אחת עשרה שנים אחרי הביטול המפורסם ההוא, שפגע באלפי מעריצים ברחבי ישראל, יגיעו לכאן הרד הוט צ'ילי פפרס, ינסו לסגור מעגל, ולאחות את השבר. עד הרגע האחרון נותר רק לקוות לטוב ולכך שהפעם דבר לא ישתבש, והקהל הישראלי יזכה לצפות באגדה. הגרסא המעודכנת של הצ'ילי פפרז, שכוללת את האחד והיחיד אנתוני קידיס, מייקל "פלי" בלזרי, ג'וש קלינגהופר וצ'אד סמית', תנחת כאן ב-10 לספטמבר כחלק מסיבוב ההופעות לאלבומם העשירי "I'm with you".
>> כך תיראה ההופעה של הצ'ילי פפרס: החווייה מפסטיבל "רוק וורכטר"
>> הצ'ילי פפרס ינחתו בארץ עם המשפחות ויישארו לכמה ימים
>> פלי ואנתוני קידיס במסר למעריצים בישראל: "זוכרים את הלל סלובק"
>> הצ'ילי פפרס נכנסו להיכל התהילה של הרוקנ'רול
בארסנל הלהקה 30 שנות פעילות, שלל להיטים, עשרה אלבומים, מיליוני מעריצים ותואר כבוד- חברות בהיכל התהילה של הרוק. הם זכו עד היום בשישה פרסי "גראמי", מכרו מעל ל-65 מיליון אלבומים, מתוכם כ-22 מיליון אלבומים בארצות הברית לבדה. הסגנון הבלתי שגרתי של הלהקה הפך לימים לפריצת דרך מוזיקלית וייסוד הפאנק מטאל, הצ'ילי פפרז הם שתרמו להבאת סגנון זה למיינסטרים הבינלאומי.
אין כמעט דבר שלא נאמר או נכתב על הצ'ילי פפרז ואולי הכל מתגמד לעומת פאר יצירתם, מילים וצלילים שצרובים עמוק בתודעה המוזיקלית. לצד היצירה הזו, החברות, ההילה הקסומה שאופפת אותם, הם ידעו כלהקה עליות ומורדות, לא מעט טרגדיות, קשיים וחילוקי דעות. הם הצליחו להישאר כאן בזכות האהבה שלהם לנגן וליצור האחד עם השני והיכולת המופלאה להתרכז בפאן, בלחיות את הרגע וכמובן, לעבוד קשה מאוד. אלו הן התחנות שעברו חברי הצ'ילי פפרז בדרך להיות מי שהם היום. עקבות של כאב, אמביציה, אובדן ויצירתיות, שהפכו להצלחה מסחררת, וליכולת לגעת בליבם של כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם.
הקמת הלהקה והשנים המוקדמות 1983-1985
מעשה בשני חברים טובים מתיכון פיירפקס שבלוס אנג'לס- אנתוני קידיס ומייקל בלזרי. קידיס חלם להיות שחקן, ואף הופיע לצידו של סילבסטר סטאלון בסרט "Fist" בהיותו בן 16. בלזרי היה חובב ג'אז וניגן בחצוצרה. דבק בו הכינוי "Flea" בגלל שהיה קטן וקופצני. לשניים היה חבר נוסף מבית הספר, הלל סלובק, שנולד וגדל בחיפה ועלה לארה"ב עם אמו בעקבות גירושי הוריו בגיל 5. סלובק היה גיטריסט שהעריץ את קיס וג'ימי הנדריקס, והוא השפיע על פלי ללמוד לנגן בבס. יחד עם החבר ג'ק איירונס הם הקימו הרכב שנקרא "Tony Flow and the Miraculously Majestic Masters of Mayhem" בשנת 1983. סלובק ואיירונס היו מחויבים להרכב אחר, ומטרת ההרכב החדש שנוצר הייתה, תאמינו או לא, הופעה בודדת בפאב מקומי, מול קהל של 30 איש בלבד.
השיר שבוצע באותה הופעה מיתולוגית נכתב על ידי קידיס ונקרא "Out in L.A". הקהל לא היה מוכן לתת ללהקה לרדת מהבמה. הם הוזמנו להופיע בשבוע שאחריו, וגם בשבוע שלאחר מכן. כך התפרסמה הלהקה בסצנת הרוק המקומית. החברים החליטו לשנות את שם ההרכב ל"רד הוט צ'ילי פפרס". השם הוא נגזרת משמם של שני פאבים בלוס אנג'לס: צ'ילי ווילי ורד הוט פפרס. הם הופיעו בפאבים ומועדונים קטנים ברחבי לוס אנג'לס ומתוך הופעות אלה הקליטו שירים לאלבום דמו ראשון. בקסם הזה, במקריות מוחלטת, קיבלו חברי הלהקה פניה מחברת התקליטים EMI, וחתמו עמה על חוזה הקלטות. למרבה ההפתעה גם ההרכב הנוסף של סלובק ואיירונס קיבלו במפתיע הצעה מחברת אחרת, MCA. איירונס וסלובק החליטו לעזוב את ההרכב החדש ולדבוק בישן. כך מצאו עצמם קידיס ופלי ללא גיטריסט ומתופף לפני הקלטת אלבומם הראשון.
קידיס ופלי לא אמרו נואש. הם צירפו להרכב חבר של פלי, קליף מרטינז שהפך למתופף של הלהקה. לאחר מכן ערכו אודישנים בהם נבחר גיטריסט חדש- ג'ק שרמן. אנדי גיל, הגיטריסט של "Gang of four", להקה שהפפרז העריצו בילדותם, הפיק את האלבום שיצא בשלהי 1984- "The Red hot chili peppers". מדובר באלבום שלא הצליח במיוחד, אך הכיל סאונד ייחודי ושונה. הוא שילב שורשים של מטאל ושמחת חיים קליפורנית, סגנון שהוגדר מאוחר יותר כ"פאנק מטאל" ושאפיין גם להקות מצליחות אחרות שהחלו דרכן באותה תקופה כמו פיית' נו מור וג'יינ'ס אדיקשן.
חברי הלהקה יצאו לסיבוב הופעות קטן בעקבותיו וצברו לעצמם קהל מעריצים. הם הושמעו ב-MTV ובעיקר בתחנות רדיו מחתרתיות של מכללות שונות. במהלך סיבוב ההופעות התגלעו סכסוכים בין קידיס לשרמן, מה שהוביל בסופו של דבר לפיטוריו של הגיטריסט. סלובק הגיע להצלתם של הצ'ילי פפרס וחזר להופיע עם ההרכב. הם לא נודעו רק בסאונד מיוחד אלא גם בהופעות יוצאות דופן- נהגו להשתולל על הבמה ולשמח את הקהל בדרכים ייחודיות שכללו, בין השאר, עלייה להדרן עירומים לחלוטין מלבד גרב בודדת שמכסה להם את העניינים. לצד החגיגות וההפתעה מההצלחה היחסית, פיתחו קידיס וסלובק התמכרות לסמים, ובעיקר להירואין שהיה חביב עליהם במיוחד. אז, הם היו סבורים שמדובר בעוד חלק מגניב מסגנון החיים החדש וכמובן לא צפו את האסון הגדול שעומד לפקוד אותם בהמשך. הקשר בין קידיס, שהגיע ממשפחה מפורקת, ואיבד את בתוליו בגיל 12 לחברתו של אביו, לבין סלובק, בעל המשפחה האוהבת, התהדק. קידיס בילה ימים רבים בבית משפחתו של סלובק ויצרם ההרסני גדל. משפחתו של סלובק טוענת עד היום כי לא ידעו שמדובר בהתמכרות להירואין, אך תמיד סברו שקידיס הוא השפעה רעה והמליצו לסלובק להתרחק ממנו.
האלבום השני והשלישי ומותו הטראגי של הלל סלובק 1985-1988
האלבום השני של הלהקה נקרא "Freaky styley", והוא הופק בידי ג'ורג' קלינטון. האלבום כלל שילוב של punk ו- Funk גם יחד, אך כשל במכירות ובכניסה למצעדי הפזמונים. בשנת 1986 הופיעה הלהקה בשני סרטים "Tough guys" ו"Thrashin'" ופיטרה את קליף מרטינז. ג'ק איירונס חזר לשורותיה והם שינסו מותניים לקראת עבודה על האלבום הבא, לשמו שכרו את שירותיו של המפיק מייקל ביינהורן. תהליך האיחוד המחודש הביא עמו הופעות שאליהן נהרו המעריצים, אך הופתעו לגלות חריגה בסאונד ואפילו זיופים. הסיבה היתה פשוטה- סלובק היה מכור קשה מאוד באותה תקופה. הוא צלל לתוך הסמים, נמחק ודעך. הוא לא הצליח לתפקד בהופעות וביצועיו נחלשו. מריבות רבות פרצו בין חברי הלהקה בנושא התפקוד בהופעות והסמים ונושא הגמילה הועלה על הפרק.
בשנת 1987 יצא האלבום השלישי "The Uplift Mofo Party Plan". שני הלהיטים הבולטים מהאלבום "Behind the sun" ו- "Me and my friends" הושמעו רבות והטביעו חותם גם באירופה. החברים יצאו לסיבוב הופעות ראשון מחוץ לגבולות ארה"ב. בתום מסע ההופעות נודע לג'יימס סלובק, אחיו של הלל, על התמכרותו הקשה להירואין וזה השביע אותו לא לספר לאמו בטענה שהדבר ישבור את ליבה.
ב-25 ליוני 1988 קיבל ג'יימס סלובק טלפון מאחיו שסיפר לו כי הוא נמצא במצב נפשי קשה. ג'יימס הבטיח לעזור ובדיעבד התחרט כל חייו על כך שלא טס באותו הרגע להציל את אחיו. כמה שעות מאוחר יותר מת סלובק ממנת יתר של הירואין. גופתו נמצאה במלון בלוס אנג'לס, שעונה על בד קנבס בו השתמש לציור. בציור נפער חור, שנוצר מהסיגריה הבוערת שהחזיק סלובק בידו, בזמן שנפטר. לאחר סיבוב ההופעות האחרון בו השתתף, העניק סלובק לאמו, אסתר סלובק סכום של 5,700 דולר במתנה. הסכום הזה שימש אותה להוצאות הלווייתו.
מותו העצוב של סלובק זעזע מהיסוד את כל מקורביו. קידיס התמוטט ונסע לגמילה במקסיקו. את התקופה הזו הוא מתאר כקשה בחייו. הוא אפילו לא הגיע להלווייתו של סלובק מאחר ולא יכל להתמודד עם הסיטואציה, לא הפסיק לבכות והיה בעצמו מחוק לחלוטין מהירואין. פלי השבור החל להתעסק בפרויקטים אחרים. איירונס ניתק את הקשר עם חברי הלהקה. הוא היה המקורב ביותר לסלובק עוד מימי הילדות ורתח על החברים, טען שהם גרמו למותו. איירונס עבר מספר התמוטטויות עצבים, אושפז ועזב את הצ'ילי פפרז בטענה שלא יהיה חבר בלהקה שהרגה את חברו הטוב ביותר. מאוחר יותר הצטרף לפרל ג'אם, אך מות חברו המשיך לפקוד אותו וכך שבור ומותש הוא עזב גם אותם.
אסתר סלובק ויתר קרוביו ממשיכים עד היום להאשים את קידיס במותו. האם תיארה את קידיס בראיונות רבים כחלאה אמיתית. היא סיפרה שקידיס גנב מביתה פריטים ומכר אותם תמורת כסף לסמים. עוד טענה האם כי לא ידעה שבנה מכור להירואין, אלא חשדה דווקא שהוא משתמש בספיד, ניסתה לפנות אליו אך הוא הכחיש והתרחק. ג'יימס סלובק מספר כי לעולם לא יסלח לקידיס ופלי על כך שלא טרחו להפגש עם בני המשפחה לאחר מותו, ככל הנראה כי לא יכלו להתמודד. "הם פחדנים שלא היו מסוגלים להסתכל לאמא שלי בעיניים", אמר האח, "אין להם אומץ".
ואז הגיע ג'וני: החזרה לחיים עם Mother's Milk 1989-1990
שבור ממותו של סלובק חזר קידיס ללוס אנג'לס וחידש את הקשר עם פלי. על אף הקושי העצום והכאב הרב, הם סברו שהדרך הכי טובה להנציח את חברם היא לחזור לפעילות ולעשות מוזיקה. לפלי נולדה בת, קלרה בלזרי, והדבר עורר אצלו תקווה מחודשת לחיים. כעת נותר למצוא גיטריסט ומתופף, אבל מי יוכל למלא את החלל העצום שהשאיר אחריו סלובק?
הם גייסו בהתחלה את המתופף של הדד קנדיז, די אייץ' פליגרו, ואת הגיטריסט דווין מקניט, אך לא הסתדרו עם שניהם. פליגרו המליץ למכר שלו, גיטריסט אנונימי וצעיר אך מבריק בטכניקה וביכולותיו, להבחן לצ'ילי פפרס. אותו גיטריסט אנונימי הגיע לאודישנים בחשש ובהתרגשות, כי היה מעריץ נלהב של הלהקה. קידיס ופלי היו ספקנים, בכל זאת, ילד בן 17. מהרגע שנגע בגיטרה עולמם עצר. לימים, יהפוך הגיטריסט האנונימי הזה לאחד מהסמלים הגדולים של הלהקה בפרט ועולם המוזיקה בכלל. כך פגשו הצ'ילי פפרס את האוצר הגדול ביותר שלהם- ג'ון פרושיאנטה.
בתחילה בלט הדמיון החיצוני המובהק בין סלובק לפרושיאנטה. כשהחל פרושיאנטה את האודישן התברר שהוא בעל כשרון בלתי רגיל, המסוגל לחקות בדיוק מופתי את נגינתו של סלובק. המעריץ בן ה-17 מצא עצמו בשורותיה של הלהקה האהובה עליו והגשים חלום. לאחר שנמצא גיטריסט נערכו גם אודישנים למתופפים, מביניהם נבחר צ'אד סמית'.
על אף הרכש החדש האלבום הרביעי התעכב בשל קשיים וחילוקי דעות עם המפיק מייקל ביינהורן. פרושיאנטה רצה לנגן כמו סלובק שאותו העריץ, ביינהורן חשב אחרת והתעקש שפרושיאנטה ישלב סאונד כבד יותר ומסגנונו האישי. הפשרה הושגה והעבודה הניבה פירות: "Mother's Milk" יצא ב-1989, שנה לאחר מותו של סלובק, והוקדש לו. האלבום היה המצליח ביותר של הצ'ילי פפרז עד אז, הוא הפך לאלבום הזהב הראשון של הלהקה ושירים ממנו הושמעו בתדירות רבה מאוד בכל מקום. הלהיטים הגדולים של אלבום זה היו גרסת כיסוי ל "Higher Ground"של סטיבי וונדר, "Knock me Down" שנכתב על סלובק ו- "Taste of pain". בעקבות האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות של 9 חודשים בארה"ב ובאירופה. למרבה הצער, פרושיאנטה הצעיר הלך בדרכו של סלובק לא רק מבחינת הכשרון והנגנינה, אלא גם בהרס העצמי- הוא החל להשתמש בספידים, אל אס די ולבסוף התמכר להירואין.
ההצלחה המסחררת של Blood sugar sex magic 1990-1992
בשנת 1990 חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם וורנר, וריק רובין נבחר להיות המפיק של אלבומם החמישי. אחרי הצלחת האלבום הקודם היה ברור לחברי הלהקה שהאלבום הבא חייב להגיע לשיא, להתעלות עליו להביא את הצ'ילי פפרז לפריצה אמיתית. הם החלו בתהליך ארוך של כתיבה, עיבודים, הקלטות והרגישו שזה פשוט לא זה. גם רובין לא היה מרוצה מהתוצאה והחליט לנקוט בצעד דרסטי. הוא שיכן את חברי הלהקה בטירה ענקית בהוליווד, אליה העביר את אמצעי ההקלטות והציוד. רובין קבע שעל החברים לגור בטירה במשך כל זמן העבודה על האלבום כך שהחברים מצאו עצמם נושמים אוכלים וישנים מוזיקה. הם לא עזבו את הטירה עד לגמר ההקלטות.
על הטירה עצמה נפוצו במרוצת השנים אגדות רבות, את חלקן מאשר קידיס באוטוביוגרפיה שפירסם בשנת 2004. הטירה עצמה הייתה שייכת בעבר לקוסם הגדול הודיני, וחברי הלהקה האמינו שהיא רדופת רוחות. סמית' פחד במיוחד מהטירה וסירב לבלות בה את הלילה. הוא היה מגיע השכם בבוקר על האופנוע שלו ועוזב בלילה. לעומתו, פלי התייחס בשעשוע לעניין הרוחות ולא הטריד אותו כלל לשכן בטירה גם את בתו הקטנה. פרושיאנטה קידיס סמית' ופלי חלקו בטירה שעות רבות של יצירה, עשייה, קסם אבל גם נשים, אלכוהול, מסיבות פרועות וסמים. תהליך היצירה עצמו תועד בסרט שנקרא" "Funky Monks, על שם אחד השירים המפורסמים באלבום. מדובר בסרט שהוא בגדר חובה למעריצים השרופים, אשר הצליח לתעד את הרגעים האינטימיים ביותר מפיסת ההיסטוריה הזו.
חלק בלתי נפרד מהחיים בטירה כלל התהוללויות מיניות רבות. מפורסם במיוחד הוא הסיפור על בחורה ששמה מעולם לא נחשף, אשר פקדה את הטירה מידי ערב על מנת לסייע לחברי הלהקה בפורקן המתח, או במילים אחרות, על מנת לשכב עם כל אחד מהם. קידיס טוען שאותה בחורה היתה עוברת מחדר לחדר כאשר הייתה מסיימת עם כל אחד מהחברים, אך נשארה זמן רב יותר עם פרושיאנטה, אשר עמו היה לה חיבור רגשי וכימיה אמיתית. אותה בחורה, כך מספר קידיס, לא רק סיפקה להם מין מענג אלא נשארה לשוחח איתם ביחד ולחוד עד השעות הקטנות של הלילה. לדבריו, היא זו ששמרה על שפיותם.
לאחר שישה חודשי עבודה מפרכים האלבום היה מוכן. "Blood sugar sex magic" נחשב לאלבום הטוב ביותר של הלהקה ויצא בספטמבר 1991. הוא הפך לסנסציה בינלאומית והגדיל משמעותית את קהל המעריצים. האלבום מכר מעל ל- 20 מיליון עותקים. הוא כלל את הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, החל מ Give it away ועד ללהיט המפורסם ביותר "Under the Bridge". רובין לחץ על אנתוני קידיס להציג יכולות שירה מגוונות יותר, לכתוב מעומק הלב ולא לצרוח אל המיקרופון. בעקבות זאת לראשונה ניתן היה לראות אצל הלהקה בלדות מרגשות כמו "Breaking the girl" ו-"I could have lied".
מאחורי הלהיטים הגדולים נפוצו סיפורים רבים שהפכו לפנינים אמיתיות עבור מעריצי הלהקה. "Give it away" למשל, הוא רעיון שאומץ על ידי קידיס מהזמרת נינה האגן. באחד הביקורים שלה אותו, מצא קידיס באמתחתה ג'קט שהוא מאוד אהב. האגן ענתה לו "קח אותו". קידיס חיבר את זה לרעיון בו כדאי להעביר דברים הלאה, בקלות ובפשטות מבלי לשקוע בעבר, וכך נולד השיר. את "I could have lied" כתב קידיס על מערכת היחסים הכואבת שלו עם הזמרת שינייד אוקונור. קידיס היה מאוהב באוקונור וכשאזר אומץ לספר לה על התמכרותו לסמים היא עזבה אותו, הוא ביקש ממנה עזרה אך היא, לטענתו, בחרה להתנתק. ליבו נשבר. כשכתב את השיר והלחין אותו הוא ביקש להשמיע לה אותו והיא סירבה להאזין, ולכל קשר עמו. בסופו של דבר השיר נכלל באלבום המצליח ונחשב לאחד השירים היפים ביותר של הלהקה. את ההמנון "Under the Bridge" כתב קידיס לאחר מריבה עם פרושיאנטה ופלי בחזרה גרועה במיוחד. קידיס נסע ברחבי לוס אנג'לס, נזכר ברגעיו העלובים אך עם זאת החמים בעיר הזו, בהזרקות מתחת לגשר, בחלומות הילדות שלו, וכתב את בלדת האהבה הזו לעיר לוס אנג'לס. באותו רגע, כך הוא מספר, הוא הרגיש שהזכרונות הללו מהעיר הם כל מה שנותר לו.
"Blood Sugar Sex Magik" דורג במקום ה-310 במצעד 500 האלבומים הטובים של כל הזמנים של המגזין "Rolling stone". החברים עברו שינוי רציני בתהליך המוזיקלי של עשייתו, פרושיאנטה הציג יכולות נגינה מרשימות ויוצאות דופן ופיתח סגנון משלו, בנוסף נחשף גם כשרון השירה שלו. קידיס כתב והופיע אחרת, למד לשלב את הקופצנות השמחה עם הרגש. פלי זנח את טכניקת הסלאפ וניסה לתרום יותר לעשייה המוזיקלית וסמית' עבר לנגן גם מקצבים פשוטים ואיטיים וביסס מעמדו כאחד ממתופפי הרוק הגדולים בעולם. המהפך הוכיח את עצמו עם ההצלחה העצומה של האלבום, סיבוב ההופעות גדוש המעריצים וימי התהילה הגדולים. הצ'ילי פפרס עשו את זה עם אלבום ייחודי ונגעו בשמיים.
למרות ימי הזוהר, צל כבד ריחף מעל ההצלחה הזו- התמכרותו הקשה של פרושיאנטה להירואין ושקיעתו בדכאון עמוק. פרושיאנטה הצעיר לא הצליח להתמודד עם ההצלחה הגדולה ורב עם חברי הלהקה, בייחוד עם קידיס לעיתים תכופות. הוא הרגיש שהעשייה המוזיקלית נפגמת ושחברי הלהקה חווים את התהילה בצורה מוגזמת. במהלך סיבוב ההופעות ביפן בשנת 92 החליט פרושיאנטה לעזוב את הלהקה. ביום שלמחרת הוא כבר היה על מטוס חזרה לקליפורניה. שם המשיך לשקוע בדיכאון ובסמים. הצ'ילי פפרז שוב מצאו עצמם במצב בו הצלחה גדולה ואהבת הקהל עומדת לצד כאב גדול של אובדן חבר.
הפפרס שכרו את אריק מרשל במקום פרושיאנטה. הם ניסו לשדר עסקים כרגיל והמשיכו במסע ההופעות, כאשר מרשל גם מלווה אותם בשני קליפים מפורסמים: Breaking the gir ו"If you have to ask". בהמשך הם נפרדו ממרשל ועברו לעבוד עם הגיטריסט דייב נבארו מג'יינז אדיקשן על אלבומם הבא. נבארו נקרא בעבר לשורות הצ'ילי פפרז וסירב. הפעם הוא השתכנע. במקביל הגיעו דיווחים על מצבו הבריאותי הלקוי של פרושיאנטה בעקבות ההזרקות, שעסק בינתיים בציור, כתיבת תסריטים, סיפורים והקלטת אלבומי סולו.
One hot minute וחזרתו של קידיס להירואין 1993-1997
הצ'ילי פפרס, מצויידים בגיטריסט דייב נבארו מ"ג'יינ'ס אדיקשן", יצאו הפפרס למופע הופעות קצר ובמהלכו אפילו חיממו את הרולינג סטונז. פלי וקידיס גילו שלנבארו יש תפיסה אמנותית שונה משלהם והדבר גרם לסכסוכים רבים וויכוחים. בנוסף לכך, קידיס חזר להשתמש, התמכרותו שבה ביתר שאת ונבארו גם היה חלק מהענייןץ השניים היו עולים להופיע לעיתים מסטולים לגמרי, ובאחת החזרות נבארו אפילו התמוטט על המגבר שלו בשל כמות ההירואין שצרך.
הם החלו לעבוד על אלבום שהיה שונה לחלוטין מקודמיו- אפל יותר, איטי וכולל בלדות. בספטמבר 1995 יצא "One Hot minute", הוא נמכר ב5 מיליון עותקים. האלבום הכיל את הבלדה המפורסמת "My friends" וכן את הלהיט "Aeroplane", שמילותיו התייחסו לסגנון החיים של הצ'ילי פפרז בשנים האחרונות, אולי כהסבר, אולי כהצהרה: "אני אוהב עונג שמהול בכאב ומוזיקה היא האווירון שלי". בלדה נוספת "Tearjerker" מוקדשת לסולן להקת נירוונה, וחברו של קידיס, קורט קוביין שהתאבד ב-1994. הביקורות על האלבום היו חלוקות. המעריצים סברו שמדובר באלבום יפהפה ויוצא דופן. מבקרי מוזיקה קטלו אותו.
הלהקה השתתפה באלבום מחווה לג'ון לנון, ובפסקול הסרט "Beavis and Butt-head do America". באפריל 98 החליט נבארו לעזוב את הלהקה בשל המחלוקות. הצ'ילי פפרז שמעו על מצבו של חברם הותיק ג'ון פרושיאנטה - בעקבות השימוש הרב בהירואין הוא הפך עור ועצמות, ידיו היו מחוררות מההזרקות ושיניו נשרו. הוא המשיך לסבול מדיכאון איום וכמעט נפטר מהרעלת דם. שריפה בביתו שהחריבה את אוסף הגיטרות והתקליטים שלו גרמה לו נזקים נפשיים עצומים. בעקבות סרט שנעשה עליו ובהמלצת חבריו הוא נכנס למכון גמילה בפסדינה, שם נקבע שהוא סובל מהרעלת פה חמורה. השיניים שנותרו נעקרו והוחלפו בתותבות.
פרושיאנטה יצא מהמכון נקי מהירואין, אך לתקופה מסוימת המשיך להשתמש בקראק ואלכוהול. הוא גנז את אחד מהאלבומים שהוציא באותה תקופה והרגיש ככשלון שלא יצור עוד מוזיקה בחייו. הצ'ילי פפרז שהיו אף הם במצוקה חשבו על מי שיוכל להחליף את נבארו ועל עתיד הלהקה. פלי אמר לקידיס שהדרך היחידה בה הוא רואה את הלהקה מתקיימת היא אם פרושיאנטה יחזור. קידיס הסכים ופלי נסע לבקר את פרושיאנטה והעלה את האופציה. פרושיאנטה מצדו השיב, שדבר לא יגרום לו אושר גדול יותר.
ג'וני שב משדה הקרב וCalifornication- 1998-2001
בפעם הראשונה מזה שש שנים הגיע האיחוד המרגש. הילד שב הביתה. פלי תיאר את חזרתו של פרושיאנטה כאחד הימים המכריעים והחשובים בחייו. אבל פרושיאנטה שחזר היה שונה, שבור ופצוע נפשית, כושר הנגינה שלו נפגם, והיה צורך לטפל בו ולתמוך בו על מנת שיחזור לכושר. הוא עבר לתזונה מסודרת יותר ואכל בעיקר אוכל לא מעובד, החל לעשות יוגה וויפאסנה. במקביל פרושיאנטה התאמן שוב ושוב, מופתע לגלות שהכישרון שתמיד היה שם לא עבד.
גם קידיס שחי על הקצה עד כה יצא ונכנס למכוני גמילה. הוא שבר את ידו בתאונת אופנוע ובאופן כללי היה קרוב למוות אינספור פעמים בחייו, אך כנראה שמדובר בכל זאת באדם על אנושי שמישהו שם למעלה מתעקש לשמור עליו. כשקידיס ופרושיאנטה נקיים מהסמים, החלו הצ'ילי פפרז לעבוד על אלבום. ריק רובין שהפיק גם את האלבום הקודם הוא שלקח את המושכות גם כאן.
ביוני 1999 יצא האלבום המצליח ביותר של הצ'ילי פפרס "Californication". הוא שבר את כל השיאים האפשריים, נמכר ב-17 מיליון עותקים ויש שרואים בו האלבום שהכניס את הצ'ילי פפרז למיינסטרים. הוא אופיין בשירים קלילים ומלודיים יותר והנפיק אינספור להיטים: "Scar tissue" ,"Other side" ,"Around the world" וכמובן "Californication" עם קליפ האנימציה הבלתי נשכח. חלק מהמעריצים סברו שהצ'ילי פפרז התמסחרו והתקלקלו ונטשו את המערכה ומאידך אנשים רבים יותר נחשפו למוזיקה שלהם והחלו לשמוע אותם ולחפש את האלבומים הקודמים. במקביל להצלחת האלבום ולסיבוב ההופעות הוציא פרושיאנטה אלבום משלו והחל לפתח קריירת סולו. פרושיאנטה, שתמיד שימש כקול שני לקידיס, הפתיע רבים ביכולת שלו לשיר ובכמות האוקטבות שהוא מסוגל להגיע אליהן.
מעבר לסיבוב ההופעות הענק בעקבות האלבום הצ'ילי פפרז היו מועמדים בשנת 2000 לחמישה פרסי MTV וזכו בשניים מהם. הם הוכרזו במקומות רבים כלהקה שהשפיעה רבות על התרבות וזכו להכרה שתמיד חיכו לה. ב-2001 יצא DVD ראשון ללהקה- "Off The map" שהכיל הופעות שלהם, ואם תוכננה להם הופעה בישראל שבוטלה ברגע האחרון בעקבות אזהרה של משרד החוץ האמריקאי לאזרחי ארה"ב שלא לבוא לארץ בשל המצב הבטחוני המתוח. הצ'ילי פפרס היו בשיא שלהם, על אף הביקורות על איכות המוזיקה והאלבום החדש, הם הצליחו מעבר לכל שיעור.
By the way והתרחקות גדולה מהסגנון המקורי 2001-2004
הצ'ילי פפרס המשיכו עם רובין והוציאה את האלבום "By The Way", המקביל לקודמו מבחינת סגנונו. פרושיאנטה שילב בנוסף לגיטרה נגינה בקלידים. הוא אמר לא אחת שהקלטת אלבום זה היתה התקופה הבריאה והמאושרת בחייו. כבר מהשבוע שיצא נמכר האלבום במיליוני עותקים. להיטיו "Can't stop" "By the way" ו"Universally speaking" הפכו לסמלים גדולים של התקופה.
הלהקה הוציאה אלבום אוסף ב- 2003, DVD שני, ואלבום הופעה חיה. ב-2004 פרסם קידיס את ספרו האוטוביוגרפי בו סיפר על חייו, ילדותו, הקשר עם סלובק, ההצלחה הסמים וגם הסביר חלק ממילות השירים שכתב. הלהקה הופיעה שלוש הופעות ענק בהייד פארק שבלונדון, עליהן שילמו יותר מרבע מיליון מעריצים כ-18 מיליון דולר. ההופעה דורגה במקום הראשון של הבילבורד לשנת 2004.
Stadium arcadium 2002- 2007
במאי 2006 הוציאה הלהקה אלבום אולפן כפול, "stadium arcadium". האלבום זכה בזכה בחמישה פרסי גראמי מתוך שבעה אליהם היה מועמד והיה האלבום בעל הכי הרבה מועמדויות בשנות הקריירה של הלהקה. הצ'ילי פפרז הקליטו 38 שירים, שחררו באלבום רק 28, ואת השאר הוציאו כ- B side. הלהיטים הגדולים של אלבום זה היו "Dani California" ו- "Snow".
הקליפ ל"דני קליפורניה", הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום, היה מחווה ללהקות שהצ'ילי פפרס גדלו עליהן, מתקופות שונות, והכיל דמויות מהיסטורית הרוק העולמית, החל משנות ה- 50. בקליפ זה, ובכל הופעותיו ניתן היה לראות את כשרון המשחק האדיר של קידיס. זמרים טובים ממנו יש בשפע, אבל מידת הכריזמה, הקסם וההופעה הממגנטת של האיש הזה היא ללא ספק מתת אל, ומשהו שאיש לא יוכל לקחת ממנו.
להתראות פרושיאנטה 2009-2011
לאחר סיבוב ההופעות של "Stadium arcadium" החליטו הצ'ילי פפרז לצאת לחופשה קצרה. עם עדיין בילו יחד ונגנו, אך נצלו את הזמן למנוחה. פרושיאנטה, שהחל משנות ה-90 כבר שקד על אלבומי הסולו שלו והספיק להוציא עד אז רבים מהם, הרגיש שנוצר פער בין הכיוון המוזיקלי שלו לזה שמושכת אליו הלהקה. נוצרה אצלו התלבטות גורלית- האהבה לחברים וההיסטוריה המשותפת לבין הרצון להתרכז בעשייה העצמאית שלו.
מעריצים של הצ'ילי פפרז ראו בפרושיאנטה עמוד התווך של הלהקה, חלקם עבר להעריץ אותו בנפרד, את אלבומיו והמוזיקה שלו. השירה שלו והיכולת לנגן באינספור כלים מלבד הגיטרה לא היו חדשים למעריצים הותיקים, אך הפתיעו מי שנחשף לראשונה לאלבומים האישיים. הילד בן ה-17 שחשב שהגשים את חלומו הגדול ביותר כשנבחר לנגן עם הלהקה שהכי העריץ הפך למוזיקאי ענק.
ואז החלו שמועות על עזיבתו של פרושיאנטה. השמועות התבררו כאמת - פרושיאנטה פרסם מכתב למעריצים בבלוג שלו והודיע שהוא עוזב את הלהקה באופן רשמי. הסיבה: חילוקי דעות אמנותיים. פרושיאנטה העדיף להתרכז בקריירת הסולו שלו. הוא הדגיש שהעזיבה נעשתה ברוח טובה, בלי כעס ובהסכמה מוחלטת של כל החברים. העצב הכה במעריצים אך הם לא הופתעו, עזיבתו של פרושיאנטה הייתה רק עניין של זמן, עצובה ככל שתהיה.
ב- 2011, כשהצ'ילי פפרז נכנסו להיכל התהילה של הרוקנ'רול הם נשאלו האם פרושיאנטה יגיע לטקס. קידיס ענה שלא דיבר איתו זמין מה והוא מנחש שלא יגיע, אך ישמח אם יבחר לבוא. פרושיאנטה לא הגיע לטקס. פלי התייחס אליו בנאום התודה והגדיר אותו כמוסיקאי מדהים שלקח את הלהקה לרמה אחרת לגמרי, הוסיף שחסרונו מורגש, והם תמיד יתגעגעו אליו.
החזרה: I'm with you 2011-2012
כיאה לצ'ילי פפרז, הם המשיכו לעשות את הדבר האהוב עליהם, להיות יחד ולייצר מוזיקה. העזיבה של פרושיאנטה לא עצרה אותם. הוא הוחלף בג'וש קלינגהופר, גיטריסט המשנה של הלהקה. קלינגהופר היה בעל רקורד של פרויקטים אישיים רבים, ניגן בשיתוף פעולה עם פרושיאנטה באלבומי הסולו שלו, ואף יצר איתו את "Ataxia". בין השאר היה אחראי גם על הפרוייקט המרשים "The Bicycle Thief" לצד בוב פורסט. הוא השתתף במסעי הופעות של אמנים רבים מלבד פרושיאנטה, והצטרף לצ'ילי פפרז לא רק כגיטריסט משנה אלא גם כווקליסט שני ונגן קלידים. גם לפרושיאנטה היה ברור שהוא המחליף הטבע והטוב ביותר שיכל להמצא עבורו.
יחד עם קלינגהופר החלה הלהקה בהקלטת האלבום "I'm with you" שיצא ב-29 באוגוסט 2011. זהו אלבומם העשירי וגם התחנה האחרונה שלנו במסע שלהם. האלבום מכיל 14 שירים והסינגל הראשון ממנו היה" "The Adventures of Rain Dance Maggie. מעריצים רבים התקשו לעקוב אחר הלהקה בעקבות עזיבתו של פרושיאנטה. חלקם לא היו מוכנים לתת לאלבום צ'אנס. מי שכן בחר להאזין, גילה אלבום מלודי בעל טקסטורות חדשות של סאונד, הרבה קלידים. גם כאן ניצח על החבורה רובין, שהדגיש שקלינגהופר, בדומה לגיטריסטים אחרים שהצטרפו ללהקה, לקח את החברים למחוזות מוזיקליים מסעירים ואחרים. "I'm with you" הוא בהחלט לא אלבום להיטים כמו "Californication", וניכרת בו ההשקעה של פלי בלימודי מוזיקה, עליהם שקד במהלך חופשת הלהקה.
איך ניתן לסכם דרך ענפה ומרתקת כזו במילים פשוטות? סביר להניח שאי אפשר. ההופעה הקרבה תהיה הסיכום הטוב ביותר לשנים של עשייה מדהימה לצד טרגדיות וכאב. רכבת ההרים האנושית הזו, הרד הוט צ'ילי פפרז, היא אולי נושא למחלוקת אך בראש ובראשונה אחת מהלהקות הגדולות ביותר שידע העולם, עם שירים על זמניים וצלילים שילוו אותנו לנצח. אולי רק התיאור באחד השירים שלהם יסביר ויסכם את התחושה- האהבה שאתה משקיע היא היוצרת את החלל העצום שאתה משאיר אחריך. ואכן, מדובר בחלל ענק שהצ'ילי פפרז תפסו בליבם של כל כך הרבה אנשים.