"שנים רבות, בתחילת דרכי, כשכבר התפרנסתי מהזימרה, והייתי צריכה למלא כל מיני טפסים, בשאלת המקצוע, העט נהייתה פתאום כבדה, קשה היה לי לכתוב 'זמרת'. היה לי יותר קל כשנשאלתי. הייתי עונה 'אני שרה'. משום מה למקצוע 'זמרת' היה אצלי מחסום. רק אחרי כמה אלבומים, והכרה של הקהל והתקשורת, היה לי קל יותר לכתוב בטפסים 'זמרת'.
הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה? מקצוע הזמרות היה ויהיה תמיד תלוי קהל. הקהל הוא שקובע לי את המקצוע. גם היום, כשאני כותבת מקצוע:"זמרת",האם יש בזה איזו יהירות? איך החלטת שאת זמרת, ועד מתי? הקהל מחליט, לא? נכון שמחר הקהל יכול למחוק לך את הנוכחות, אבל האם גם אז הקהל יכול למחוק לך את המקצוע?
"אם אפסיק לשיר, זה כבר לא יהיה המקצוע שלי?"
"שלא כמו אמן פלסטי, שלא חייב לקבל את הכרת הקהל כדי להמשיך ליצור (ואנחנו מכירים דוגמאות של ציירים גדולים שחיו בדוחק ורק אחרי שנים, לרוב אחרי מותם, נכנסו לפנתיאון הקלאסי, שלא לציין את שווי יצירותיהם....) הישרדות במקצוע ה"זמרות" תלויה בקהל. האם זה לא קיים בכל המקצועות, בעצם? האם עורך דין כושל לא יכתוב בטפסים מקצוע 'עורך דין'? הרי למד שנים את המקצוע וקיבל תעודה, וגם אם לא באים קליינטים הוא עדיין עורך דין, האם 'מקצוע' זה הפרנסה שלך העיסוק או הידע?
"ואני, אם אפסיק לשיר, זה כבר לא יהיה המקצוע שלי? אני, שקיבלתי 'תעודה' מהקהל, אצטרך להחזיר אותה אם הוא יפסיק להאזין לי? האם המקצוע שלי הוא כבר לא מקצוע אם אין לי מאזינים? מה מבדיל בין התחביב לשיר במקלחת או במקהלה, או שירי ערש לילד, לבין לשיר מקצועי? הרי החוויה של הצורך להביע את עצמך, האהבה לשיר, באה מאותו המקום.
"בורכתי, התחביב האהוב עלי היה למקצוע שלי"
"וגם כשאני מרגישה זמרת בכל רמ"ח אבריי, והצורך הזה לא נותן מנוח, מתי נגמרת החובבנות וזה הופך למקצוע? רק כשאני מתפרנסת ממנו? האם הצייר, שמתפרנס למחייתו ממקצוע מכניס אחר ,אומרים עליו שלא חי ממקצועו? האם האמן, שלא חי מיצירתו, היא תהפוך למקצועו, רק לכשיהיה בהכרת אמנותו שווי של כסף ,או גם לכשיקבל הערכה תרבותית-אומנותית (קניין רוחני)? האם אמנות, יצירה, מתחילה להיות מקצוע רק שזה עובר למישור הפרנסה? המון סימני שאלה, אין לי תשובות. כך או כך, אני בורכתי, התחביב האהוב עלי היה למקצוע שלי".
"סיפורים במונו" עם נורית גלרון, שישי, 25.6, תיאטרון תמונע, תל-אביב, 22:00.