הידיעה על כך שהזמר ישי לוי ואמרגנו גדעון מלאכי נעצרו, נחקרו, נחשדו בהעלמת מס ושוחררו בערבות שטפה אתמול בשעות אחר הצהרים את אתרי האינטרנט. ועדיין, לפחות באתר הזה, עניינה הידיעה פחות גולשים מאשר ראיון עם אלון דה לוקו על השיר החדש שלו, שזכה באותה השעה לחשיפה דומה.
מה הסיבה שהגולשים התעניינו יותר באלון דה לוקו מאשר בישי לוי? האם זה משום שללוי יש עבר פלילי והוא מסומן מראש כבעל פוטנציאל לבצע עבירות (למרות שלמעשה הוא עובד כשכיר של אמרגנו וכמעט לא מתעסק בענייני כספים)? האם ישי לוי, שעשה קאמבק גדול בשנתיים האחרונות, הוא כבר לא שם מספיק גדול כדי שלאנשים יהיה אכפת ממנו?
אולי זה משום שהגולשים, כלומר הציבור, כבר סימן את הזמרים הים תיכוניים ככאלה שמעלימים מס? האם אנשים כבר רגילים לכך שזמרים מהז'אנר נחשדים, נעצרים, נחקרים ומשוחררים בערבות? האם המקרים הקודמים של משה פרץ, קובי פרץ ואייל גולן כבר הפכו את ישי לוי ל"עוד אחד לאוסף"? אני מקווה שלא. אני מקווה שלא עושים כאן הכללות גסות וגורפות.
ואולי זו דווקא "פרשת מרגול" שהעלתה את סף הריגוש בכל מה שקשור לקשר בין זמרים בכלל לעולם התחתון. כשהתפוצצו החקירות שהזכרתי, הן מילאו את התקשורת ימים שלמים. אלא שהעלמת מס, חמורה ככל שתהיה, היא "משחק ילדים" לעומת כתב האישום שהוגש נגד מרגלית צנעני. כנראה שבשביל להימרח על שער של עיתון כבר לא מספיק לעבוד בשחור, צריך גם לעשות את זה עם משפחות פשע.
ואולי חוסר העניין היחסי בישי לוי וחקירתו מעיד על ירידה מסוימת בפופולאריות של הז'אנר הים תיכוני, שככל שהוא עלה ופרח בשנתיים האחרונות גם ספג לא מעט מכות ורבים מייחלים לנפילתו, ממתינים עם סיכות וגרזנים כדי "להוציא את האוויר מהבלון" (כך כינה זאת אדם בכיר בתעשיית המוזיקה) ואז לכרות את ראשי הכוכבים.