עמית פרידמן, 29, ג'אזיסט אבל גם רוקר, מבלי שהכריז על עצמו שהוא כזה, ישיק בעוד יומיים (חמישי, מועדון "הכוכב השמיני", הרצלייה) את אלבומו "איש השקיות". על הבמה יארח פרידמן את אפרים שמיר ותמר אייזנמן, שניים שישלימו יחד איתו טריו רוקרים מצוין. "אפרים ותמר יעלו לפיצ'ר ארוך יחסית", הוא מבטיח, "עם אפרים נבצע את 'ערב של יום בהיר' ועוד שירים ועם תמר נעשה את 'היט מי' ועוד הפתעה, גם יהיו רביעיית כלי מיתר, וכלי נשיפה, מופע סופר מושקע".
את אלבום הבכורה של פרידמן "איש השקיות" הפיק מוזיקלית הג'אז-מאסטר אבי לייבוביץ'. השיר הראשון ממנו יצא כבר בפברואר 2008, לפני כמעט שנתיים. "זה נובע כל מיני סיבות", הוא אומר. אחת מהן שאני עושה המון דברים. הסיבה השנייה היא שברגע שאתה עושה את זה לבד, זה הופך את הסיפור להרבה יותר קשה. אתה המנהל והיחצן והלייבל של עצמך, מעצב פלאיירים, מדפיס ותולה פוסטרים, מדפיס סינגלים וקומוניקטים. לא האמנתי שאתעסק בזה. מעולה שאמנים שולטים בכל העשייה, אבל זה גומר את האנרגיות והכסף. כל פעם הסתערתי ונחתי, הסתערתי ונחתי ואספתי כוחות, ויש המון אכזבות. כשזה לא קורה זה יכול להיות די מייאש".
"יש כיום בעיה עם הדור הנוכחי, עם חוסר הסבלנות שלהם להעמיק"
_b.jpg)
פרידמן עזב לאחרונה את תל אביב ומתגורר במושב בני ציון, ממנו הוא יוצא להופעות כנגן החדש בפרויקט של עידן רייכל. במקביל הוא ממשיך להופיע בתחום הג'אז, ועד לאחרונה ניגן בתוכנית "הלילה" של ליאור שליין. גם אחרי 500 תוכניות עדיין אין לו טלוויזיה בבית. "תראה מה שקורה ברדיו ובטלוויזיה, לא סתם יש כל כך הרבה אלימות ובלגן", הוא אומר. "יש כיום בעיה עם הדור הנוכחי, עם חוסר הסבלנות שלהם להעמיק בדברים. אני מלמד צעירים מוזיקה וזה כאילו משהו אחר. הם לא רגילים להתעמק ולהתעמת עם מה שקשה. אבל התחושה היא כללית, שאם אנחנו לא מקבלים משהו בצורה הכי אכילה ונגישה לכורסא בסלון, לאף אחד לא תהיה סבלנות להתעסק בזה".
-מה הקשר בין אלימות לבין חוסר התעמקות במוזיקה?
"יש מין רדידות כזאת. אני לא רוצה להישמע סנוב, אבל אתה רואה מורים בבתי ספר. לילדים אין כבוד. זה כבר לא מוסד מוערך, ההורים לא מאמינים בו, אנחנו גם מאמינים באנשים שאנחנו בוחרים לפוליטיקה. הכל מרגיש לי קשור. סבלנות ונימוס ותרבות וצריכת תרבות והשכלה איכשהו הכל קשור. ילדים ואנשים שיש להם תוכן, תשוקה לתרבות, סיבה לקום בבוקר - יתעסקו בזה ולא יינמקו מול הטלוויזיה ויהיו מתוסכלים. בהתחלה של החינוך משהו לא עובד. בבסיס לא מקבלים מספיק ביטחון ואהבה, זה בגדול. אבל לא המצאנו את זה, זה קורה בכל העולם.
אז נהיינו בהמות? "כן, לגמרי, אבל אני חלק מזה"
-אז נהיינו בהמות?
"כן, לגמרי. אבל אני חלק מזה, וואט סו אבר. רק עכשיו קולטים כמה התוכנית של שליין היתה טובה ואינטליגנטית, אבל גם שם היו צריכים להביא שני סלבז ביום כדי להחזיק אותה".
-בוא נחזור למוזיקה. עבדת על האלבום עם אבי לייבוביץ', שניכם ג'אזיסטים, ויצא אלבום רוק.
"גדלתי גם על ביטלס ולני קרביץ ורולינג סטונז ואני מפריד בין שני הסגנונות. מי שמכיר אותי מהג'אז אני משמיע לו ומכין אותו מראש ועדיין לא מאמינים שזה כזה רוקנ'רול. את אבי לקחתי שיעזור לי לגמור את האלבום אחרי המון שנים של ניסיונות. כדי שיבוא מישהו שיחליט מהצד חלק מההחלטות בשבילי. הרי אפשר תמיד לפתוח ולעשות מיקסים. אז אבי עזר לעשות סדר. התוצאה די מייצגת מה שרציתי. חלק מהשירים מאוד מעובדים, עם מיתרים וקולות, כמו שקיוויתי שיישמע".
-נשמע שאתה מחובר יותר לרוק מיינסטרים, סטייל קליינשטיין וסנדרסון.
"יש את הבלדות היותר אישיות וגם בשירים האנרגטיים נורא חשוב לי לא לצרוח ולשבור דברים על הבמה. יש איפוק, קודם כל בגלל שאני חנון, ושנית כדי שיהיה משקל למלודיה ומשמעות למילים. אני אוהב גיטרות, אבל שיהיו משולבות. זה עדיף בעיני מאשר להביא את הגימיק או הלופ האחרונים שתופסים. נגיד פיטר רוט בזמנו הפיק למאור כהן את 'טוב לנו יחד' ומאוד הקשבתי לו. פיטר בבס או גיטרה בהופעה הוא אחד הטובים בארץ בעיני, הוא מנגן בצורה שמדברת אלי עם ליינים מעניינים של גיטרות, גם אני משתדל להשקיע בשכבות הפנימיות של השיר".
"כתיבה בקלישאות, שזה מה שכרגע די נפוץ"
-על מה אתה כותב? מה עובר לך בראש?
"כל שיר והסיפור שלו. אני כותב מתוך עצמי, אבל מנסה שיהיה איזשהו סיפור ומקווה שהמאזין ייכנס לסיטואציה, ולא שיהיו סתם מילים שנשמעות טוב עם הלחן, או קלישאות, שזה מה שכרגע די נפוץ. בכל מקרה לי חשוב שיהיה פטנט בשיר, שיהיה משהו אחד מקורי שלא כתבתי קודם. גם חשוב שיהיה אפשר לנגן את השיר עם פסנתר או גיטרה והוא יחזיק. בשירים הגדולים, אצל כותבים שאני אוהב, ממקרטני ועד רייכל, יש את המרכיבים האלה".
-מה התוכניות לעתיד?
"להמשיך להופיע ולהגיע לכמה שיותר אנשים. אני גם מתחיל אלבום שני ומקווה שייקח שליש זמן, השירים כבר קיימים".