היא מדריכת פילאטיס בכירה שגדלה בקיבוץ ולכאורה אין לה שום קשר למוזיקה, פרט לכך שהיא קרוייה על שם להיט של "בוני אם" ושהוריה הם אריס סאן ז"ל האגדי, מלך המוזיקה היוונית בארץ ואמה היא הזמרת עליזה עזיקרי, האגדית לא פחות. בגיל 40, נשואה עם שני ילדים, החליטה סני (סאן) עזיקרי-כרמל לעשות מה שלא עשתה מעולם והצטרפה ללהקת "החווייה היוונית" בחידוש ל"סיגל", הלהיט הענק של הוריה.
"בנובמבר האחרון הגעתי למופע שלהם בחולון כי אמרו לי שזה מופע לאריס סאן והיה מאוד יפה", משחזרת סני. "תוך כדי שיחה עם הבת של האקורדיוניסט, שגם היה האקורדיוניסט של אבא שלי, היא הבינה שאני זו הבת של אריס סאן ועליזה עזיקרי וסיפרה את זה לאבא שלה תוך כדי ההופעה. עצרו את ההופעה כדי להגיד שאני נמצאת באולם, ומיד חצי מהקהל עט עלי ועל בני משפחתי בחיבוקים ונשיקות. זה היה מדהים. מנהל הלהקה אמר שייצור אתי קשר וכשהם הזמינו אותי לשיר איתם באולפן אמרתי שפעם אחת אני אעשה את זה".
סני עזיקרי: "רציתי להרגיש איך אמא הרגישה באולפן"
-כי עברו מספיק שנים?
"כן. אני מעולם לא חשבתי על קריירה כזמרת, כי נולדתי באמת לשני ענקים. את הביטוי האישי שלי מצאתי בריקוד, בתנועה, בפילאטיס, שאני מדריכה בקבוצות ובכנסים. אבל אמא שלי ניסתה מגיל אפס לשכנע אותי לשיר ופעם אחת רציתי להרגיש את מה שהיא הרגישה, של איך זה לעמוד באולפן עם אוזניות על האוזניים ולשיר. אמרתי לעצמי יאללה תנסי, מקסימום יגידו שאת לא שרה טוב. בהתחלה סוכם שאצטרף רק בפזמון, בסוף אמרו לי תשירי גם בבתים. זה היה מרגש, אבל ממש ממש לא אפתח בקריירה של שירה. אני גם לא מופיעה עם 'החווייה היוונית' בהופעות כי אני לא זמרת וזה לא המקצוע שלי. הם התחילו בקטן אבל גם הם וגם אני לא האמנו שיהיה כזה ביקוש למופע, שאנשים גם מבוגרים וגם צעירים כל כך צמאים למוזיקה של אריס סאן ויודעים בעל פה את כל המילים. הם מופיעים עם 9 נגנים ומספרים את סיפור חייו מתוך השירים".
-גדלת למעשה רק עם אמא.
"כל השנים חייתי בארץ עם אמא שלי. אבא עזב כשהייתי תינוקת. הלידה שלי היתה בזמנו שערוריה גדולה כי אבא היה נשוי לאישה אחרת עם ילדים. הצלמים רדפו אחריו ואחרי אמא. ב'העולם הזה' היתה תמונה שלי ושל אמא על השער שצולמה עוד בבית החולים. זה היה מטורף. אבא שלי גם התאכזב שהוא לא קיבל את פרס 'כינור דויד' אז הוא החליט לעזוב את הארץ. כשהייתי ילדה שמרנו על קשר של טלפונים, מכתבים ומתנות באירועים גדולים כמו אופניים ששלח לי לבת-מצווה. ביליתי איתו רק את השנתיים האחרונות לחייו. אחרי הצבא טסתי עם החבר שלי, שהיום הוא בעלי, לניו-יורק והקשר בינינו התחזק. היינו באים לאכול אצלו ארוחות שישי במועדון וגם דיברנו בטלפון על בסיס יומיומי".
"בצבא לא נתנו לי תפקיד בגלל שהייתי 'הבת-של אריס סאן ועליזה עזיקרי'"
-אז איך זה להיות הבת-של?
"לפעמים זה קצת מוחק אותך כי אני בתפקיד הבת ומה שאני עושה קצת פחות מעניין. בילדות לא כמעט הרגשתי את זה כי גדלתי בקיבוץ הגושרים ועד הצבא הייתי מאוד מוגנת, לא הרגשתי הבת-של. מדי פעם אבא היה מופיע בטלוויזיה ביום שישי בערב ורק אז 350 חברי קיבוץ היו אומרים 'ראינו את אבא של סני'. כילדה אהבתי יותר את התחושה של 'מאחורי הקלעים' מאשר של הבמה וקיבלתי אותה מניסים עזיקרי, הבעל של אמא, שהייתי מגיעה לבקר אותו בחופשות בתאטרון 'הבימה' והוא פעם אחרי פעם היה עושה לי סיור בחדרי האיפור והתלבושות. ואז עיתונאים היו מתחילים לצלצל לאמא כי ראו אותי מסתובבת בתל-אביב. עד היום כששומעים את השם שלי מיד מציינים את ההורים. 40 שנה אחרי וכולם זוכרים. זה מדהים אותי כל פעם מחדש".
-את גאה בהם?
"אני מאוד גאה בהם ובקריירות שעשו. אני מרגישה שאדם לא סתם נולד למי ששהוא נולד, אלא אדם בוחר למי להיוולד והם בוחרים אותו. למרות הכל היו גם מצבים פחות נעימים. בצבא רציתי מאוד ללכת לקרבי, בזמן שכל שאר הבנות רצו קל"ב. הקצין מיון אמר לי 'את חושבת שבגלל שאת הבת של אריס סאן ועליזה עזיקרי תקבלי מה שאת רוצה?', ושמו אתי בקריה נגד רצוני, כשכולן רוצות להתחלף איתי".
-למה קראו לך "סני"?
"לאחות שלי קוראים פני ולי סני. אחותי על שם הסבתא ואני בגלל השם של אבא ו'סני' של להקת בוני אמ".
-עוד יכלו לקרוא לך סיגל.
"תודה לאל שלא. אגב, המון חושבים שקוראים לי ככה. המון בנות ששמן סיגל באות אלי ואומרות לי 'קראו לנו ככה בגלל אבא שלך'. כמו 'סיוון' של יגאל בשן".