כבר די הרבה זמן שמדברים על נינט טייב החדשה, נינט האחרת, נינט שהשתנתה, הכוכבת הנולדת שהיתה למגה-סלב ברמה לאומית ובחרה, כביכול, לפנות את הבמה לסלביות נוסח בר רפאלי ולהפוך לרוקרית אלטרנטיבית בחסות חברי להקת "רוקפור". מהפך מטורף, נכון, אבל נינט עצמה, אם תשאלו אותה, מרגישה שהכל בא לה באופן טבעי. ערב הופעה עם שלומי סרנגה במועדון "זאפה" (ב-15.12) הזמרת והיוצרת הכי מעניינת בארץ רוצה להסביר את הצד שלה בכל הסיפור.
"היום בדיעבד הכל נראה מאוד תבניתי ומתוכנן, כאילו יצקנו משהו לתבנית מסוימת שלפיה יש נוסחה להצלחה, אבל זה הכל קרה מכוח האינרציה", אומרת נינט. "גם הדרך שבחרתי, זה לא שהחלטתי שהיום אני בוחרת ללכת בדרך מסוימת ובשביל זה אעשה א' ב' ג', הכל קרה תוך כדי. בדיעבד יש כאילו שתי אישיויות. הייתי בת 19, ילדה בגיל של אחותי כיום ואנשים שוכחים שזה הזמן להתפתח, להבין מה זה העולם הזה, ובכלל הכל קרה בבום. התבגרתי לעיני כל המדינה בכל מה שמשתמע מזה - המרד, העצבים, האלימות, כל מה. זה היה חשוף. ומי שאוהב את 'ים של דמעות' אין לי את זה היום, אז טיפה מובן שהתאכזבו".
"לא בחרתי לעשות לקהל דווקא"
-יש קהל שלם שמרגיש ששמת אותו בצד.
"בדיעבד זה נראה כאילו שמתי קהל שלם בצד, אבל זה ממש לא היה ככה. החלטתי לעשות מה שאני, נינט, רוצה לעשות. והתוצאה היתה חלק מתהליך ואז קורים דברים. תוצר לוואי זה שחלק מהקהל הלך לאיבוד ומחפש לו דברים אחרים, אבל זה לא שבחרתי לעשות להם דווקא".
-את מבינה אותם?
"אני לא בגישה שאני צודקת והקהל לא. אמן חייב קהל, אחרת הוא לא אמן. בסוף אני צריכה את הקהל שישמע ויאהב ויתחבר. זה חלק מהדיאלוג שיש לי איתו, אבל אני לא אעשה משהו שאני לא מחוברת אליו רק כי זה מה שהקהל רוצה. כאמן אני רוצה להשמיע דברים, להגיד את דעתי, אם זה מעניין. מי שמתחבר ואוהב יבוא איתי ומי שלא - אני לחלוטין מכבדת. יש המון אמנים, שימצאו מישהו אחר".
-את משלימה עם הירידה בכמות הקהל?
"בתחילת הסיבוב של 'קומוניקטיבי' לא היה מלא. הבנתי שזה חלק מהדרך, מה שקורה כרגע ושאני צריכה לעבוד קשה ואוהבת לעבוד, זו המהות שלי. בזמן האחרון כן עולה הביקוש. אני מרגישה שהקהל שבא להופעות בא להקשיב ונותן הזדמנות ואני מאוד מודה על זה. מודה כל יום לאלוהים על הדרך הזו. אני מסתכלת שנתיים אחורה ומרגישה שעברו מאה. אני מרגישה שאני צריכה לעבוד בשביל להרוויח את הקהל ואני מאוד אוהבת, זה מתחיל לקרות ואני כל כך צריכה את זה. גם אם זה ייקח עוד שבע שנים זה בסוף יקרה".
"צעקו 'יאללה תעופי מהבמה, תרדי, לא רוצים לראות אותך'"
-קטע מההופעה שלך בפסטיבל ערד לפני שנה שודר בחדשות ושמעו את הקהל צועק לך בוז.
"בפסטיבל ערד הרגשתי שינוי מהקהל, באחת הפעמים הראשונות שהופעתי עם השירים מהסיבוב הזה. פתאום חוויתי משהו אחר, שהסעיר אותי ואמרתי 'וואו איזה תגובות קיצוניות'. הקהל לא הבין מה אני רוצה. הייתי בהלם טוטאלי, לא חשבתי שככה יגיבו. יצאתי בתחושות קשות וגם מזה למדתי".
-התבאסת?
"ברור שהתבאסתי. כל אמן שמופיע ומקבל כאלה תגובות היה מתבאס. צעקו בוז, צעקו 'יאללה תעופי מהבמה, תרדי, לא רוצים לראות אותך', כל מיני הגיגים בסגנון הזה. ברור שזה לא קל אבל בסוף זו חוויה שדי חיזקה אותי במבט לאחור. באותו ערב זה היה קצת קשה אבל זו היתה תחילתה של דרך".
-ברורה לך ההשפעה של שירים כמו "כלה" או "כלב", הם נשמעים מאיימים, מסוכנים.
"אני עדיין לא רוצחת. זה מאוד מחמיא מה שאתה אומר כי מוזיקה אמורה לטלטל אותך, לא שתרגיש נוח. להרגיש נוח זה במעלית או במסיבה. אני רוצה שהמוזיקה תעיף אותי לקיבינימט והייתי רוצה שהקהל שלי יקבל את מה שאני מרגישה, לא יודעת אם זה תמיד מצליח. יש פחד לקבל את השינוי שעברתי כמו כל פחד לקבל משהו שונה".
_c.jpg)
-כבר שבע שנים שאת צריכה כל הזמן להסביר את עצמך. כועסת לפעמים שלא מבינים אותך?
"אני לא מצפה שיבינו אותי כל הזמן, לא מצפה שיבינו כל צעד ושעל, לא מתיימרת לזה. בגלל החשיפה המשוגעת שבאתי ממנה לכל אחד יש נינט בראש והוא חושב שהוא יודע מי אני ולמה, ואיך, והלבוש, והשיער והמוזיקה. עברתי את כל השנים האלה ואני מודה שהיתה תקופה שניסיתי להסביר, הייתי מתנצלת על מה שאני עושה או לא עושה, הייתי במגננה כל הזמן.
"לא הייתי משנה כלום, לרגע, לשנייה. מכל רגע בחיים הדרמטיים שלי"
"היום זה אחרת כי אני מרגישה משהו שבא מהפאקינג קרביים שלי ומי שלא מאמין - פאק! אל תאמינו! אני לא הולכת לעבור כל בית ולשכנע שזו האני האמיתית. אני מאמינה שהאמת מנצחת - זה נשמע קלישאה, אבל על הזין שלי. כמה שינסו לכבות את האש, שזה מושג קצת בעייתי היום, התת-מודע דיבר. לא משנה כמה מים ישפכו - כשזה אמיתי והליבה אמיתית, אז פאק דה רסט".
-נינט מקרית גת ונינט של היום זו אותה אחת ומה שהיה באמצע זה הנינט הלא אמיתית?
"ממש לא. בחיים לא. לא הייתי מגיעה למה שאני יודעת היום. למדתי כל כך הרבה דברים. לא הייתי משנה כלום, לרגע, לשנייה. מכל רגע בחיים הדרמטיים שלי, והכל היה דרמטי, אני לא מצטערת על פאקינג נאת'ינג. הילדה ששמעה אביב גפן והיהודים ונירוונה יצאה שוב החוצה כי זה עניין של אומץ שמצאתי בתוכי. הרשיתי לעצמי לצאת החוצה. לא הייתי מוותרת על כלום ובטח שלא על כוכב נולד".
- גם לא על הפפראצי שתיעדו אותך יומיומית כמו את הנסיכה דיאנה?
לא. כי רוב הזעם שלי מגיע מהפרטיות שהלכה לאיבוד. המצב שהחשיפה הכניסה אותי - משם באה היצירה שלי בעצם".
-על מה עוד יש לך לכעוס?
"אל תשאל, היריעה קצרה מלהכיל. יש דברים שאנשים לא יודעים עלי. אני לא קוראת עיתונים, אבל למשל מכעיס אותי כל מה שקשור לניצול החלש ובכל צורה שהיא. כשלאנשים יש כוח בידיים והם משתמשים בו לרעה. כל ההורים המטומטמים האלה שמתעללים בילדים שלהם הם לא בני אדם. אני לא מבינה אותם. ילד מחפש תמיכה, הגנה, חום ואהבה והם לוקחים את זה ומשחיתים פיסה טהורה של נפש. ילדים שעוברים התעללויות מיניות, פיזיות, נפשיות. קשה לי להסביר מה זה עושה לי בגוף".
-מה עוד גורם לך להשראה?
"סרטים, שמיים, לילה, וויסקי, וכאב".
"יש לי פיוז קצר מאוד. אני לומדת לחבב את זה"
-איזה וויסקי?
"בלאק לייבל. וג'יימסון כשבא לי משהו קצת יותר קליל. בושמליס חזק לי מדי, לא בא לי טוב, אולי שתיתי אותו באיזה רגע שאני כבר לא זוכרת".
-וויסקי זה חזק.
"כן. החיים שלי מאוד דרמטיים, אני גם בן אדם דרמטי. יש לי פיוז קצר מאוד. אני לומדת לחבב את זה כבר, כי אני חייבת להשלים עם עצמי עם מי שאני על כל צדדיי. אני גם נרגעת מאוד מהר".
-מה אסור להגיד לך כדי לא להרגיז אותך?
"לא יודעת. מהדברים הכי קטנים ומטומטמים, הערות טיפשיות, עד שמגיעים לעומקים בשיחות ביתיות על כוס משקה. הרבה דברים יכולים לעצבן".
-מה יקרה בהופעה עם סרנגה?
"אנחנו שרים יחד את 'האומנם', עושים לזה עיבוד. אני מעריכה אותו כזמר ענק. הפעם היחידה שעבדנו ביחד זה היה בפסטיגל הראשון שעשיתי ב-2004".
-וחוץ ממנו?
"אני משפרת את האנגלית. יש תכנון לקריירה בחו"ל, אבל לא בטוח שזה ייצא לפועל. אני עובדת כרגע על אלבום באנגלית שבקרוב יוקלט. אני גם כל הזמן כותבת, תודה לאל, תקופה מבורכת, ויש במקביל עבודה על אלבום בעברית, בקרוב אנחנו נכנסים לחדר חזרות, שוב עם חלק מחברי רוקפור. בשני האלבומים זה חומרים שאני כותבת ומלחינה".
"אני כותבת על נפש והתעסקות בנפש"
-על מה את כותבת?
"על עצמי ועל תוצאות של דברים שאני חווה, המחשבות שלי והדעות, וחלק על אנשים אחרים. אני כותבת על נפש והתעסקות בנפש, משתפת את המאזין ואת עצמי בתהיות. אני חושבת בקול רם בשירים. בוודאי שלא כל השירים עלי. למשל סיפור שסיפרה לי חברה ואני רצה לגיטרה ויורה את הפרספקטיבה שלי".
-אולי בסוף תהיי זמרת "נורמלית", בלי כל הבלגנים, "סתם" מישהי שעושה מוזיקה.
"אני רוצה לעשות מוזיקה וכל השאר לא מעניין ולא אכפת לי. לשיר ולהופיע - זה מה שרוצה לעשות בחיי. ואם בדרך כזו או אחרת זה משפיע ומזיז - זה כבר יותר ממה שאני יכולה לבקש".
הראיון עם נינט טייב נערך כשפרצו הלהבות בכרמל. אז עוד לא היה ברור מה גודל האסון, ונינט, שבדיוק יצאה משיעור אנגלית, היתה קצת בהלם. אתמול (ראשון) היא כבר ביטלה הופעה ב"פלורה בר" ברחובות וכתבה בפייסבוק שלה שהביטול נובע ממצב רוח קשה, שאי אפשר להופיע עכשיו. וכמו תמיד היא כנראה צודקת.
*נינט טייב תארח במועדון זאפה בתל אביב את שלומי סרנגה (15.12) ואת שלומי שבן (26.1).
>> עוד רוקרים: כנסיית השכל בשיר להורדה, סטריאו פלסטיק, Revelday ועוד