יהודה פוליקר מוציא את הסינגל "האפודונת", שיר ששרה אמו שרה פוליקר, והוא לקוח מהאלבום "ג'קו ויהודה פוליקר", בו תיעד פוליקר את הוריו שרים ביוונית ולדינו, והלביש על שירתם מוזיקה חדשה, מקורית ומודרנית. "האפודונת" זוכה אצל פוליקר לפתיחה של גיטרה חשמלית אשר מובילה לרוק-דאנס-אתני מהיר, כמעט שיר שאפשר לרקוד במועדוני לילה. מהאלבום יצאו כבר כסינגלים השירים "אמרי לי נערה" ו"לימונרו", ונדמה ש"האפודונת" ממשיך את הקו שלהם - קליל וגרובי מצד אחד אבל עמוק ומרגש מצד שני, מעין זעיר אנפין של היצירה הפוליקרית כולה, שבשנתיים האחרונות רוגשת בכל החזיתות - אלבומים, מופעים ופרויקטים עם אמנים אחרים.
"'אפודונת' הוא השיר היחיד שאמא שלי מככבת בו האלבום הזה", אומר פוליקר. "לצערי לא יכולתי יותר מזה להקליט אותה שרה שירים שלמים, כי משירים אחרים היא זכרה מילים של בית או פזמון בלבד. בשיר הזה היא זכרה את הכל וכך יכולתי להקליט אותה שרה אותו בשלמותו".
-הוא עם גרוב מיוחד.
"כן הוא די להיטי מבחינת הקצביות שלו", אומר פוליקר. "מאז שאני מכיר את עצמי אני זוכר אותו. זה שיר שנוגן ביוון משנות ה-40' וה-50' של המאה הקודמת, והיה מושר בבית על ידי שני הוריי. עשיתי לו גרסת רוקנ'רול מרקידה על גבול הדאנס, רוק לאמא שלי, שאפשר לרקוד בחתונות ודיסקוטקים, שיר מדליק".
-אמך מתגלה כאן כזמרת.
"אם הוריי היו בוחרים ללכת בדרך הזו, אם היה להם חיידק של מוזיקה בדמם - אולי הם היו זמרים. אלא שהחיים התאכזרו אליהם. הם גידלו משפחה וילדים ביוון ואז הכל התפרק, גם מהצד שלה וגם מהצד שלו. אז אחרי כל זה למי יש ראש לחשוב על שירים? אבא שלי בהחלט זמר מפוספס".
-אתה בתקופה סופר פוריה.
"אני שנים חיכיתי וחיכיתי וצברתי חומרים ולא הוצאתי כלום ועכשיו אני מתפרץ. זה כיף שיש לך דברים ושהדברים יוצאים, הרגשה כיפית".
-והתגובות טובות.
"הכי מרגשות אותי תגובות ברחוב. לא מפסיקים לעצור אותי ולהגיד כמה זה יפה ומרגש, ומדברים איתי על אמא שלי ואבא שלי. סך הכל ההורים שלי מאוד מרגשים, כנראה שזה אותו דבר. מי ששומע אותי מחקה את אבא שלי אומר שהתפוח נפל על העץ".
-האלבום הזה, שבו הכנסת אותנו לתוך בית הוריך, הוא חלק מתהליך ההיפתחות שלך בשנים האחרונות?
"אני לא מסתכל על זה כעל פתיחה של כל הדלתות. אני עושה לעצמי פתיחת דלתות, עם הוצאה מתוכי, כל מה שנקרא השלב של ההתבגרות, ההבנה, הגיל, הכל ממקום אחר. אני לא עושה חשבונות קטנים וחש פחדים מהעבר. הפחדים כבר לא כאלה מוצקים, אפשר לדרוך עליהם קצת, לבוא דרכם למקומות אחרים. החיים עושים את שלהם. אני אומר את האמת שלי והאמת שמסתובבת סביבי. אני לא משחק משחקים ומנסה להיות חכמולוג. גם בשירים שאני כותב אני אומר את הדברים כמות שהם".
-אתה מתעניין בפוליטיקה, בבחירות?
"יש לי מה להגיד ואולי אגיד את זה באלבום הבא שלי. פה ושם אמרתי, למשל ב'מי הבא בתור ומי בתור הבא' או ב'הילדים באים ובילדים הולכים' וב'הגדר'. אלה דברים שאמרתי. אבל במדינה שלנו אני לא רוצה לשכנע את המשוכנעים".
-אתה עלול לאבד חלק מהקהל אם תגיד משהו פוליטי?
"אנחנו בבעיה קשה. אם אתה רוצה להגיד משהו חיובי, אופטימי, אז אתה מקבל טילים מהצד השני. גם אם אתה בעד שלום אתה לא יכול לעשות שלום, כי הם תוקפים אותנו. אנחנו בקונפליקט, בעיה קשה מאוד. גם אם נרצה מתישהו לתת להם מדינה - אנחנו לא יודעים מאיפה יבואו טילים. אני בבעיה גדולה להגיד דברים ולקבל טילים בחזרה".
-ושוב הפעם היו טילים על תל אביב.
"אני לא מפחד מטילים כי יש לי אמונה בגורל. לא זזתי מפה אפילו. במלחמת המפרץ פחדתי שזה יהיה גזים, כימי, משהו כזה, אז כן פחדתי. הפעם לא הזיז לי. באזעקות לא ירדתי. הפחד לא היה כמו בלחמת המפרץ".
-מה אתה מתכנן לשנה הקרובה?
"בשנה הקרובה ייצא תקליט שאני מעורב בו לצרויה להב המשוררת והפזמונאית. הלחנתי לה שירים והיא כתבה את כל המילים. זו פעם ראשונה שהיא שרה ועוברת לקדמת הבמה ומקבלת מיקרופון. אני לקחתי אותה ואמרתי לה שהיא מסוגלת לשיר, גיליתי לה שהיא זמרת. אחרי זה ייצא פרויקט של חבר מלהקת בנזין, אלי חדד, שאני עושה לו תקליט. תוך כדי זה אני עובד על אלבום שלי. השבוע אני ביוון בפרזנטציה של הזמרת חאריס אלכסיו, שהלחנתי לה שלוש מנגינות לאלבום".
-אתה לא עוצר.
"המוזיקה לא יכולה לעצור. היא בדמי זורמת כל הזמן. תפתח לי טייפ וישר היא תזרום החוצה".
*יהודה פוליקר יופיע הערב (4.12) בשעה 20:30 יופיע באולם שרובר, תאטרון ירושלים. ביום שישי ה-7.12 בשעה 22:00 יופיע בקיבוץ הזורע. במוצ"ש ה- 8.12 בשעה 21:00 בהיכל התרבות פתח תקווה.