כשמדברים על מוזיקאי ישראלי שהצליח בחו"ל, השם הראשון שעולה לראש הוא יוסי פיין, שבעשרים השנים האחרונות עבד כבסיסט ומפיק מוזיקלי בארץ ובחו"ל, וניגן בין היתר עם דייויד בואי, לו ריד, מדונה, בריאן אינו, וגם חימם את U2. בארץ הוא מוכר בעיקר כמפיק המוזיקלי שעשה משבק ס והדג נחש שתים מהלהקות הישראליות הטובות ביותר.
לאחרונה על פיין מדרגה, והוסמך כמיינד-קואצ'ר, כמומחה שיודע לקחת את האדם, במקרה זה מוזיקאי, בדיוק למקום אליו הוא צריך להגיע. רגע לפני שהוא מסיים מיקסים לאלבום החדש של הדג נחש, יגיע פיין במוצאי שבת הקרובים (20:00) ל"אוזן-בר" בתל אביב ויסביר "איך להפוך כישרון להצלחה" – שילוב של סדנת אמן וסדנת קואוצ'ינג.
"כמפיק מוזיקלי תמיד הייתי קואצ'ר ועכשיו יש לי כלים יותר מדויקים"
"יש לי תעודה של קואוצ'ר ואני משתמש במיומנויות האלה", מסביר פיין, "למדתי פיתוח המיינד, שזה בעברית דעת או תודעה או שכל, ובקיצור שליטה הרבה יותר טובה על המוח, איך להרחיב דעת ולקבל תוצאות הרבה יותר טובות. כמפיק מוזיקלי תמיד הייתי קואצ'ר ועכשיו יש לי כלים יותר מדויקים לעשות את זה לא רק למוזיקאים ולא רק מבחינה מוזיקלית. בסדנה אני הולך להעביר הרבה ידע ולתת לאנשים כלים את המיינד".
"לדוגמה אני הולך לתת להם נתונים על מה קורה למיינד פיזית, מתי שאתה מרגיש, חושב, המיינד והמוח גמישים ואתה יכול ללמוד לשלוט על להגדיל ולהקטין אותם. זה גם קשור לתזונה - מה כדאי לאכול, איך כדאי לדבר, איך להגיע לשקט שזה אחד הדברים הכי קשים - להרגיע את התודעה המוח כי כל הזמן יש רעש. אני נותן של הסביבה בישראל שיש בה רעש סביבתי מטורף. אנשים כאן צועקים כי בגלל הרעש הפנימי במוח, הם בטוחים שאם הם לא יצעקו לא ישמעו אותם. כדי להגיע למחשבה צלולה ונקייה אתה חייב לדעת להרגיע".
-איך זה עובד בהפקה מוזיקלית?
"כדי להצליח בהפקת שיר צריך רעיונות ברורים, שלא יהיה פחות מדי ולא יותר מדי אינפורמציה. אתה צריך להעביר מסקר מדויק ולהביא את עצמך למצב שמבינים אותך. מוזיקאים מחפשים בחשיכה, יורים לכל הכיוונים, מחקים להיט שנשמע להם בלי להבין את הבסיס של למה זה עובד ולהבין את עצמם. לכל אחד יש משהו שהוא נורא טוב בו, אבל אם אתה מתעלם מהדבר הזה ומנסה להיות מישהו אחר אתה אף פעם לא תפגע".
"מי שטוב בקיטש ורוצה להיות רוקר חסרה לו אהבה עצמית"
-ומי שטוב רק בבלדות קיטש, אבל שואף להיות רוקר מגניב?
"אז חסרים לו אהבה עצמית והערכה עצמית. 'מגניב' זה מה שאתה חושב שאנשים תופסים אותך. להיחשב 'מגניב' זה לא באמת. מי ש'מגניב' בשינקין לא 'מגניב' בבני ברק ומי ש'מגניב' במזרחית לא 'מגניב' אצל הרוקרים. לכן הפקה מוזיקלית זו קודם כל עבודה מנטלית. אנשים רוצים להישמע כמו מי שהם גדלו עליו, בלי קשר לאיך שהם באמת נשמעים או למה שהם עושים טוב. אני צריך כמפיק לקלוט איך הם נשמעים ממש טוב וללכת רק על זה. ואז הם בקונפליקט כי 'אנחנו לא כמו הצ'ילי פפרז', נכון כי אתם לא הצ'ילי פפרז ולא יכולים להיות, אתם מה שאתם".
-באלבומים של שבק ס והדג נחש זה נשמע כאילו הם נולדו למוזיקה שלהם.
"אז יופי, כי זה עבר. בשבק ס קלטתי כמה הם כשרונים מוזיקלית וקולטים מהר. כשנכנסתי לחזרה שמעתי שני גיטריסטים קרובים למטאל וככה כתבתי ריפים. בזמרים היה חשוב לזהות איפה הם נשמעים טוב ואז כל המוזיקה הלכה לכיוון הזה. אצלי תמיד ההפקה מתחילה בשירה ואז אני מוסיף את המוזיקה. כיוון שהם נכנסו לאולפן בגיל 18 בלי ניסיון לא רציתי לגזול מהם את הכיף. העמדתי שלושה מיקרופונים, הם שרו שלושתם יחד ואתה שומע את כל השטויות איך הם סופרים אחד לשני, לחישות קטנות והשארתי את הכל בהקלטה כי זה האמת, זה הם, זה כל הכיף שהיה בשבק, אני מאמין שזה מה שעובר, מרגישים את האווירה של הכיף מעבר לשירים.
"אף נגן בתקליט הראשון של שבק ס' לא עבר 6 שעות הקלטה"
"בהקלטות של הנגנים המון דברים שנשארו זה טייקים ראשונים, סולואים של גיטרה שהוקלטו לפני שהגיטריסטים הבינו בכלל מה קורה – יאללה, הקלטנו, נקסט. אף נגן בתקליט הראשון של שבק ס' לא עבר 6 שעות הקלטה, לכל התקליט. ויצא הכי מוקפד בנגינה כי עשינו המון חזרות לפני. הם נורא התאכזבו כי הם חשבו שיהיו העלאות וחזרות על הקלטות ואמרתי 'תודה רבה, נקסט'. עשרים פעם ככה, ויצא בול. לדעתי הצלחתי מאוד להעביר את האווירה של 'סמלז לייק טין ספיריט' הישראלי, רוח נעורים שזה משהו שתמיד היה חסר בישראל".
-ואצל הדג נחש?
"בדיסקים הקודמים הייתי קואצ'ר שהפיק את המיטב ממה שהיה, מהמילים, זמרים, נגנים. הייתי דיקטטור, לגמרי בשליטה מוחלטת על איך זה הולך להישמע. הרבה פעמים להם לא היתה זכות דיבור ואני הקובע מהתחלה ועד הסוף בהכל, ככה אני עובד. ידעתי איך להביא להקות עם כישרון למקום שבו הן נשמעות הכי טוב. רק אחרי שהם הקשיבו לעצמם הם השתפרו נורא בנגינה. אני הגבלתי אותם, היה רצון לנגן הרבה יותר".
-ועכשיו, באלבום החדש של הדג נחש?
"עכשיו עם הם במקום אחר לגמרי. זו להקה שהשיגה כל תואר אפשרי - פעמיים שיר השנה, פעמיים להקת השנה, פעמיים אלבום השנה ועכשיו זה רק הכיף. בבאלבום הזה אני גם הגיטריסט, ניגנו הכל בלייב. אני גם לא בטכנאי בפעם הראשונה. הכובע של הדיקטטור מונח בצד. החלטתי להיות יותר משפר תודעה, בטלפתיות, להגיע לכוונה שכולם מתכוונים בדיוק לאותה מטרה וזה הצליח. באלבום הזה נוצרו הכי פחות קונפליקטים בין האנשים מכל האלבומים של הדג נחש, ודווקא בסיטואציה שהיא הכי דמוקרטית, זה הדיסק שהם עשו עם הכי פחות ויכוחים ביניהם".
"אחרי כל התארים, באלבום החדש הקריירה של הדג נחש כבר לא מוטלת על הכף"
-איך?
"כי היום הבנתי ויש לי את הכלים איך לרכז את כולם אל המטרה, בהווה ובעתיד. אנחנו גם מדמיינים איך זה ייראה להם בעוד עשר שנים, מה הם יחשבו על המטרה, איך הם ירגישו לגביה. מתוך זה הכל נהיה נורא ברור. איפה שאני מזהה שזה לא ברור אני שואל ושואל עד שמתפקסים. ואז פתאום אתה יכול לשחרר כי זה עובד המון על התת-מודע בצורה תת-מודעת. אני יודע שאחר כך לא תהיה להם ברירה והם ילכו ויגשימו את מה שהם באמת רוצים".
"הם צריכים רק להיות ברורים מה הם רוצים. אחד או שניים רוצים להיות כוכבים, המתופף רוצה צ'ילי פפרז, הגיטריסט רוצה להיות רוק-גאד, הקלידן רוצה להפציץ בקלידים. שם זה מתבאס ואני כבר לא נכנס לשם. פעם הייתי דיקטטור כדי לא להיכנס לזה, והיום אני פתוח, שיניתי את הגישה. וכשאני סגור איתם על מה הם רוצים נוכל לעשות את העניין ולהרחיב את הדעת. נכנסנו עם מוח יותר טוב לתקליט טלפתי ומגניב. הוא לא יהיה המפוצץ של המפוצצים, כי את זה הם כבר עשו. התארים הגיעו והמסרים עברו. הרצון הפעם הוא לעשות תקליט שיהיה מאוד כיפי בהוויה שלו, בנגינה המשותפת, עם מה שאוהבים, בלי התחשבנות. הקריירה שלהם כבר לא מוטלת על הכף".
-"שאנן הבטיח לי שיהיה שיר אהבה". - "שאנן טעה..."
-שאנן סטריט הבטיח לי שבדיסק הזה יהיה שיר אהבה, מה שכמעט אף פעם לא היה להם.
"אז שאנן טעה, כי זה לא הם, הם לא באים משמה. ב'בעזרת הג'אם' יש מין שיר אהבה כזה: 'כל הנקבות שבעולם לא עושות לי את זה כמו שאת', ובסוף הוא חוזר הביתה לאשתו אחרי שהשתגע במועדון. אבל האהבה שלהם היא לארץ. גם מטאליקה הם לא להקה של שירי אהבה וגם לא פאבליק אנמי. יש אנשים שזה לא הטעם שלהם, אלא מסרים חברתיים. הוא לא מנסה אפילו, זה יוצא לו ככה. הוא לא יכול לכתוב בלי מסר. ויש כאלה שאצלם זה רק אהבה".
-זה בדיוק מה שדיברנו בהתחלה, שאתה חייב למצוא מה עובד בצורה טבעית ולעשות את זה כל הזמן.
"בדיוק. אבא של מאור בוזלו אמר שהטעות שהרבה כדורגלנים ימנים עשו זה שהם ניסו לחזק את רגל שמאל במקום להיות נוצצים בימין. כמפיק זה חשוב לראות מה יכול להפוך את הכישרון של האמן למיליון דולר, או לפחות לאלף שקל".
-לסיום, מה קורה לדעתך עם המוזיקה הישראלית בעולם?
"מוזיקאים ישראלים זה אחד הדברים הבאים בעולם. אני שמח שסוף סוף הגיעו זמנים שאני לא לבד בכל מיני מקומות. פעם הייתי אומר 'ישראל' ואנשים בקושי שמעו ולא הבינו איך אני יודע לנגן, היום זה הרבה יותר ברור. יש לנו יתרון עצום של הרב-תרבותיות. בדור שלי אני זיהיתי את זה ולכן יותר קל לי להסתדר מוזיקלית עם מוזיקאים מדורות שמתחתיי. הדור הנוכחי מצליח לצאת החוצה ולתת בראש וזה רק יגדל כי יש ים של כישרונות מדהימים. אם הם ילמדו לעבוד עם הראשהם יכולים להפגיז בצורה שלא תאמן".
-איזבו ובלקן ביט בוקס נאמר רב-תרבותית, אבל אסף אבידן, אינפקטד מאשרום, אביב גפן ויעל נעים - די ברור מה הם עושים.
"וזה מתחבר למה שדיברנו בהתחלה, שכשאתה עושה משהו ברור יותר קל לך להתחבר ולהגיע לקהל. ככל שאתה יותר ברור יותר קהל יוכל להבין אותך. אישית אני יותר מזדהה עם איזבו כי אני אוהב מלא הכלאות. זה קשה כשאתה עושה הכלאה כי עד שיתרגלו לסטייל הזה אתה תאכל קש, אבל למי שיבוא אחריך יהיה יותר קל כי אז יגיבו למשהו מוכר. בגדול, אנשים לא מגיבים טוב למשהו חדש, הם מגיבים למשהו מוכר וחושבים שהוא חדש".