בבוקר השני בפסטיבל "אינדינגב" קידם את פנינו מזג אוויר מצויי, לקראת יום עם כמה שמות מוכרים, ושל כמה תגליות חדשות שפתחו לנו את האוזניים.
הסשן התחיל עם להקת "Hayelala" שמחפשת את דרכה למעלה עם פוטנציאל להצליח גם מחוץ לגבולות ארץ הקודש. הלהקה שמנגנת שילובים של מוזיקת בארוק עם מוזיקה אירית, ונגיעות רוק מתקדם מהסבנטיז, פתחה את ההופעה בשיר "two sides of the river" והשאירה חלק מהקהל עם פה פעור. מדובר בשבעה מוזיקאים מוכשרים ואנונימיים, שהרימו מופע אינטילגנטי, מבריק ומשופשף, שלא רק אנחנו התרגשנו ממנו. הקהל קפץ כשהיה צריך לקפוץ, ושתק כשהיה צריך להקשיב למילים.
היום הראשון: "גם לאריק אינשטיין מגיע להשתתף באינדינגב"
חברי הלהקה, שאפילו הלהיבו חבורת תיירים מגרמניה, סיפרו ל- mako, ש"מדובר בהופעה הגדולה והמרגשת ביותר שלנו עד כה" אורי, סקסופוניסט הלהקה, הוסיף: "זה ממש כיף ומרגש לראות איך שהקהל בנה איתנו את ההופעה, זה היה מיוחד ומפתיע".
את הפסקול של שיא החום סיפקו לנו חיים אוליאל ולהקת "שפתיים", עם גיטרה חשמלית מנסרת על ביט מרוקאי. חיים והלהקה הקפיצו את הקהל באווירת חינה, ובקלאסיקות כמו "ילדים זה שמחה" ושירה מרוקאית בציבור, בביצוע "סוזנה סוזנה" ל״שושנה שושנה״ העתיק.
אחרי ההופעה ביקרנו בסדנת ביטים עם בנו הנדלר הבסיסט העסוק, אותו גם פגשנו בשעת קבלת השבת עם ההרכב "Buttering trio", בהופעה שהתחילה בצ׳ילאאוט לקראת דימדומים והפכה למסיבת באסים ופאנק, בתגבור הסקסופוניסט אייל תלמודי לקראת השקיעה.
לקראת השעה 22:00 ולאחר איחור ממושך עקב תקלות טכניות, עלתה להקת "The Angelcy", שבתקופה האחרונה הפכה להיות אחת מלהקות האינדי המוכרות בישראל. המופע נפתח עם השיר "secret room" ומיד אחר כך הם צללו לקאבר ל-"war" של בוב מארלי, שהתחבר באופן סמלי לשיר "my baby boy" השובה. רותם בר-אור, סולן הלהקה, סיפר לקהל שהשיר "we love you" מוקדש בכל הופעה למישהו אחר, והערב הוא מוקדש לפסטיבל "אינדינגב", עם המון אהבה.
ההופעה של "אנג'לסי", התחילה באנרגיות די מבולבלות (כי בכל זאת חיכינו די הרבה), עלתה והתפתחה, עד שלקראת אמצע המופע גם הלהקה וגם הקהל היו חמים ומוכנים לרגעי השיא. לקראת הסוף, בר-אור אמר לקהל: "אני זוכר שבאינדינגב הראשון שלנו אנשים קנו מלא דיסקים, וזו הייתה הרגשה מדהימה שאמרה לנו שפשוט התקבלנו", והמשיך: "תקנו דיסקים! לא רק שלנו, גם של להקות אחרות, אבל גם את שלנו!". משם הם המשיכו ללהיטים "dreamer", "the call" ההמנוני, וסיימו עם "burning man", שחתם את ההופעה בקטע אינטסרומנטלי בו אף אחד לא נשאר לשבת.
מיד אחריהם קיבלנו מנת גבע אלון חמה מהתנור. גבע והלהקה הפנומנלית נתנו שואו ללא גינונים או דיבורים מיותרים - גיטרות, בס, תופים ורוק איטי עמוק ובועט. ההפתעה שהקהל לא ציפה לה - רצף של חמישה שירים מהאלבום שבדרך, בפעם הראשונה בשפה העברית. ״הכפתור האפור״, ״כוכב אחר״ ו״רמת גן״ הזניקו את המופע, ואחריהם השיר המרגש ״אבא״ שלהצהרתו של אלון, אמור לצאת כסינגל כבר בשבוע הבא, מתוכו השורה המצמררת ״לא דיברנו באמת אף פעם״.
מיד אחר כך, הסינגל ״ים שקט״ שכבר הספיק לראות אור בתחנות הרדיו, והוכיח את עצמו כשהקהל שר עם גבע את כל המילים. אחרי החלק העברי, חזרנו לגבע הלועזי והמוכר. בין השירים הבולטים - "once again" המעולה, the wind whispers שסחף את הקהל והוביל לסיום מופלא בשיר "she calls my name". גבע מוכיח פעם אחר פעם שהוא מגיש מלא כריזמה, גיטריסט מחשמל, אמן מנוסה ומשופשף, ומעכשיו גם בעברית.
*אביעד פינטו משדר בתחנת הרדיו "קול הנגב" של מכללת "ספיר", וברדיו 88FM