייאשתי וזה גרם לי לקום, להלחין, לכתוב. צריך לקחת יוזמה לידיים ולעשות את זה. הכל עניין של תקווה ורצון. יכולת וכישרון זה כמובן. מודעות עצמית גם צריך. הרצון זה הדבר הכי חשוב".
"רמי קליינשטיין וסלין דיון לא כאלה יפים ועדיין הם אמנים גדולים"
-ההצלחה באה בהפתעה?
"ממש לא. עשיתי הכל בשביל להצליח. לא אגיד לך שידעתי שזה יהיה ככה מהר, האמנתי שיהיה טוב. לא חשבתי ללכת ל'כוכב נולד', למשל, כי אני מאמין בעצמי, לא שיגידו לי אם אני טוב או לא. אני לא רוצה שישפטו את הכישרון שלי, רק הקהל".
-עד כמה היופי החיצוני חשוב לך?
"זמר לא צריך להיות יפה בשביל לדבר אלי, אם יש לו קול טוב. רמי קליינשטיין וסלין דיון לא כאלה יפים ועדיין הם אמנים גדולים. אני לא יכול לדבר בשם מי שמסתכל עלי. החיצוניות חשובה כשהיא מתחברת עם השירים והרומנטיקה".
"לא מצאתי אחת שאוהבת אותי ואין לי זמן לחפש"
-הפכת לאליל הבנות.
"זה משהו שאני מקבל וצריך להגיד תודה. כמו כל דבר שמקבלים. אני לא מתעסק במחמאות אישיות. מעריצות מעסיקות אותי אבל צריך לשאול למה, אם בגלל המראה או השירים או שניהם, ואז הרווחתי".
-כשאתה חוזר מהופעה בבוקר אתה צריך ריגוש?
"נכון. צריך לקחת בפרופורציות כי אתה מופיע וחוזר לבד לריקנות, אבל זה יכול להיות עם מישהי שאוהבת אותך כי היית על הבמה, ויכול להיות לבד. עד שאתה מחכה לזו שאוהבת אותך בגלל הבן אדם שאתה, שזה לוקח זמן. אני לא מצאתי ואין לי זמן לחפש, מחכה שזה יבוא מאליו".
-רכילות?
"זה חלק מהעניין, מהתקשורת. לפעמים היא מפרגנת לפעמים לא. אני חי עם זה. יש לי את האמת שלי, הסביבה שלי, האהבה שלי למוזיקה, חברים, משפחה, אני לא מתעסק בשטויות שמנסות למשוך תשומת לב".
"למה משינה וחוה אלברשטיין לא התלוננו כשהם שלטו?"
-איך אתה רואה את ההצלחה של המוזיקה הים-תיכונית?
"זה משתנה לפי תקופות. לפני עשר שנים התחילו אייל ושרית ותפסו כל אוזן, כבשו את המדינה. אחרי זה הרפו והרוק הצליח ועכשיו זה חוזר, זה משתנה. אנשים משקיעים יותר במוזיקה הזו ועושים עבודה טובה וכיפית שמתאימה לבילויים ולרכב, זה כיף שמשחרר אותך".
-לא מזמן משינה וחוה אלברשטיין התלוננו שאין עכשיו מקום למה שלא ים-תיכוני.
"הם צריכים לקבל את זה באהבה. למה הם לא התלוננו כשהם שלטו? פעם הם היו בפה של כולם, אבל המוזיקה מתחלפת. הקהל קובע את המוזיקה והוא מעדיף את המוזיקה הזו. הם צריכים לקבל את זה. לאמנים יש עליות וירידות כמו בכל דבר בחיים".
"אשכנזי שישמע מה שטוב לו, גם אם זה הכי מזרחי"
-מפריע לך שמחלקים את זה למזרחים מול אשכנזים?
"דבר אחד אני יודע, שבמוזיקה אין חוקים ואין הגדרות. מי שזה עושה לו טוב שישמע. גם אשכנזי שישמע מה שטוב לו, גם אם זה הכי מזרחי. מוזיקה נועדה לדבר בלי הגדרות".
-כאמן יוצר, למה אתה לא כותב על החיים, על הבעיות במדינה?
"אני לא יכול לתקן דרך שיר, לא יכול לעזור. אלא אם כן זה שיר אהבה שאנשים יתחברו ואז מוזיקה שמחה מאחדת אנשים. לתקן את הבעיות זה תפקיד של אנשים אחרים. גם ככה קשה למסכנים. לא שמעתי על מישהו שרצה נדבה בכסף ולא קיבל. יש מלא עמותות לאוכל וגם אנחנו עוזרים, כל אחד בתרומה שלו לפי כיסו. שיר לא יכול להגיע לדברים כאלה. כל יהודי ישמח לעזור ליהודי אחר שצריך עזרה, לא צריך בשביל זה שירים".