אלבומו האחרון של שלומי שבת, "אני שר אלייך", כבר מתקרב למעמד פלטינה (40 אלף עותקים). לפני חודשיים מילא את אמפי קיסריה במופע החדש, בו הוא מבצע את מיטב להיטיו בליווי 14 נגנים, שתי זמרות ליווי ושבעה רקדנים. ועדיין, שלומי שבת, שיחזור לקיסריה ב-8 באוגוסט למופע נוסף, מסרב לנוח על זרי הדפנה, אחרי יותר מעשרים שנות קריירה.
"אסור לאמן להגיע למקום כזה", הוא טוען, "תמיד יישאר בי משהו מהפסימיסט שידאג שאולי בפעם הבאה בה אנסה לפתוח קופה בקיסריה משהו לא יצליח. בסוף השבוע קראתי על ההצלחה של אייל גולן והתרגשתי בשבילו. בכל הכנות והפרגון, הוא עשה משהו שאני לא מאמין שעוד אמן בארץ כיום יכול לעשות. למלא את קיסריה ארבעה ערבים רצופים? זה מדהים בעיני".
שלומי שבת: "אייל גולן הוא כוכב, אני לא"
-היית מנסה מהלך כזה?
"לא יודע. לא נראה לי. זה הימור מטורף. חוץ מזה, אייל גולן כוכב".
-ואתה לא?
"אם אני כוכב, אז יש הרבה כוכבים. אני אמן המבצע את השירים שלו, לא כזה שעושה פקקי תנועה כשהוא יוצא לרחוב וכאלה. החוקים במקרה שלי שונים, אבל נכון שבז'אנר הים תיכוני הייתי הראשון לפתוח קופה בקיסריה. כשאני רואה את הקולגות עושים את זה ומצליחים הלב שלי מתרחב. קיסריה הייתה במשך שנים המעוז שמעט מאד אמנים הצליחו לכבוש, חוץ משלמה ארצי. פתאום אני מגיע לשם, שרית חדד, אייל גולן, קובי פרץ, בקרוב איציק קלה, ושמעתי שליאור נרקיס מתכנן מהלך כזה.
"זה כאילו שהיינו הקבוצה שתמיד הפסידה בכדורגל ופתאום אנחנו מובילים 1:7. זה קצת איבוד פרופורציה לכיוון השני, אבל עבדנו קשה להגיע למקום הזה. המוזיקה הים תיכונית עלתה מדרגה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. כשאתה מרשה לעצמך להופיע עם 14 נגנים זה עולם אחר, כמה שזו עבודה קשה לעשות עיבודים וחזרות עם הרכב כל כך גדול. למדנו לתת לקהל הופעות שראוי להעלות במקום כמו קיסריה, אז אני מאושר שמגיבים בהתאם. זה המופע הראשון שלי בו אני מעלה רקדנים לבמה, ובפעם הראשונה הכנתי קטעי קישור ואני מדבר אל הקהל ולא רק שר".
"קשה לי עם הצורך של קהל ללכת ישר למקום הקל"
_b.jpg)
ב 8 באוגוסט, ב-21:00, יחזור כאמור שבת פעם נוספת לאמפי קיסריה במסגרת מופע הקיץ החדש שלו, במהלכו ישלב ברפרטואר המוכר גם את הלהיט החדש "יורד אל הים", שהוקלט רק אחרי שהאלבום האחרון יצא, והפך מיד ללהיט.
"לך תבין", אומר שבת, "גרד לי להקליט את השיר הזה. נראה לי מתאים לקטע של קיץ, חופש, ים. מה שקורה בהופעות כשאני מבצע אותו זה לא יאמן, אבל ככה קרה גם עם 'היידה' מהאלבום האחרון, ובזמנו עם 'בחוף של טרפטוני', שלא האמנתי שדווקא הוא יתפוס ככה. נופלים עלי שירים כאלה, שאני לא בטוח מה קורה איתם אז הקהל מחליט בשבילי".
-אתה יצרן של להיטים.
"אני, אישית, לא אוהב את המילה 'להיט'. כשאני משמיע שיר חדש למישהו והוא אומר לי: 'וואלה, זה להיט', אני כמעט נעלב. תגיבו למילים, למנגינה. שיר יכול להיות נפלא גם אם הוא פחות תופס בשמיעה ראשונה. קשה לי עם הצורך של קהל ללכת ישר למקום הקל. מה עם קצת עומק? הקשבה לשירים היותר מורכבים? אני רואה מה קרה בשנה שעברה לישי לוי, שהביא את 'ריקוד רומנטי' וכל המדינה נטרפה מהשיר הזה. עבר הגל, ועכשיו הוא צריך להתחיל מחדש עם שיר אחר באותה רמה. קהל שוכח מהיום למחר. אי אפשר באמת להתרווח וליהנות מההצלחה. תמיד ידרשו ממך את הדבר הבא".
"לא נעים לי להודות שאני כותב שירים תוך דקות"
-אתה מתגעגע לפעמים לתקופה בה היה לך יותר זמן לכתוב ולהלחין?
"כן, כי כיום יש שירים שאני משלים בחצי שעה, כי אני חייב לצאת להופעה או לישיבת הפקה. אנשים שומעים שירים חדשים שלי ואומרים: 'איזה יופי', ולי לא נעים להודות שזה יצא מתוכי בדקות כי הייתי לחוץ בזמן. שירים טובים באמת צריכים את הזמן שלהם, אחרת מרגישים את זה".
-אחרי פבלו רוזנברג אתה כבר מתכנן את החיבור הבא עם אמן מוכר?
"יש לי כבר מחשבה כזו. זמר שאני לא מעוניין לחשוף את שמו, עד שאשכנע אותו ללכת על זה, כי אני מעריץ אותו שנים ויודע שגם הוא אוהב אותי. מדובר באיש שכל גדולי המוזיקה הים תיכונית גדלו עליו, הוא רחוק מלומר את המילה האחרונה, אבל איכשהו בקריירה האישית שלו זה אף פעם לא קרה לו בגדול ואני חושב שבעזרתי הוא יקבל את הכבוד שצריך היה לתת לו כבר מזמן".
-ומה לגבי אלבום חדש שלך? דיברת לפני כמה חודשים על הרצון להקליט אלבום רוק.
"רוק זה השורשים שלי כמוזיקאי, לא פחות מהכיוון הים תיכוני. שירים חדשים אני כותב כל הזמן, אבל מוקדם מדי להתחייב כמה זה יבוא לידי ביטוי במוצר המוגמר כי 'אלבום רוק' זה בעיקר החלטה של קונספט בעיבוד והפקה. על פניו, את כל הלהיטים הגדולים שלי אני יכול להפוך לשירי רוק".