ידידיה בלחסן, אחיו של המוזיקאי גבריאל בלחסן ז"ל, שהלך לעולמו לפני יומיים (שלישי, 20.8.13) ונטמן בסמוך לבית בו גדל, התראיין הבוקר לתוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל בהגשת רינו צרור.

בלחסן האח אמר לצרור: "זה מאוד קשה איבדתי אח מאוד מאוד מאוד יקר מאוד קרוב היתה לנו קרבה אפיל טלפאתית חוויתי איתו הרבה היינו דבוקים אחד לשני. זה היה קשר מאוד חזק. אני מנהל את השיחה מהבית שלו, מהחדר שלו, מהמיטה שלו, שעליה אני שוכב עכשיו, שעליה הוא נפטר, כי אני רוצה לסגור מעגל"ץ

רינו צרור: איך הוא נפטר?
"זה כנראה היה דום לב. אני מצאתי אותו עם אבא שלי פה. ראיתי את אמא מאוד מודאגת מסביב לבית פה בצהרים. אני ישבתי פה בנדנדה כמה מטרים מהבית שלו ואמא היתה מאוד מודאגת. אני ניגשתי אליה ומשהו בי אמר 'ידידיה, קרה משהו'. הדלת היתה נעולה, פרצתי אותה בבעיטות נכנסתי לדירה עם אבא שלי וראינו אותו על המיטה. אני ואבא ראינו אותו.

גבריאל בלחסן (תמונת AVI: mako)
"'ידידיה, אני בחיים לא אתאבד. אני מפחד מזה. אני אוהב את החיים"|תמונת AVI: mako

רינו צרור: מה היו הימים האחרונים שלו?
"הוא היה מאושפז בשבוע האחרון, שלפני זה. ביום ראשון הוא השתחרר הביתה וחזר. היו לו כוונות מאוד גדולות. הוא התכוון להופיע בפסטיבל "אינדינגב" עם חברה מאוד קרובה שלו. הוא התכוון להוציא אלבום שהקלטתי אותו פה אצלו בבית. אני הקלטתי אותו והייתי שותף לעיבודים, למילים וללחן. עברנו הרבה מאוד ביחד".

רינו צרור: פגשת אותו אחרי שהוא חזר?
"
פגשתי אותו ביום ראשון כשחזר מהאשפוז. פגשתי אותו גם ערב לפני. הוא לא היה בדיפרסיה אבל הוא היה מוזר. אני לא אוהב להיות מיסטי כל כך אבל הוא היה מוזר. אבל חשוב לי להגיד משהו חשוב: עם כל כמה שגבריאל סבל, יום אחד הוא צעק עלי: 'ידידיה, אני בחיים לא אתאבד. אני מפחד מזה. אני אוהב את החיים. עם מה שאני סובל אני אוהב את החיים'. הוא אמר לי את זה כמה פעמים וחשוב לי שיידעו שגבריאל לא התאבד. חשוב בשבילי ועוד יותר חשוב לכולם. יש כאלה שיחשבו שהוא היה מיוסר והתאבד אבל זה לא נכון".

רינו צרור: תאר לי את החדר שלו.
"יש מולי טלוויזיה. יש תיק על המיטה. יש קופסת סיגריות שכתוב עליה 'Smoking Kill'. מאפרה, שלטים. החדר קצת מבולכן. בגדים על המיטה".

"אני רוצה להקריא מכתב פרידה", אומר ידידיה בלחסן, "שיר שגבריאל הביא לי בשבת ואמר לי שהוא רוצה לשיר אותו, ואני אמרתי שאני רוצה לשיר אותו, זה משהו שהוא שר עלי ויכול להשתמע גם עליו: 'אחי, בשרי, דמי, יושב על הרצפה וגבך עירום, לבן. אותיות כחולות זועקות את מה שנדרש ממך כילד זעיר. אכזר הוא היקום. אותיות של רש"י ממוסמרות בעור בחושך, מצטער, אז תקום אחי תקום, תשאל תשאל מרה שחורה, גם אני והייתי והפכתי לאבק. תדבר איתי, תשב תשתה קפה מריר, גם אני תוהה בוהה, להיות בלילה לחמלה. זה הכל סיבוב גלגל גדול, חלוד של אופניים, שרוכב עליו ספוג זיעה, שותים חלב וגבינה. נגן באצבעותיך שמכתיבות ומוחלקות. גם הנפש כזו סוערת, מושחזת, פצועה, מתפוגגת. תלך לנוח ותלך לישון והבוקר יעלה ותזרח השמש ויתגלה לי המראה, חיוך קטן פשוט פשוט פשוט'.  אתה זה הוא נתן לי ביום שבת".

גבריאל בלחסן (צילום: נועם נתן)
"גם הנפש כזו סוערת, מושחזת, פצועה, מתפוגגת. תלך לנוח ותלך לישון והבוקר יעלה ותזרח השמש..."|צילום: נועם נתן

גבריאל בלחסן: "מחר אני בן 34, היו תקופות שלא חשבתי שאגיע לגיל 27"

אחר כך רינו צרור השמיע בתוכניתו ראיון עם גבריאל בלחסן ז"ל שהוקלט לפני שנתיים, בו סיפר בגבריאל בלחסן על מחלת הנפש שלו אותה כינה 'תסמונת דו-קוטבית', על הסרט התיעודי שנעשה עליו "גם כשעיני פקוחות" ועל האלבום שהוציא "עתיד" עליו אמר שהוא "האלבום הטוב ביותר שלי". בלחסן בחר שירים בתוכנית: "ערב ב' כסלו" של ערן צור, "עננים שחורים" של עמיר לב ו"יש לי סיכוי" של אביתר בנאי.

"ברור שיש לי סיכוי", אמר גבריאל, צריך רק להילחם על זה. מחר אני בן 34 והיו תקופות שלא חשבתי שאגיע לגיל 27. אתה יודע שכל האמנים מתים בגיל 27, יש להם נטייה כזו. זה פלא גדול שמחר אני בן 34. ש סיכוי גדול מאוד. לכן בחרתי את 'Something In The Way' של נירוונה שנגע בי עמוק בפנים, וג'ון פרושיאנטה, שעבר הרבה עליות וירידות בחיים שלו ואני מוריד בפני את הכובע הוירטואלי שלי".

ידידיה בלחסן סיכם: "קשה לי לשמוע את הקול שלו. הוא השאיר לי מכתב תודה וצוואה. הוא הקליט אצלי תקליט, שאני לא יודע איך הוא ייצא לאור, אבל אני אוציא אותו, בכל דרך. זו הצוואה שלו. הוא כל כך רצה את זה. הוא אמר לי 'אני אעזוב את מי שאני אעזוב ואעזוב הכל ואני אוצימ את זה. אם לא ירצו אעשה את זה במקומות אחרים. אז אני אעשה את זה בשבילו".