אמש, מועדון הזאפה. מארינה מקסימיליאן בלומין, בפעם הראשונה עם המופע החדש שלה. מתרגשת, מתלהבת, מדהימה ביכולות ובכשרון. מנקודת מבט פרטית בהחלט, זה מופע לא אחיד. בעצם, מאותה נקודת מבט, מארינה בכלל היא טאף קוקי. מצד אחד, מתפוצצת מכשרון, מוזיקליות, וחושניות. מצד שני, מנייריסטית, מתחכמת, קצת מתאמצת מדי להרשים. באנגלית היא נשמעת מדהים, יוצרת, זמרת ופרפורמרית שיכולה להשתבץ בצמרת ליגת העל הבינלאומית. בעברית יש עוד קצת אפקט הדודה. ובכל זאת , רספקט. ענק.
חצי שעה לתוך המופע מזמינה מארינה לבמה את "אחותי", כמו שהיא קוראת לה. נינט טייב.
זה היה בערך לפני שנה וחצי. נינט, האשה הגדולה מחלומות הטלוויזיה המסחרית, מבצעת את אקט ה-SELL OUT הכי גדול בביזנס: מגלחת את השיער לכבוד קמפיין מדובר לפלאפון תמורת מאות אלפי שקלים. אחרי שהיתה הכוכב הראשון שיצא מחדר הלידה המרכזי של ערוץ 2, אחרי שהפכה למאמי הרשמית של עם ישראל, אחרי שהיתה בכל מופע התרמה ואירוע גאלה בדרג ראשון, אחרי שכיכבה בטלנובלה, ובמופע חנוכה לילדים, ובעיקר באלפי צילומי פפראצי שתיעדו אותה מורידה במשקל, מתאמנת בסייבקס, משדרגת בן זוג, הולכת לקניות עם הסטייליסט, משחררת דיסק נטול אמירה אמנותית חדה, עוצרת עם האאודי באדום-לבן כדי לקנות בארומה, מצטלמת עם שמעון פרס וכו' וכו' וכו' - מהוונת טייב את ערך המותג שלה למזומנים, ולא בדרך הכי אלגנטית שניתן להעלות על הדעת. אמרתם שאני בובה של אמרגנים ממולחים ומשווקים מתחכמים? סבבה. תנו לפחות ליהנות מהכסף.
גילחה את השיער, גילחה את התדמית
בדיעבד, האקט ההוא, ההליכה אל הקצה שהכי רחוק מאמת אמנותית טהורה, היה אקט של היטהרות. קו המשווה של נינט טייב. היא גילחה את השיער וגילחה את התדמית והחליטה לקחת את עצמה ברצינות. התנזרות תקשורתית, עבודה קשה על מציאת הנתיב המוזיקלי שלה, לימודי גיטרה, התחברות לא ברורה עם החבר'ה של רוקפור, ענייני ג'ף באקלי. לא היה ברור מה ייצא מזה.
יש לנו פה בקשת תמונה של נינט, תלויה על אחד הקירות בקומה 4. תמונה יפה שלה על הבמה. ספוט-לייט מכוון עליה. פרופיל נקי ומתוק מול מיקרופון. שיער אסוף. זו נינט הישנה, המאמי, שכולנו אהבנו, אבל גם ידענו שזה קצת פלסטי, קצת מוגבל.
היה בה משהו עוצמתי, מרתק, עמוק, כבר מהאודישנים, אליהם הגיעה כחיילת שמנמנה מחיל ההנדסה. "ים של דמעות", בגמר בניצנים היה רגע טהור. בתור מי שהיה שם על החולות, אני זוכר את הצמרמורת. בטוח שגם בטלוויזיה זה עבר.
אבל אז התחיל הטירוף התקשורתי, ובאמצעו ילדת פריפריה רכה ומבולבלת שטרם עמדה על דעתה.
באותה תקופה הייתי עורך "רייטינג", ואני מניח שיש לי אחוזים בטרפת הלא בריאה הזאת. בתור מי שהיה הראשון שנתן לה שער, ששלח את ברק פכטר לצוד אותה, שנתן במה לתלי תלים של מילים ופרשנויות ותובנות שבטח רק בלבלו אותה עוד יותר.
ועכשיו זה הדבר האמיתי
ועכשיו היא נולדת מחדש. אם בכתבה של אילן לוקאץ' ב"אולפן שישי", בה היא חשפה את דמותה החדשה כרוקרית ואת "אם אני אלך", הסינגל הראשון שהיא משחררת מהאלבום החדש, אפשר עוד היה לחשוד שזה שינוי תדמית העשוי להכיל רכיבים ציניים, אחרי שראיתי אותה אתמול על הבמה, אני אומר לכם: זה הדבר האמיתי.
היא רוצה היתה להיות נערת רוק, ויש דבר כזה. לנינט החדשה יש טעם, יש משקל סגולי, יש שחרור נפשי אמיתי. היא בשלה. היא מתפוצצת. היא השילה מעליה את עול התדמית, את המאמי הלאומית, ופתאום יש לנו פה אמנית במלוא המילה, צעירה ובועטת, והו, כמה מוכשרת.
הנה היא נותנת ביצוע מדהים ל"הללויה" של לאונרד כהן, עם כבוד למלים, עם עומק, עם הבנה אמיתית. ביצוע שמתחיל מגרסת כיסוי מעולה למקור, ונגמר בגבהים אחרים לגמרי, ב"הללויה" של עזרת נשים בבית הכנסת בקריית גת. והנה היא מבצעת עם מארינה את "פינק" של ארוסמית. משתוללת, מתפרעת, נותנת בראש. סקסית כמו שמעולם לא היתה באמת.
הקליפ שביים יניב אדרי ל"אם אני אלך", מדויק להפליא. זה בדיוק היא. לא בפוקוס, בשחור לבן, לא מצוייצת ומאופרת ומטופלת, ממורכזת על מקום אחד, מתפתלת, נאנקת, מופרעת. יש אנשים שלא מבינים את הקטע. הטוקבקים מתלוננים ש"היא שרה זוועה", ש"הקליפ לא מושקע". מסכנים, שנים מאכילים אותם באבקות אינסטנט מסונתזות, הם כבר לא יודעים להרגיש טעם אמיתי, בשרי, של אשה אמיתית, של מוזיקה אמיתית.
צאו מהתבניות. נינט ההיא הלכה, ויש נינט חדשה. לא גרסה משופרת, חדשה. ממש חדשה. שהחיינו וקיימנו והגענו. היה שווה את הכל.
עוד במוזיקה:
רשמית: אזלו הכרטיסים להופעה הראשונה של מדונה
ג'קו אייזנברג יעלה מופע שירי אהבה מתורגמים עם שרי
תעודת זהות: דניאל ברכר מ"היהודים" מוביל את ה"דראגסטור פאנאטיקס"
הזמרת סנדרה מהאייטיז תופיע על אניית השעשועים המג'יק 1
אייל שכטר חוזר - ראיון וקליפ חדש בהקרנת בכורה
בכורה: רונית ראסטה - "דבש"
קיילי מינוג עובדת על אלבום עם צמד קסנומניה הבריטים
אישתאר עובדת על אלבום דואטים ישראלי