שנה מעניינת עברה על דודי בר דוד, הרוקר החתיך, יוצא העונה האחרונה של "כוכב נולד", שהשיק לאחרונה את אלבום הבכורה שלו "להישאר", אחרי חמש שנות עבודה והופעות. הוא טרם טעם את טעמה של הצלחה אמיתית, אבל הוא ממש בסדר עם זה. אחרי הופעת השקה גדולה בה אירח את ארקדי דוכין ואמנים נוספים, עכשיו הוא יוצא להופעות קטנות, שהראשונה מביניהן תתקיים ב-3 בדצמבר בקפה ביאליק בתל אביב.
"אלבום הבכורה יצא וזה מרגש כי משהו שהיה שלך כל כך הרבה זמן פתאום הוא בחוץ", אומר בר דוד. "הלילות מורכבים, לא תמיד קל לישון, אבל אני מסתכל קדימה ולא תולה את האושר והסיפוק בהוצאת התקליט או כוכבנות כזו או אחרת או כרטיסים בקופה. אני אוהב לעשות את מה שאני עושה וכיף לי. אני ממשיך לחפש מילים ומנגינות חדשות כל הזמן, כדי ליצור את השירים הבאים. אני תמיד כותב, תמיד מחפש השראות, מתבונן על אנשים ומצבים. אני בכלל מאוד אוהב אנשים".
"התאכזבתי מאוד שלא המשכתי בכוכב נולד, אבל קיבלתי את הדין באהבה"
-איך אתה מסכם את חווית "כוכב נולד"?
"חוויה מדהימה, מעצבת, מרתקת. פגשתי הרבה אנשים מעניינים ונשים מיוחדות, חוויה מעולה. מאוד התחברתי להפקה. הם יודעים מה הם עושים וינקתי משם דברים טובים. הייתי שם בעמדה של זמר נטו ולא יוצר אינדיבידואל ששר שירים שלו. לא מצאתי לנכון לשיר שירים שלי, הרגיש לי נכון לעשות קאברים. אם הייתי מתקדם אולי הייתי עושה גם חומר מקורי. התאכזבתי מאוד שלא המשכתי שם יותר, אבל קיבלתי את הדין באהבה. לכל זמר יש את הדרך שלו להגיע לקהל שלו וזה כנראה מה שהיה צריך לקרות וזה בסדר גמור מבחינתי. מרגיזים אותי אנשים שלא יודעים לקבל הפסדים".
-למה זה לא קרה?
"אני לא יודע ולא נכנסתי לזה. נתתי את כל מה שהיה לי לתת והמשכתי הלאה אני לא מתעכב על זה ומסתכל על כוכב נולד כעל חויה מלמדת ומחשלת שחשפה אותי לקהל חדש, זה מה שלקחתי ואני ממשיך. מפתיע, אבל אפילו מזהים אותי. בבנק לפני שבוע אחת הפקידות ניסתה לשדך לי נכדה שלה. אני מקבל תגובות טובות ברחוב, מהקהל שלי ובפייסבוק, וזה כיף באמת. אני בתקופה מאוד חיובית וכיפית במובן של קהל ושל חוויה שלי אישית".
-על מה כתבת את האלבום?
"על אהבה מאוד גדולה שהיתה לי ועל פרידות וחיפוש אחרי שקט וגאולה בעולם. היתה לי בת זוג, היינו יחד כמה שנים טובות. כסטודנטית לאמנות היא עברה לצרפת ונסעתי אליה. זה לא הסתדר והרבה שירים נולדו תוך כדי הבלגן בינינו. ובהמשך נכתבו שירים על אהבה חדשה, ממש בתקופת העשייה של התקליט".
-ספר לי על האהבה החדשה שלך.
"אני הולך מכות עם הלב בימים לא ברורים".
-חשבתי שאתה עם אדר גולד.
"אדר ואני רק חברים טובים. היינו תקופה מאוד קרובים. היא זמרת מוכשרת ועבדתי איתה על חומרים שלה, כתבתי לה שירים בתהליך של עבודה. אני לא יודע אם היא תקליט אותם כי רק עכשיו היא חזרה מחו"ל. אנחנו חברים מאוד מאוד קרובים וטובים, אבל אנחנו לא זוג. זה בסדר שכתבו שהיינו זוג, אבל אני מעדיף לא להיכנס לנושא הזה".
"כל המינוחים הגדולים האלה של קריירה לא מדברים אלי"
-אתה חושב על קריירה לטווח רחוק?
"בינתיים אני מתכונן להופעות ועובד על פרויקט חדש עם ליאור דיין. כל המינוחים הגדולים האלה של קריירה לא מדברים אלי. אני מתרכז ביצירה ועדייה ובונה שיתופי פעולה עתידיים. שם התקליט הוא 'להישאר' ואני רוצה להיות בחוויה, להישאר בה. העניין הוא יצירה והנגזרת זה אלבומים או הופעות. אני לא מתבונן לפי מסגרות אלא פשוט עושה את זה. אם אני מקבל פידבק על הדרך זה עושה כיף ונותן כוח לעשות ולהיות יותר נאמן לעצמך. יש תחושה מדהימה כשמזדהים איתך, אבל זה לא תלוי בי. ביני לבין עצמי אני חי בשביל לייצר דברים".
-ובינתיים ממה אתה חי?
תמיד השתדלתי מאז שאני זוכר את עצמי לחיות מוזיקה. שרתי בפרסומות, ניגנתי, עשיתי קצת פלייבקים, אני מלמד הוראה פרטית, מלמד סדנאות עם יוצרים צעירים, פיתוח קול, אינטרפרטציה. עושה כל מיני עבודות שקשורות למוזיקה".
-והצלחה גדולה?
"ברור שאני מצפה לזה ורוצה אבל יש לי סבלנות. אם זה צריך לקרות זה יקרה ואם לא אז לא. שום דבר לא וודאי והכי נכון זה לעשות מה שמרגיש לך מה שמרגיש לך בבטן להגיד".
-עד כמה המראה שלך חשוב להצלחה?
"אסתטיקה וויזואליות חשובים לי, אני אוהב את המימד הויזואלי, אני רגיש אליו. אמנות זה משהו שאני ממש אוהב. יצא לי לעבוד עם צלמים, השתתפתי בהרבה הפקות צילום והפקות ארט של צלמים. זה היה תיאטרלי לחלוטין, הייתי שם בכלל שחקן לא דוגמן. אמא שלי תמיד רצתה שאני אהיה שחקן. היא ראתה שיש לי זיקה לבמה מגיל צעיר. בילדות היה לי קשר לתאטרון, נורא התעניינתי בזה".
"להיות רוקר זה בעיני להוציא דברים בצורה אינטואיטיבית"
-מי הקהל שלך?
הוא מורכב. בחורות צעירות, חיילים, סטודנטים ורוקיסטים לשעבר שאוהבים רוק סבנטיז".
-אתה רוקיסט?
"'להישאר' זה תקליט רוק, הכל שם גיטרות, הסאונד מכוסח. זה רוק, זה מה שאני עושה, מושפע משאנסונים ומוזיקה אלקטרונית אבל זה רוק. להיות רוקר זה בעיני להוציא דברים בצורה אינטואיטיבית, מחוספסים או רכים וורודים מאוד, אבל זה תמיד ביטוי משוחרר לפי אינטואיציה, כשאתה חסר עכבות לבטא את עצמך ומרגיש נוח".
-מה לגבי התרסה, אמירה?
"תמיד אתה רוצה להגיד משהו. הכתיבה שלי היא של עמדה כלפי הדברים שחוויתי. הדברים האלה מתגנבים ותמיד יוצאים ממני, אם אני רוצה או לא. אני כותב על חוויה שלי בסיטואציות, לא על הסתכלות מהצד. אני לא נזהר ואומר את מה שאני מרגיש".
"אני לא שותף להתבכיינות הכללית על הרוק"
-יש לך סיכוי לפרוץ באמת בגדול?
"הראיון הזה אומר שהאלבום הגיע לאנשהו. כשקהל מגיע והוא לא חברים שלך - עשית איזה מעשה. הרוקנ'רול זה לא המיינסטרים היום ולא מוזיקה שכולם שומעים ואם הצלחתי לגעת, לפעול, להופיע ואנשים מתעניינים ורוכשים את הדיסק - עבורי זה המון, עולם ומלואו, זה דבר אדיר ואני אוהב את הקהל שלי מאוד.
"אני לא שותף להתבכיינות הכללית. צריך לעשות. כל קהל וכל כרטיס בהופעה זה חשוב ומרגש באמת, זה לא סתם. מספידים את הרוק בארץ ואני לא שותף לבכיינות. עובדה שהמועדונים בתל אביב מלאים ערב ערב. יש סצנה משגשגת. המקום שלי הוא לשיר שירים ולנגן. אני חושב שלכולם יש מקום. הכוח שלנו נמצא בשירים".