קורין אלאל
"חברי היקר ערן, מאחלת לך בהצלחה עם כניסתך לגיל חמישים, לשער הניצחון של עולמינו המתקיים במקביל. הלוואי שנמשיך להופיע יחד עוד הרבה שנים, חברתך לדרך".
גבע אלון
"את ערן צור אני שומע מאז שאני נער. הוא תמיד היה השראה גדולה בשבילי ואני שמח שהיה לי את הכבוד להכיר אותו ולשתף איתו פעולה לאורך השנים, גם באולפן וגם בהופעות. מבחינתי הוא אחד הכותבים והמבצעים הטובים והמעניינים ביותר שהיו בארץ. תמיד מרגש, תמיד אמיתי ותמיד נותן את הכל".
אלונה דניאל
"בעיני ערן הוא האמן הכי חשוב של הדור שלנו, אני חושבת שיש הבדל מאוד גדול ברמה של מה שהוא עשה לבין כל האחרים, ובסופו של דבר האמנים החשובים הם אלה שנשארים, מכל דור נשארים רק אחד או שניים. ערן הוא האחד שיישאר מהדור שלנו ועוד ילמדו אותו בבתי ספר. מצד אחד יש לו את הכישרון והרבגוניות, הוא בעיני 'סופר אמן', ומצד שני, דבר גדול מאוד שחסר להרבה אמנים מסביבנו שהיא השכלה גדולה, בספרות ושירה והן במוזיקה עצמה. בנוסף לזה אני גם מאוד אוהבת אותו כאדם, מעבר לאמן הנהדר שהוא".
יובל מסנר
"הדרכים המוזיקליות של ערן ושלי שזורות זו בזו כמעט 30 שנה. הטקסטים הנפלאים שהוא כותב היוו לי השראה לכתיבת לחנים שהניבו הרבה שירים מוצלחים, ולהופיע איתו על הבמה זאת חוויה נהדרת כל פעם מחדש. מקווה שנמשיך ליצור ולהופיע עוד 30 שנים כאלו לפחות".
יהלי סובול
"את ההיכרות עם ערן היה לי המזל להעמיק בשנים האחרונות בסדרה של הופעות ואירועי תרבות שהשתתפנו בהם יחד. ללא ידיעתו, ערן הפך בשבילי למורה. אף פעם לא יצא לי ללמוד באופן פורמלי ואני מאד מאמין במורים שאתה אוסף לעצמך במהלך החיים, וערן הוא אחד המעניינים שמצאתי. הטקסטים שהוא בוחר לעבוד איתם, הדרך שבה הוא מלחין אותם, הטוטאליות שלו על הבמה, האומץ, הרצינות, היחס שלו למה זה אומר להיות אמן, מה זה דורש ממך. למדתי הרבה מהתבוננות בו, ועוד הרבה מהשיחות שלנו בנסיעות המונית הארוכות לכל קצוות הארץ. כשאתה נכנס עם ערן למונית אתה יודע שהנסיעה אף פעם לא תהיה משעממת. במקצוע שלנו זה כבר הרבה".
אורי פרוסט
"כשפגשתי את ערן, בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת, היינו מעשנים הרבה ואז יוצאים להליכות ארוכות בדרום תל אביב בהן היינו משוחחים על כל דבר חוץ ממוזיקה. היה ברור שאנחנו מתחברים בהרבה מקומות, כמו שהיה ברור אחרי החזרה הראשונה שאנחנו מנסים להפגיש בין נטיות מוזיקליות מאוד שונות, שלא לומר סותרות. כמובן שהמתח הזה, שיצר הרבה קסם, לא יכול היה להחזיק לעד מסיבות שקשורות לפיזיקה קוונטית. עם זאת, התקופה בה טיילתי עם ערן על חבל דק היתה שווה כל רגע".
רונה קינן
"הכרתי את ערן צור כשהייתי בסוף כיתה י״ב. הגעתי אליו הביתה עם גיטרה על הכתף, כדי לבדוק אם אני יכולה להשתלב בפרויקט שהוא עבד עליו אז: 'אתה חברה שלי'. אחרי שעברתי את האודישן, הוא נתן לי ביד ספר של יונה וולך והציע לי להלחין משהו לפרייקט. זו היתה הפעם הראשונה שמישהו הימר עליי בכזה ביטחון ופתח לי את הדלת בכזו נדיבות. מאז צברנו מאות שעות במה יחד וטיפחנו חברות אמיצה. לא אשכח לו אף פעם את ההזדמנות הראשונה שנתן לי".
נעם רותם
"נדמה לי שהייתי באחת ההופעות הראשונה של 'כרמלה'. זה היה על הגג של 'החורבה', מועדון בעיר התחתית חיפה באזור של הזונות והמבריחים, שנראה כאילו יצא מתוך שיר של ערן צור. הם הופיעו על במה מאולתרת, לערן נקרע מיתר בשיר הראשון ואיזה פאנקיסט צחק עליו. ערן צעק עליו בחזרה. הכל היה מתוח, מסוכן. כמה חודשים אחר כך, במסיבת פורים בתיכון, לקחתי מהארון של אמא שלי חולצה נוצצת בצבע כסף, ועליתי על הבמה לשיר מול קהל בפעם הראשונה. שרתי את 'תמונה אימפרסיוניסטית'. בשנה האחרונה עבדתי עם ערן על השירים החדשים שלו, ואז גיליתי שערן לא רק כותב ומבצע את השירים שלו. הוא חי אותם".
שלומי שבן
"כשיצא האלבום 'עיוור בלב ים' חייתי בחו״ל. במשך תקופה ארוכה הייתי מאזין לו כל לילה לפני השינה. כשהייתי חוזר לארץ הדבר הראשון שהייתי עושה הוא לחפש הופעות של ערן. עם להקה, עם יובל מסנר, עדיף שניהם. הייתי מתמגנט אל העוצמה הפולחנית שבה ערן חווה את השירים כל פעם מחדש. עד היום, גם כשאני איתו על הבמה אני נפעם מהעוצמה הזו של הפרח השחור היחיד והמיוחד של המוזיקה הישראלית".
חגיגות היובל לערן צור יסתכמו במופע מיוחד בבארבי, בערב יום ההולדת - 11.7
