מרק לזר, ברוך בן יצחק, איסר טננבאום, יקי גני - חברי להקת רוקפור בהרכבה הנוכחי, בוראים מלודיה הרמונית בחדר החזרות הפרטי שלהם, בתוך מבנה רכבת באזור תעשייה אפרורי ומפויח. זהו שיר הנושא של האלבום החדש - "Too many organs ". מתוך ההקשבה למילים מתגלה סיפור. ביקורת עצמית, משבר יצירתי, תקווה בחיי יצירה.
לזר: "זה מה שיפה, אין פרשנות נכונה, גם לא של מי שכתב את השיר".
-ובכל זאת?
"זה שיש תקווה, זה נכון. יש דילמה, קונפליקט. זו פעם ראשונה שאני שומע פרשנות לשיר. אני לא כל כך אוהב לתת פרשנויות".
-השיר נכתב קודם בעברית ואחר כך תורגם לאנגלית?
טננבאום: "קודם באה המלודיה, הריגוש, רק אחר כך המילים. המנהל שלנו אוהב להגיד לנו שאפשר גם בלי מילים. שהמילים הן משהו שמשלים חוויה".
לזר: "הלחן נותן השראה למילים".
-עברית יותר טבעית לך כשאתה כותב שיר?
לזר: "עברית יותר טבעית כשבאים לכתוב בעברית. בעברית אתה הרבה יותר מוגבל. "גם בגלל ההיסטוריה של הרוקנ'רול. היא נכתבה באנגלית. אנגלית היא שפה יותר עשירה".
-ואולי כמי שמדבר בעברית, נוח יותר לבטא רגשות באנגלית. לשיר "איי לאב יו" יותר קל מאשר לשיר "אני אוהב אותך".
לזר: למעט מאוד אנשים יש את הפריבילגיה לשיר את זה בעברית, ושזה יישמע אמין. אמרתי אתמול למאור כהן - איזה כיף לו שהוא יכול. זה נדבק אליו נכון".
-מי עוד נשמע אמין?
בן יצחק: "מאיר אריאל, אהוד בנאי, אביב גפן, ערן צור".
טננבאום: "רוני סומק".
בן יצחק (לטננבאום): "הכוונה לאמן שהוציא תקליט".
-השיר "2 Miles" - על מי הוא נכתב?
לזר: "לא בהכרח על מישהו. זה שיר על להיות סנטימטר מהאושר".
מהדורת ויניל לאספנים בלבד
בחמישי הקרוב תקיים רוקפור מופע מיוחד ב"בארבי", לרגל השקת האלבום. אלבום שישי בשפה האנגלית, כשנתיים וחצי לאחר צאתו של אלבום ובו שירים בעברית. ההופעה ב"בארבי" תחתום סיבוב הופעות שבו התארחו להקות צעירות, אלמוניות, שחבריהן מתגוררים בסמוך למחוז כל מופע. הרכבים בולטים יתארחו במופע ההשקה.
האלבום יוצא במהדורה מוגבלת בגרסת ויניל. בתוכו יהיה גם דיסק בונוס, ובימים אלה שבהם אנו מורגלים לשמוע שירים ברדיו, דרך המחשב או דרך מכשיר הסלולר, קשה לומר מה יותר סמלי בהוצאה המיוחדת (והיקרה) - התקליט או הדיסק, או שמא שניהם. כמות העותקים, אגב, היא בין 500 ל-1,000.
לזר: "גם כשקונים היום דיסק, מורידים שירים לאייפון. גם לדיסק אין ערך. רצינו נורא לייצר ערך. לא רצינו לסגור את ההקלטות ב-CD, שיהיה ערך לפלסטיק שאנחנו מוציאים. לא הוצאנו בכמויות, הוצאנו לאספנות. תהליך ההפקה הרבה יותר יקר. כל תהליך המאסטרינג הוא אחר. אפשר כיום לייצר את הוויניל בגרמניה או במזרח אירופה".
אז אלי לולאי מתארח או לא?
כמעט עשר שנים חלפו מאז עזב אלי לולאי, הסולן המקורי, את ההרכב. טונים צורמים עלו מכתבות שעסקו בפירוד התקשורתי. גם ערך הלהקה בויקיפדיה מנוסח כך שניתן להבין במה דברים אמורים. "אנשים אוהבים קאמבקים", אומר בן יצחק. "מניסיוני, נבר סיי נבר", עונה לזר לשאלה בהקשר של שיתוף פעולה בין פורשי הלהקה (אמיר צורף, נעם לדרמן, ולולאי), אך לא מוסיף מעבר לכך.
כיום, הם אומרים, צורת העבודה כצוות השתנתה: "בתקליט הזה ניסינו משהו חדש, שונה. ניסינו לכתוב ביחד, אחד מול השני. מן סוג של אלתור. חלק מהחומרים הגיעו כתובים לחזרה. עיבדנו ביחד, הוספנו. חלק מהחומרים כתבנו פה בחדר".
יקי גני: "היינו מקליטים באייפון. שזה רעיון לכשעצמו. אפילו מקצב של מערבון. התחלנו להקליט קטעים כאלה. זה היה מדהים".
-אתם לא כותבים תווים?
"אף אחד מאיתנו לא יודע לכתוב תווים".
בן יצחק: "גם אקורדים אני די שוכח. יש לנו כינויים לאקורדים: אקורד ג'ף לין, אורביסון למעלה. כל מיני. אף אחד מבחוץ לא יודע להגיד, לא מצליח להבין".
לזר: "יש פדיחות. אני מלמד מישהי שיעור פרטי בגיטרה. היא שואלת אותי 'איזה אקורד זה', ואני עונה: 'אני לא יודע, אבדוק לך".
בנוסף, חברי רוקפור עובדים בעוד פרויקטים במקביל. בן יצחק כתב לאחרונה פסקול לסרט ועושה מוזיקה לפרסומות. לזר מנגן עם דידי ארז, טננבאום מנגן עם גבע אלון, ובהרכבים נוספים. פרויקט מיוחד שלקחו על עצמם הוא הפקת אלבומה הלפני אחרון של נינט טייב, שבו נשמעות היטב ההשפעות שלהם, רוק פסיכדלי של שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת.
בקרוב ייסעו להופעות בחו"ל. ציפיות גדולות לכבוש את העולם אין להם, לדבריהם. מעולם לא הצהירו הצהרות גדולות, יש לומר. לכבוש מקומות קטנים, זה כן. "ההבדל בין סיבובי הופעות של לפני עשר שנים לבין סיבובי הופעות כיום", מסכם לזר, "הוא שכיום, הסיבובים הם הרבה יותר קצרים, כי כולנו כבר בעלי משפחות".
