הכל כבר נאמר על פסטיבל הפיוט: שהוא משלב ישן עם חדש, מסורת וחול, מקור וחדשנות. זו השנה החמישית מאז שיצא לדרך, ועדיין יש הפתעות בדמות מופעים חדשניים בבכורה עולמית ומופעי השקה לצד פייטנים ומוסיקאים מהארץ ומחו"ל. השנה, ישודרו מספר מופעים בתדרים השונים של קול ישראל.
אז מה צפוי? על קצה המזלג: מופעים עם אלמנט של רטרוספקטיבה קצרה והשקת אלבומים שראשיתם במופע אחד ויחיד בפסטיבל. לדוגמה: פרויקט יהודי לוב "אערוך זמר" ובו עיבודים מיוחדים לפיוטים מרגשים מהמסורות עתיקות והמגוונות בעולם היהודי.
ניצן חן-רזאל, יציג שירים מתוך אלבומו החדש "מוצא מקום" ובו מפגש מסקרן בין שירי בית הכנסת לצלילי הרוקנרול, בין הניגון המקומי למוסיקת העולם ובין פיוטים אשכנזיים ליצירה מקורית. במופע יתארח אהוד בנאי, איתו מנגן רזאל ב-15 השנה האחרונות.
הרחבת הפסטיבל לכיוון בינלאומי
b.jpg)
אלמנט נוסף הוא אלמנט של הרחבת הפסטיבל לכיוון בינלאומי, הבא לידי ביטוי במופעים כמו "ג'רמיה לוקווד ו-Sway Machinery מארחים את דניאל זמיר". לוקווד, נכד של חזן אשכנזי ידוע, חבר בהרכב הבינלאומי של הבלקן ביט בוקס, יוצא למסע מוסיקלי מרתק שמפגיש את החזנות האשכנזית הקלאסית עם עולם הרוק-בלוז-ג'אז הניו יורקי.
במופע "רוק מביא שלום" יארחו חברי אורפנד לנד, להקת הרוק-מטאל הישראלית המצליחה בעולם, את היוצר קובי אפללו, את האחים עמרם ואורחים נוספים במופע עוצמתי המחבר בין מזרח, מערב, רוק כבד, שירת תהילים ופסוקי קוראן.
המנהל האמנותי של הפסטיבל, יאיר הראל, ידע שהזרעים שנטמנו יישאו פרי. "מההתחלה ידענו שקורה פה משהו נכון ובשל ולא קפריזה של כמה אנשים", אומר הראל בסיפוק. "הפסטיבל מקיף מעגל מאוד רחב של אנשים ושל מוטיבציות ברמה החברתית וברמה האמנותית, הן אצל האמנים והן אצל הקהל".
"האיזונים בין מימד הירושה למימד החידוש, הם הדבר העיקרי", מדגיש הראל. "השיר הוא זיכרון גנטי מזוכך: נוף, סיטואציה, אנשים, קהילה. המכלול הוא טבעי ואורגני ואפשר לפגוש אותו לא במוזיאון היסטורי, אלא בעיניים עכשוויות".
"הגדרות קונבנציונליות כמו 'דתיים' ו'חילוניים' מתפרקות בפסטיבל"
הישראליות, זה לא סוד, זקוקה להגדרה מחודשת ולהרחבת גבולותיה. פסטיבל הפיוט הוא סימפטום משמעותי של צורך השעה והרבה דברים מתנקזים אליו: הרצון לקשר משמעותי יותר עם השורשים, עם השפה ועם המרחב הייחודי שבו אנחנו חיים. "מתוך אלה נובעת השפה האמנותית שהיא עשירה יותר", מסביר הראל. "הגדרות קונבנציונליות כמו 'דתיים' ו'חילוניים' מתפרקות בפסטיבל כי יש עניין משותף ואהבה משותפת למוסיקה ולעולם הרוחני שממנו באים הדברים".
דוגמה מצוינת לכך היא מופע הפתיחה של הפסטיבל, הנושא את השם "עבד אל-וואהב ואום כולתום בעולם הפיוט". מדובר במופע הצדעה לתרבות הערבית-יהודית ולמוסיקה הערבית הקלאסית והמודרנית שהשתלבה במרוצת הדורות בעולם הפיוט ובתפילות בבתי הכנסת. ר' דוד מנחם והתזמורת למוסיקה ערבית מנצרת יבצעו פיוטים מסורתיים וחדשים שנכתבו על פי יצירות של גדולי המלחינים של המוסיקה הערבית. "במופע הפתיחה אנחנו מבקשים להסתכל בעיניים לקשר שבין התרבות היהודית לערבית. מחציתו יהיה בערבית", אומר הראל.
"אין חלוקה בין שחור ולבן, קודש וחול"
מה הייתה תגובתם של אנשי התזמורת הערבית של נצרת עם קבלת הפנייה?
"זה לא חדש להם. בפסטיבל אולי זה קצת חידוש, אבל זה יושב על מקום מאוד טבעי. דוד מנחם הפייטן ישיר בעברית וגם בערבית. זה חלק ממכלול אחד שלם ואין פה הפרדה. אין חלוקה בין שחור ולבן, קודש וחול. עולם הפיוט תמיד היה חלק מהקשר תרבותי רחב יותר. פעם אנשים שרו גם בערבית וגם בעברית. הרבה כתבו בשתי השפות והתנועה מקודש לחול היא מאוד טבעית וכל הפרדה היא מלאכותית".
בוא נרחיק חמש שנים קדימה. איפה יהיה הפסטיבל?
"אני חושב שרוב הזרעים של הפסטיבל כבר נמצאים בו. אני מדמיין אותו מתרחב במימד הבינלאומי, שולח עוד כמה שלוחות ברחבי הארץ, מכיל עוד רבדים ושפות אמנותיות. הפסטיבל יהיה אירוע חשוב על מפת התרבות העולמית, לא רק היהודית-ישראלית, וימשוך לכאן חובבי מוסיקה מישראל ומחו"ל. הפסטיבל מבטא נרטיב מיוחד של תרבות ירושלים – הרב קוליות, הרדיקליות והיופי שיש בעיר, על האוכלוסיות והדתות השונות שחיות בה. זה אירוע חשוב שהוא מודל חברתי שעוזר להגדיר מחדש ישראליות שיותר מחוברת לשורשיה, ועם זאת לא על חשבון נועזות, יצירתיות וחדשנות".