בעולם המוזיקה הישראלי שרובו קיבוץ גלויות חזרו לא מעט אמנים גדולים לשורשיהם. פוליקר חזר ליוון, ברוזה לספרד, גבריאלוב לטורקיה ואלה רק על קצה המזלג. עכשיו זה קורה לריטה, שנולדה כריטה יהאן פרוז בטהרן, בירת פרס, (איראן) ועלתה ארצה בגיל 8. במהלך הקריירה נגעה ריטה בשורשיה הפרסיים בשירים כמו "פדאת בגרם" (מהאלבום "תפתח חלון"), הופעתה בפסטיבל פסיפס בו אירחה את אימה שרונה במופע שירים פרסיים מקוריים ועוד, ועתה היא עומדת להוציא אלבום שלם בשפה הפרסית.
היום מוציאה ריטה את השיר "שאנה" ("מסרק"), שיר אהבה של גבר לאהובתו, שיוצא כסינגל ראשון מהאלבום, עליו עבדה עם עמי רייס ורן אלמליח, חברי להקת "כנסיית השכל", איתם הופיעה במופע משותף בשנה שעברה.
"את ההחלטה לעשות את האלבום קיבלתי אחרי המופע עם כנסיית השכל", מספרת ריטה. "החיבור שהם הביאו, של מוזיקה מרוקאית עם רוקנ'רול, הטריף אותי ועשה לי משהו בנשמה. הבנתי שאני נורא רוצה לגעת בזה, שיש בי געגוע גדול. בעצם כנסיית השכל אשמים בזה, משם זה התחיל. כשסיימנו את ההופעות פניתי לעמי ורן ואמרתי שיש לי משהו בדמיון, ושאני לא בדיוק יודעת מה לעשות, שאני רוצה אולי מוזיקת עולם. בסוף זה היה שירים פרסיים מהילדות. עבדתי איתם ובמשך הזמן הצלחתי להבין לאן אני רוצה להגיע, איפה התשוקה שלי נמצאת, הם הטריגר לדבר הזה".
-להוציא בישראל סינגל בפרסית דורש אומץ, אפילו מזמרת מצליחה כמוך.
"נשמע לא טוב שאתה אומר שאני אמיצה. האמת, אני לא יודעת וזה גם לא כל כך מעניין אותי אם זה אמיץ או לא, זה חלק ממשהו שהייתי חייבת לעצמי, לחלוטין. זה איזשהו שלב שאתה רוצה להתכרבל ולהשתכשך חזק עם המקומות שבתוכם גדלת וצמחת, במשפחתיות בתרבות שלך. וזו תרבות מאוד עשירה, אולי העשירה ביותר מכולם. משם השפה, המוזיקה, הכלים, הסולמות. יש לנו ללמוד הרבה מהדבר הזה ואני ככל שאני נכנסת יותר ויותר לחקור אני מבינה שאנחנו בורים לחלוטין בהבנה של התרבות הפרסית האמיתית".
"השתדלתי לא להתפתות לשירים עצובים לכן יש רק אחד או שניים"
-אילו שירים בחרת לאלבום?
"בחרתי שירים שעל כמעט כולם גדלתי מתוך הבית. אמא שלי היתה שרה בתוך השמחות שלנו, בימי שישי, אחרי ארוחת הערב עם התוף שהיתה מנגנת והיתה שרה לנו ואנחנו האחיות רוקדות ושרות. אלה שירי שמחות, חתונות, חינות, מקווה, ימי הולדת. הכלה נכנסת לחופה, החוט לגבות של הכלה, כל מיני כאלה. כמעט כל שיר בשבילי מלא במשמעות ויש לי את הסאבטקסט שלי בתוך הדבר הזה. השתדלתי לא להתפתות לשירים עצובים לכן יש רק אחד או שניים, כי כרגע עניינו אותי מאוד השירים שחוגגים את החיים".
-אחרי כל מה שעברת, מה עוד נשאר חוץ מלחגוג את החיים?
"בדיוק בדיוק, כמה אתה צודק. מה נשאר חוץ מלחגוג ולעשות דברים כאלה. בחיים לא נהניתי לעשות אלבום אולפן יותר מהאלבום הזה, כמו ילדה צוהלת, מרקדת ושרה ונראית די מפגרת במצב הזה, אבל כשאתה אומר שצריך אומץ אז צריך אומץ אחרי שאתה חווה כל כך הרבה למטה ולמעלה. אני התחברתי פה למה שבא לי עמוק מהבטן, וזה מה שעושה אותך אמיתי ואותנטי".
-אז זה אמור להיות האלבום הכי אותנטי שלך.
"כן, נכון, האלבום הכי אותנטי שלי. הוא מתחבר לי להכל. ללידה המחודשת שלי, למשפחה שלי, שכל השנים האלו ליוותה אותי, לקשר שלי עם המוזיקה הראשונית ששמעתי".
-וזה לא היה יכול לקרות קודם כי ציפו שתהיה הזמרת של עם ישראל ותספקי להיטים?
"אולי, כן, ציפו שאהיה הזמרת של עם ישראל. הייתי בתוך תעשיית המוזיקה. היה חשש שיסווגו אותי למשהו מסוים. היום אני לחלוטין במקום שלי, שאני נטועה בו בעצמי, בתחושה שלי. עכשיו לא משנה לאן אלך - כל אמן חייב את זה לעצמו, למדוד ולחקור גבולות, מכל כיוון. לא יכולתי לעשות את זה לפני. אי אפשר היה. אתה צריך ליפול מקומה חמישית כדי להבין אחר כך שאתה יכול לקפוץ מכל מיני קומות ולא לפחד למות מזה. אני יהודיה שנולדה בפרס שעושה אלבום פרסי ובחיים המטורפים שיש בעולם שלנו יש בזה משהו מעניין".
"מצלצלים אלי מתקשורת איראנית מכל העולם"
-אולי בניגוד לעבר הפעם תוכלי לפרוץ בעולם.
"כן, כי העולם היום מאוד פתוח לשפות ותרבויות אחרות. לחלוטין. מתחיל להיווצר עניין, מדברים איתי, מצלצלים אלי איראנים, מדיה איראנית מכל העולם, ששמעו ורוצים לדבר איתי, לראיין אותי. מסתבר שיש לי קהל באיראן,ף אני יודעת מי, אני מכירה מי מקשיב לשירים שלי. לא אחמדיניג'אד עצמו, אבל האנשים".
-את יכולה בקלות להגיע לראיון בסי.אן.אן.
"יכול להיות, ואולי אצליח להופיע באיראן. אני אומרת את זה כחצי בדיחה וחצי חלום. הייתי רוצה".
-בלי להיכנס לחיים האישיים, עם הנוכחות של רמי, שאיתו עשית בעיקר רוק ופופ, האלבום הזה היה יכול לקרות?
"לא הייתי קושרת את זה בזה. אני באתי מרוק ופופ בעצמי. זה שלב בחיים, ברגע שאתה עובר אותו, אתה צריך לקחת החלטה מה אתה עושה הלאה. אף אחד לא מנע ממני לעשות את זה קודם. אין ספק שמה שעברתי בשנים האחרונות קשור במה שאני כרגע עושה, שזה האלבום בפרסית. אבל זה לא אחד לאחד, זה יותר מורכב".
c.jpg)
-זה נשמע שאת חשה תחושות של חופש ושחרור.
"בחיים שלי לא נהניתי ולא הייתי כל כך מאושרת בעשייה של אלבום אולפן. בהקלטת אלבום יש תמיד מאבקים פנימים וסוג של התכנסות פנימה וחיפוש וכזה וכזה ואתה מתעוות ומתפתל. פה זה היה אשכרה באתי לפתוח ברז וסכר שלם נפל והכל פשוט נפתח וזורם. אני הכי הכי נהנית, כמו ילדה קטנה שנתנו לה לחזור למשהו שמחבר לי את הכל ביחד ונותן לי חופש, חזרה לטעמים. זה מדהים כמה שאנחנו מאוחדים במשפחה וזה עוד יותר נותן לי להבין כמה שמשפחה זה הדבר שאני הכי אוהבת".
"מאוד התרגשתי כשאמא שלי והאחיות באו לאולפן"
-מתי המשפחה שלך נחשפה לאלבום החדש?
"הקלטנו לפני חודש את השיר האחרון. אמא שלי שרה שיר של הכלה והחתן ואנחנו מסביבה. הם באו לאולפן ושמעו בפעם הראשונה חלק מהשירים. זה היה מאוד מרגש. הייתי מאוד נרגשת, ממש. לראות, להסתכל עליהם דרך הדברים שעשיתי. זה יפה לראות את זה, איך ממשהו כל כך גולמי פתאום להכניס בהם את הפרשנות שלי
"כל מי שעבדתי איתו עד עכשיו על האלבום לא פרסי. עמי רייס אשכנזי ורוב הנגנים לא מבינים בכלל את השפה ולא מכירים את המוזיקה, חוץ ממארק אליהו הנגן קאנון, ולכן יכולתי לבוא ולשבור מוסכמות שמה קצת. להפוך את זה לא למוזיקה המסורתית".
-וכשאת רואה היום את משי ששרה וכל פיפס שלה גורר המון תגובות.
"זה היה ברור מהרגע הראשון, מגיל 7, שהיא התחילה לכתוב והלחין. היא שרה בקול של מלאך. נועם היא המוזיקאית יותר של המשפחה, הולכת לכיוון של רמי, מאוד מוזיקלית, שומעת שיר ברדיו ויכולה מהבית השני לשיר קול שני. היא מאוד מוזיקלית ויש הרבה דמיון עם המוזיקליות והגאוניות של רמי. משי יותר דומה לי, יותר זמרת מבחינת קול. היא שרה להתעלף, ובשניה שהיא פותחת את הפה היא ממיסה, אין כבר מה לדאוג לה, היא ממיסה. היא גם ממיסה כילדה. נועם הקטנה יש בה דברים שהיא עוד תפתיע אותנו".