ג'ייסון ברנס קיבל סט תופים במתנה לחג המולד כשהיה בן 15, ומאז לא עזב אותם, עד לינואר 2012 - אז הוא התחשמל בשעה שניקה מרזב, וספג לגופו 22 אלף וולט. "אני רק זוכר שראיתי הבזק ורוד, חשבתי שמשהו התפוצץ כי הסתכלתי על הגוף שלי והייתי מבושל לחלוטין", הוא מתאר. "אחרי שבעה ניתוחים, אמרו לי שהעורק ביד הימנית שלי גמור. אז אמרתי להם לקטוע אותה".
- מי דמיין שכך יישמע השיר החדש של עידן רייכל?
- 12 הופעות שאסור לכם לפספס באינדינגב 2015
- אמינם הגשים לילד הנכה את משאלתו
הידיעה הזו היתה טראגית במיוחד עבור ברנס, שחשב שימיו כמוזיקאי נגמרו לעד. "המחשבות שעלו לי בראש בבית החולים אחרי הקטיעה היו 'אני לא מנגן על תופים יותר, אני לא מנגן על גיטרה יותר'. כל הדברים שאתה צריך שתי ידיים כדי לעשות אותם - כולם הציפו אותי בבת אחת. זה היה כבד. אבל לא שקעתי בדיכאון ליותר מדי זמן, לא היתה אופציה חוץ מלקחת את מה שהיה לי ולהתמודד". ואז הגיעו אליו סרטונים של רובוט שניגן על מרימבה, שהציתו בו זיק של תקווה. "נדהמתי, והבנתי שגיל הוא האיש שאני צריך לדבר איתו".
גיל הוא פרופסור גיל ויינברג - יליד '67 שנולד בירושלים ומתעסק במוזיקה כבר מגיל שבע. הוא מלחין, מנגן וגם סטארטאפיסט שאחראי בין השאר לאפליקציית מוזיקה מובילה. כיום הוא עובד באוניברסיטת ג'ורג'יה, בה הוא ייסד את המחלקה לטכנולוגיה מוזיקלית. "שואלים אותי - אתה עד כדי כך מרושע? אפשר להבין רובוטים שלוקחים עבודות כמו ניקיון, אבל אתה רוצה לקחת מאיתנו את המוזיקה?. והתשובה היא לא בענק. הרובוטים שלי כאן כדי לעורר השראה, לקחת אנשים ולדחוף אותם לחקור כיוונים חדשים". הרובוט שמנגן על מרימבה אגב, נקרא "שמעון".
"לפני שנתיים קיבלתי מייל מג'ייסון ברנס, שלא הכרתי. הוא כתב 'איבדתי את ידי, זה הרס אותי. החיים עבורי היו מוזיקה, אני מתופף. ראיתי את הסרטונים שלך, האם אתה יכול להשתמש בטכנולוגיה שלך כדי לפתח זרוע רובוטית?". ומתברר שכן. במשך שמונה חודשים פרופסור ויינברג ועוזריו עבדו על זרוע רובוטית מהסוג שברנס ביקש, עם רגישות רבה לצרכיו כמתופף. בסופם הפרופסור התקשר אל ג'ייסון ברנס שיבוא וינסה את הזרוע שיצרו. התוצאה הדהימה אותו, ולא רק אותו.
כיום, לא רק שברנס מתופף עם הזרוע הרובוטית שפותחה עבורו ומגיע לביצועים מצויינים ויכולות משופרות - הוא גם מנגן בלהקה. הלהקה הזו היא להקת הרובוטים של פרופסור ויינברג, שכיום היא חצי רובוטית וחצי אנושית. "אנחנו מסתובבים בעולם ומנגנים יחד", מעיד הפרופסור על הלהקה שהתקיימה עוד לפני שברנס הצטרף. ברנס מצידו טוען שעד שהוא הצטרף הכל היה מתוכנן וידוע מראש, ועכשיו נכנס משהו אחר לתמונה. "הרובוטים, הם לא מפספסים אף פעם. הכל תמיד בזמן ונשאר כך. זה מגיע לנקודה שבה המוזיקה נשבעת רובוטית, מושלמת מדי - ואין רגש מאחוריה. לפעמים אתה נתפס ברגע ושוכח שאלה רובוטים".
יש דברים שברנס מסוגל לעשות ואף מתופף אחר בעולם לא יכול להשתוות אליו. "הוא יכול לנגן במהירות של 40 הרץ עם הזרוע הרובוטית, שזה מגוחך - אף אחד לא יכול לעשות את זה", מסביר אחד מעוזריו של פרופסור ויינברג. לדעת הפרופסור, "כשאתה מגיע עם רגשות אנושיים והבעה אנושית, ואתה פוגש רובוטים עם יכולות טכניות ממוחשבות, יכול להיווצר ניצוץ שיוביל למוזיקה מדהימה, שתהיה משהו חדש וייחודי". ואולם ג'ייסון, מצידו, מרגיש שמה שהתחיל כטרגדיה הפך את חייו לחלום. "חשבתי על איפה הייתי נמצא אם התאונה לא היתה מתרחשת, כנראה שהייתי עם אותה עבודה ולא עושה כלום מעבר לזה. עכשיו אני מטייל מסביב לעולם, החיים שלי נהדרים, אני מקבל כסף כדי לנגן מוזיקה - שזה כל מה שאי פעם רציתי לעשות מלכתחילה".