אחד המפגשים המעניינים שמזמן השנה פסטיבל הפסנתר, הוא של השחקנית והזמרת דנה עדיני עם החבר שלה לשעבר דניאל סלומון. השניים, שבעבר היו זוג לכל דבר, אחראים ביחד לדואט "רבות הדרכים", שהיה להיט רדיו ענק לפני שמונה שנים.
עדיני וסלומוון יעלו בפסטיבל את המופע "לשיר איתך" (מוצ"ש, 9.11, סוזן דלל, ת"א), מופע דואטים מיוחד בו יבצו לצד שיריהם מבחר שירים קלאסיים, חלקם דואטים במקור, כמו "לשיר איתך" של שושנה דמארי ז"ל ובעז שרעבי, "צער לי וצער לך" של אריק איינשטיין ויהודית רביץ, "סלואו ירח" של מיכה שטרית ושרון ליפשיץ, "קח לך אישה" של שלום חנוך, "אהובתי היחידה" של יוני רכטר, "Cheek to Cheek" שכתב איווינג ברלין לפרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס בשנת 35' ועוד. את השירה של סולומון ועדיני תלווה נגינת הפסנתר של סלומון, הקונטרבס של אדם בן עזרא והתופים של מתן אפרת.
"הקשר המוזיקלי שלי עם דניאל הוא כבר חלק ממני", אומרת דנה עדיני. "מה שמפתיע הוא שאנחנו מתחברים כל פעם מחדש. יש משהו בחיבור בינינו שמרגיש לי מאוד ביתי, מרגיע, נעים לי איתו. דניאל סלומון הוא אחת המתנות הגדולות של חיי.
_c.jpg)
-הייתם זוג.
"ונשארנו משפחה. דניאל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ואני מאוד שמחה על זה. מעבר למוזיקאי המחונן שהוא, הוא אחד האנשים הכי מדהימים שפגשתי בחיי. אינטליגנטי, נדיב, מתחשב. כל מילה שאגיד לא גדולה מספיק כדי לתאר כמות הטוב והטוהר שיש בו. אני שמחה שפגשתי אותו ושהוא עדיין חלק מהחיים שלי".
-מה תשירו יחד על הבמה?
"עקרונית זה מופע דואטים, ועוד שירים שבא לנו לעשות. הרשימה עדיין לא נסגרה, אנחנו מנסים דברים. חלק מהרעיונות אני הבאתי, חלק הוא הביא, חלק תרמה לנו ליליאן שוץ, המנהלת המדהימה שלו. אנחנו מנסים עוד שירים ועד המופע נדע בטוח מה הולך לקרות. שמונים אחוז כבר עומד ותמיד אפשר לנסות עוד דברים, לראות מה טוב לנו ומה לא. יש מבחר שממנו אתה יכול גם להוריד שירים שאתה לא שלם איתם. עדיף שיהיו יותר, מאשר פחות".
-יהיו הפתעות?
"יש כמה הפתעות. יש שיר חדש של דניאל, שלא נשמע עדיין. אני אשיר שיר אחד או שניים מהאלבום 'אשליה', שהוצאתי לפני שנתיים, או שיר שלי כמו 'אהבה ושמחה' מ'הבנות נחמה', ונשיר את 'רבות הדרכים' כמובן. זה מופע מעניין מבחינת העיבודים לשירים, עם מתן אפרת ואדם בן עזרא המחוננים, שלוקחים את השירים לכל מיני כיוונים".
-איך את מרגישה היום כזמרת?
"לא קל בשבילי. אני משתנה כל הזמן וכל פעם אוהבת משהו אחר. נדמה לי שאני יותר מתקרבת לאמת שלי הנוכחית. יש את הדברים שאני מסתכלת עליהם אחורה. ככל שאני מתבגרת יותר מתקרבת לעצמי ופחות מתעסקת עם מה שהיה. הקרבה לכמה שזה אמיתי בעיני, מרגישה שזה מה שאני יותר אוהבת. אבל דברים יותר ישנים שעשיתי אני יכולה לשמוע, או לראות הצגות".
-הקונפליקט של שחקנית מול זמרת קיים?
"אני עושה גם וגם, מה שמעניין אותי. עשיתי תקליט שקוראים לו 'אשלייה', שהופעתי איתו, היה לי סיבוב איתו. אני שרה ב'מטרופולין' בתקליט השלישי שיצא השנה. יש לי הופעות עם דניאל שמארח אותי בשנים האחרונות. ויש לי גם טלוויזיה ומשחק, אני מודה לאלוהים".
-חשוב לך עדיין להיות מפורסמת, כוכבת?
"אני לא אוהבת את זה, אבל זה חלק מהעניין, זה קיים. בדרך כלל פחות נעים לי להיות במדורי הרכילות. אני משתדלת לא לקחת את הדברים למקום המתבאס והכועס. אם אני יוצאת לשינקין ביום שישי, איפה שמסתובבים צלמים, זו בחירה שלי. אם אתה הולך ויש צלמים אז אתה הולך, אין מה לעשות. ברחוב זה לא נעים, אבל חייבים להסתכל על זה כחלק מהמשחק. אנחנו מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם, אז לעשות מזה עניין מוציא ממך אגרסיות תפלות. זה כמו בסופר, שאומרים לי 'את דנה עדיני הזמרת'. לרוב זה תגובות טובות".
-את בת 34. מרגישה סמל סקס?
"הכל זמני, הכל עליות וירידות, יום אחד ככה ויום אחד ככה. צריך פשוט לחיות עם זה כל יום אחרת. הכל תלוי בכמה שאתה בתודעה. כשאתה מוציא תקליט או סדרה יש סביבך יותר עניין והייפ ומצלמים אותך. המקצוע מורכב. אז אתה נעלם לשנתיים וחוזר. קשה להישאר כל הזמן. יש מעטים שנשארים בתודעה כל הזמן וזה קשה. אני עושה משהו וצריכה אחרי זה ללכת אחורה למקום שקט, ואז חוזרת. וחזרתי, אני תמיד עושה משהו. אז זה חלק מהדבר וצריך לדעת לקחת דברים בפרופורציות. זה נעלם כמו שזה מגיע, וחוזר כמו שזה נעלם. הדבר היחידי הנצחי הוא לא מי סמל סקס ולא מי היה בטלויזיה, אלא השירים שהם נצחיים. זו המתנה הכי גדולה של החיים, מעבר לזה הכל שטויות".
