סגיב כהן (צילום: צחי וזאנה)
"להיט ברדיו מביא עוד קהל, אבל זה לא בהכרח קהל שרוצה להקשיב ואז אתה לא רוצה אותו". סגיב כהן|צילום: צחי וזאנה

היוצר והזמר סגיב כהן מוציא את השיר החדש "כולשי כלאם" (בעברית: "הכל דיבורים"), יחד עם נדב קקון, שהשתתף איתו בכתיבה ובהלחנה. כהן אחראי לעיבוד ואת ההפקה המוזיקלית עשה יעקב למאי. את השיר החדש ישיק סגיב כהן בהופעה שתתקיים ב"האזור" בתל אביב במוצאי שבת, ה-16 בפברואר. באירוע יציין כהן את יום הולדתו ה-38, שחל ב-20 בחודש.

"כלשי כלאם" הוא למעשה סינגל רביעי מהאלבום הבא של כהן, שצפוי לצאת במהלך השנה הקרובה, אחרי אלבום הפיוטים "הללו". קדמו ל"כלשי כלאם" הסינגלים "יורקת אש", הדואט "שובי" עם דין דין אביב ו"יש לי אותי" שיצא בקיץ האחרון.

"השיר הזה מאוד יקר לליבי, איך שהוא נולד וגם הסיפור סביבו", אומר סגיב כהן. "נדב קקון ואני הופענו לקהילה היהודית בליון, צרפת, ואחרי ההופעה נסענו בדרכים - אני, הוא ואחיו הגדול דני. היתה שיחת עומק על אפסיות האדם מול הטבע תוך כדי שאנחנו מסתכלים על הנופים מצרפת לספרד. דני, האח של נדב, שמאוד מחובר לתרבות המרוקאית, אומר לנדב 'תשיר לי משהו במרוקאית'. נדב ישב מאחורה עם הגיטרה ויצא לו הפזמון הזה 'כלשי כלאם'. חיינו עם הפזמון שנתיים עד שהרמתי את הכפפה וכתבתי בתים לשיר".

-השיר מדבר על זמניות האדם מול נצחיות האדמה.
"בדיוק ככה. כמו ששר סטינג - כמה אנחנו שבריריים וחולפים. אנחנו עושים המון רעש כשאנחנו פה, אבל שאל את האדמה מה היא ראתה פה. היא מתפלשת באש ובמים, קורים אסונות טבע שמקטינים אותנו מול הטבע האדיר. אני מרגיש צורך כאדם קטן וחולף לבקש קצת שהאדמה תספר לי על הנצחיות שלה, מה שעובר עליה, כל מה שהיא צריכה לספוג. באנו לבערך 80 שנה ובזמן הזה אנחנו חווים חוויות שנראות לנו קיצוניות, אבל הן בפרספקטיבה שלנו, בנקודת הזמן הקטנה שלנו. אני מסתכל מסביב ורואה שהכל טוב בסך הכל".

-מתי אתה מוציא את האלבום החדש?
"אני רוצה לחשוף לאט לאט שירים ולתת תשומת לב לכל שיר ושיר. באלבום 'הרגע' יצאו 4 סינגלים והשאר לא נחשפו. כל שיר מבחינתי הוא יצירה ופרויקט בפני עצמו. אני אני מתכנן השנה להמשיך ולהופיע ולשחרר שירים. בעוד חודשיים ייצא כבר השיר הבא. על הבמה אני היום הרבה יותר טוב ממה שהייתי, נהנה עם הנגנים שלי. אני גם יוצר, מעבד ומפיק לאמנים אחרים וממשיך ליצור כל הזמן".

סגיב כהן (צילום: אלון שפרנסקי)
"יש לי שליטה מלאה על הקריירה. אני לא נסחף אחרי גחמות שיווקיות". סגיב כהן|צילום: אלון שפרנסקי

סגיב כהן, כאמור עוד רגע בן 38, נשוי פעם שנייה ומתגורר בפרדס חנה רוב חייו. "יש לי שלושה ילדים, הגדולה, קשת, בקרוב בת מצווה, מעיין בן 10. מהנישואים השניים יש לי ילדה בת שנה וארבעה חודשים בשם גפן. אני מאושר, יש לי משפחה מדהימה, ילדים נפלאים שמסבים לי אושר. זה המקום שאליו הולך וממנו בא, עוגן רגשי וקיומי. בשיר התפילה 'בין האש ובין המים' מופיעות המילים 'קשת' ו'מעיין' שהם שמות ילדי. הם חלק בלתי נפרד מהיצירה שלי, הם חלק מהסיפוק שלי".

-אתה מסופק מהקריירה באותה מידה?
"מוזיקלית הספקתי המון, חלונות חדשים נפתחים לקראתי כל הזמן. אני יכול כל יום לקום בבוקר ולעשות מה שאני אוהב. הרבה אנשים מסביבי מתבאסים לקום בבוקר. אני אומר תודה לאל שבורכתי ועושה מה שאני אוהב. קם מלא חדווה וצהלה, מדלג בין החוביזות לאולפן שנמצא בצימר שלי ונהנה מכל מה שיש על שולחן העבודה. אני לא מספיק רבע מזה, אבל עצם זה שיש מה לעשות זו ברכה שאין כמוה".

-הרבה חושבים שהקריירה שלך התחילה באלבום עם גלי עטרי, ב"מהמרחקים" ו"בין האש ובין המים".
"אני מודע לזה, אבל בכל צעד אני מרגיש שאני כובש עוד יעד. ההופעות שלי רצות כבר קרוב לעשר שנים, מאז האלבום הראשון 'חכי עוד רגע'. הרבה קהל מלווה אותי מאז. כמובן שגלי עטרי נתנה לי המון חשיפה והאלבום איתה צרף הרבה נפשות שמגיעים, עוקבים, נאמנים ואכפתיים. זה קהל מסוג אחר. לא קהל לרגע, לא אכפת להם מי אתה, מאיפה באת ואם אתה סלב או לא, ולשם אני מכוון. אם הייתי מכוון אחרת אולי הייתי אחרת".

-כלומר?
"נעים לי במקום הנוכחי, שבו יש לי שליטה מלאה על הקריירה. אני לא נסחף אחרי גחמות שיווקיות ואין לי שום סיבה לשנות את דרכי. יש לי יעד ושאיפה לכבוש כמה שיותר נשמות לעולמות שלי, אבל היצירה תמיד באה מרגשות קיצוניים, שמחה או עצב או כעס - זה מה שמביא את היצירה, ואם הקהל מגיע לתחושות שחשתי ביצירה וכל אחד חש ולוקח אותן למקומו שלו - זו הקשבה מבחינתי וזה הקהל שאני רוצה".

סגיב כהן פרומו (צילום: אוהד חמו)
"היו לי המון הצעות מאמרגנים בז'אנר הים תיכוני. נבהלתי מאיך שהכל עובד שם"|צילום: אוהד חמו

-יש גרעין קשה.
"יש גרעין של כמה מאות או אלפים מכל הארץ, גרעין שהולך וגדל ומצטרפים עוד ועוד. אני רואה אנשים שכיף להם בהופעה ובהופעה שאחריה הם מביאים איתם שולחן שלם. זה הכי נכון לגדול מהשטח. כתבת בזמנו על המופע שלי שעל הבמה נאני שמע יותר טוב מבדיסק ואני ממש מסכים עם זה. בהופעה מצטרפת אנרגיה שאני לא יכול למצוא בשום הקלטה. זה הדבר האמיתי ולכן זה גדל משם. אם שיר הופך להיות להיט ברדיו זה מביא עוד קהל, אבל לא בהכרח קהל שרוצה להקשיב ואז אתה לא רוצה אותו. יכול להיות קהל שמכיר רק להיט אחד ומתאכזב משאר ההופעה".

-היית רוצה לעלות מדרגה מבחינת רמת הכוכבות, לעשות מופע גדול עם קופות פתוחות, בהפקה מושקעת?
"אנחנו בעידן של רייטינג והכל מושפע מזה, אבל זה לא מכתיב את הדרך שלי. באמת שאני מאושר. עד כה המוזיקה בחרה בי יותר משאני בה. המציאות תכתיב את עצמה ומה שיקרה ויבחר בי אהיה מבסוט ואתן לזה לקרות. כל זמן שהגרף בסימן עליה אין לי מה להיות מודאג".

-אתה חתום בחברת אן.אמ.סי, הכי גדולה בארץ.
"הוחתמתי באלבום 'הרגע'. הרומן התחיל עם גדי גידור שגר ממש לידי, בגבעת עדה, והיה לי כיף לעבוד איתו על האלבום של גלי. מהחיבור האנושי הזה והקרבה הפיזית במגורים נוצר אמון הדדי ואהבה ליצירה. כיף לקבל החלטות יחד וגדי הוא הייעוץ האמנותי הכי טוב שאתה יכול לקבל. האיש ממש בא איתי. אן.אמ.סי באו ואמרו לי 'אתה מה שאתה עד היום, נבוא עם הגב שלנו ונחזק אותך במה שאתה הכי טוב, לא נתערב לך בתוכן'. הצעה כזו לא מקבלים כל יום ולכן אני שם".

"בים תיכונית קצת שכחו מה זה טקסט ועיבוד"

-אבל היית מוכר עוד לפני כן.
"גילו אותי עוד קודם והיו לי המון הצעות מאמרגנים בז'אנר הים תיכוני. נבהלתי מאיך שהכל עובד שם ואת האלבומים הראשונים יצרתי לבד בעזרת חברים. לא הסכמתי להתחבר לאף מפיק כלשהו שישלוט בדרך שלי. עם גדי ראיתי מישהו שלא מנסה לשלוט בדרך ובאישיות וליצור ממך מה שאתה לא. אני מצדי נפתחתי, התבגרתי והבנתי איך דברים עובדים. האלבום של גלי נכתב על טהרת ההיכרות שלי כאדם עם עצמי ומתוך פיוס עצמי. כשאתה בא ממקום כזה בטוח ששום דבר לא יכול לאיים עליך".

-למה אתה לא רוצה להשתייך לז'אנר הים תיכוני?
"זה לא העיקר זה לא הנושא. אני מאוד אוהב מוזיקה מזרחית, גדלתי עליה, אבל פחות מתחבר למה שקורה שם. התוכן שם כבר לא חשוב כמו שהיה פעם. לכן אני מפרגן מאוד ל'פרויקט של רביבו'. אלה אנשים שגאלו קהל שלם מכמה שנים טובות של בורות. כשעובר רכב לידי ששומע בפול ווליום 'גדליה רבע איש' - הוא לא יודע מי כתב את זה. הוא אומר לי 'מי זה אלתרמן?'. אבל עצם העובדה שהוא מכיר את השיר על פה - זה להחזיר עטרה ליושנה. בים תיכונית קצת שכחו מה זה טקסט ועיבוד והרבה דברים נשמעים כמו מחרוזת אחת גדולה, לכן לא מצאתי את עצמי שמה. לעומת זאת עמיר בניון שר עם אלמנטים מזרחיים אמיתיים, בתוך המרחב של הפופ. גם אצל דודו טסה אלבום 'הכוויתים' היה מדהים, שילוב מושלם ביותר בעיני בין מזרח למערב".

סטינג הופעה (צילום: Mark Metcalfe, GettyImages IL)
"הוא גאון ונשמה מטורפת". סטינג|צילום: Mark Metcalfe, GettyImages IL

-עם איזה אמן ישראלי היית רוצה לשתף פעולה?
"יש המון וכולם די נגישים יחסית, זה לא משהו דמיוני. הייתי רוצה לשתף פעולה עם שלום חנוך. הוא מאוד מדבר אלי מאז שאני ילד, מהבלדות הכי אינטימיות ושקטות דרך כל האלבומים, אני מחובר אליו. בחו"ל זה סטינג שהוא גאון ונשמה מטורפת בשירה ובכתיבה הייתי מת לעשות איתו דואט. הייתי רוצה להחליף את הזמר האלג'יראי שעושה את המאווהל ב'Desert Rose'. בהופעות שההוא לא מופיע סאטינג צועק משהו 'וואלה אללה', כאילו, הלו, אני פה, רק תקרא לי".