כמו בכל חג גדול גם לקראת פסח התשע"ג יצאו עשרות אלבומים חדשים במוזיקה הישראלית, מתוך המחשבה שדיסק בעטיפה מהודרת של אמן אהוב הוא מתנה יפה לחג, שאפשר להביא לקרובי משפחה או חברים, מה שעשוי להגביר את המכירות. גם לפסח הזה התייצבו שני התותחים הכבדים שלמה ארצי ואייל גולן עם מוצרים חדשים ולצידם כמה שמות של אמנים אהובים גם הם כמו עידן רייכל ואהובה עוזרי. אז הנה תריסר המתנות המוזיקליות המומלצות לחג הקרוב.
שלמה ארצי - "תתארו לכם"
שלמה ארצי הוא אמן עם גוף יצירה כה רחב, עמוק ומגוון, הכולל מאות שירים, שלהרכיב אוסף משולש של המיטב שלו הוא משימה לא קלה בכלל. ארצי וירון שילון, העורך המוזיקלי של האוסף המשולש "תתארו לכם", הלכו כאן על חיבורים בין הקלאסיקות שבקלאסיקות לבין שירים נבחרים מהאלבומים האחרונים של ארצי, וכך מונחים כאן זה בצד זה "כל יום" ו"אף פעם לא תדעי" (בהקלטה המקורית מ"דרכים", לא גרסת ההופעה - ספק אם חלק מהקהל של ארצי יזהה את השיר), "לתת ולקחת" לצד "הרדופים" (אחד היפים בקריירה, אם לא ה), ו"אלוהיי" לצד "אגדת 21".
ברור לגמרי שאין פה ניסיון ליצור את רשימת "השירים הכי מצליחים" או "הלהיטים הכי גדולים" בקריירה של ארצי (חסרים פה כמה חשובים), אלא לתת לקהל שלא מכיר את ארצי המוקדם טעימה מיצירתו ארוכת השנים (אבל רק מאז "גבר הולך לאיבוד" ב-78'). לכן יש באוסף הזה כמה שירים פחות להיטיים כמו "הלילה השני", "איזו התחלה", "אחרת אתה מת", "סיטואציה" ו"וביחד נזקן". כדאי לשים לב לביצועים המיוחדים בהופעות חיות כמו "אני בא" ו"נבראתי לך", "ליד הבית שגרתי בו" ו"צוותא" ולדואטים עם הבן בן ארצי - "שיר פרידה" ו"כבר עבר די זמן".
האוסף הזה מומלץ לכל מי שאוהב את שלמה ארצי ולא בקיא ביצירה המוקדמת שלו, למשל חבר'ה צעירים שמכירים את הלהיטים הגדולים מההופעות ומהיו טיוב. גם מי שרכש את האוסף המשולש "עונת ההופעות" ימצא כאן שירים שלא שמע עשרות שנים והפתעות מרגשות, ומי שמחזיק בבית את "האוסף המשולש" משנת 93' יגלה שארצי הקליט מאז עוד כמה וכמה שירים טובים. מי שממש מחפש להעמיק ומיטיב שמע, ראוי שישים יד גם על קופסת האלבומים המוקדמים של ארצי שיצאה לפני ארבע שנים, כדי לנסות ולהקיף, איכשהו, את המכלול יוצא הדופן של יצירתו.
אייל גולן - "הלב על השולחן"
אייל גולן והאלבום החדש שלו "הלב על השולחן" בולטים מאוד בחג הזה על רקע השיממון היחסי בז'אנר הים תיכוני. מלבד אלבומי מחרוזות נוסטלגיות של "הפרויקט של רביבו", איציק קלה וישי לוי - לא יצאו בחג הזה אלבומים מזרחיים חדשים. משה פרץ, למשל, יוציא אלבום רק אחרי פסח, האלבום של שרית חדד מתעכב כבר חצי שנה. אולי התזמון לא נוח לחלק מהאמנים ואולי בז'אנר שמסתמך כמעט כולו על הצלחת להיטים בודדים וירד קצת מההצלחה המטורפת של השנים הקודמות, מאמינים היום פחות באפקט המכירות של אלבומים חדשים כמתנה לפסח. ואולי הם פשוט מפחדים להוציא אלבום מול גולן, שמן הסתם לוקח את רוב הפוקוס.
לאייל גולן זה לא מזיז והוא ממשיך בשלו. "הלב על השולחן" הוא אלבום שיציאתו מעידה לא רק על היחלשות המתחרים, אלא גם על המשך שימור ההגמוניה של גולן כאמן המוביל בז'אנר. האיש יודע לבחור שירים ויודע מה לעשות איתם. מבין ה-17 שיש באלבום הזה יש לפחות עשרה שימצאו את דרכם למופע הקיץ הקרוב שלו, כי בחודשיים הקרובים המעריצים יאזינו לאלבום וילמדו להתאהב בהם. ככה זה אצל גולן. מבחינת הקהל הכללי גולן רוכב עכשיו מעולה על הלהיט "סטטוס מאוהב", ובאלבום מחכות עוד כמה "פצצות", כמו הקאבר לחוליו איגלסיאס, שמתאים בול לימים של אחרי העומר ופתיחת עונת החתונות. את "ישראל" הוא יוציא לקראת יום העצמאות, ואסור לשכוח את שיר הנושא.
קשה לדעת אם "הלב על השולחן" יצליח יותר או פחות משני האלבומים הקודמים של גולן, שעבדו על נוסחאות דומות. סביר להניח שקהל רחב ימצא כאן את מבוקשו. בכל מקרה מדובר במתנה הכי טובה לפסח עבור מי שאוהב מוזיקה ים תיכונית (לצד האלבום של "הפרויקט של רביבו").
הפרויקט של עידן רייכל - "רבע לשש"
אתם יכולים להתלהב מעידן רייכל ואתם יכולים להתלהב פחות, אבל אי אפשר שלא לפרגן ליכולות הגבוהות שלו ליצור (שוב) אסופת שירים קסומה במיוחד, לגלות כשרונות חדשים ולהכניס למיינסטרים הישראלי אלמנטים שלא היו בו קודם, כמו למשל שיר בגרמנית בביצוע אנדראס שול, או להיט פוטנציאלי בערבית בביצוע מירה עוואד. מי שחשד בעבר ש"הפרויקט של עידן רייכל" הוא תופעה תרבותית שמיצתה את עצמה - יאזין לאלבום החדש "רבע לשש" ויתבדה.
רייכל (שוב) יצר משפך מוזיקלי צבעוני ורגיש שמרכז אליו אמנים מקצוות העולם עם המוזיקה המיוחדת שלהם בשלל שפות (פורטוגזית, אפריקנית צרפתית, גרמנית, ספרדית), לצד שמות חדשים שצצים במוזיקה הישראלית ושאותם הוא מגלה וחושף (ענת בן חמו, תמיר נחשון, ליאת ציון), או מעניק להם עוד במה (שי צברי, אמיר דדון, ישי ריבו).
וכמובן השירים בעברית שחלקם - "רק אותו", "הרוח הזו", "בלילה", "בקרוב", "עכשיו קרוב", "חיים פשוטים", "אור כזה" - כל כך יפים, עד שהם מצליחים איכשהו להתחרות אפילו בסטנדרטים (תרתי משמע) שהציב רייכל באלבומיו הקודמים. גם באלבום הזה, הארוך, העשיר, הממיס, עידן רייכל והפרויקט שלו מתגלים כנכס תרבותי ישראלי אמיתי, ש(שוב) מציב את ישראל והיצירה הישראלית כנקודה קטנה וזוהרת עם כוח משיכה גדול במיוחד.
ישראל גוריון ואסף אמדורסקי - "שרים הדודאים"
פרוייקט "שרים הדודאים" של ישראל גוריון ואסף אמדורסקי ראוי לפרס. אמדורסקי, מוזיקאי שפרץ כאן גבולות והצטיין בתחומי הרוק והפופ, עושה כאן מחווה אדירה לאביו המנוח בני אמדורסקי ז"ל וגואל את הקלאסיקות שלו ושל גוריון מתהום הנשייה. עצם העובדה שהוא שותף לפרויקט הזה היא אדירה. אין אף מוזיקאי ישראלי (אולי אפילו בעולם הגדול) שהרים פרויקט שכזה, שכולו הצדעה למולידו ולמוזיקה שלו. כל מי ששמע את אמדורסקי לאורך השנים, מ"תערובת אסקוט" דרך אלבומי הסולו ועד האלקטרונית - ישפשף את האוזניים כשישמע אותו מזמר כאן את "החליל", "אני גיטרה", "שיירת הרוכבים", "מארש הדייגים", "טיול לילי", "דרך הטבק", "בשדות בית לחם", ו"הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר". לשמוע ולהצטמרר. להאזין ולהתרגש.
ומה נגיד על ישראל גוריון? במשך עשרות שנים האיש הצנוע והשקט הזה לא קיבל את הכבוד שמגיע לו על היותו זמר ומוזיקאי (ושחקן ובדרן) מחונן. גוריון תמיד חסה בצילם של דומיננטיים ממנו, כמו אמדורסקי האב. אבל הוא תמיד היה שם, בשירים ישראלים מקוריים שהם "ארץ ישראל היפה", בשירים ספרדיים, איריים, סקוטים, רוסיים, שעם השנים הפכו לנכסים אמיתיים של התרבות שלנו. מלא חן והומור, תמיד cool, חייכן, צעיר בלב ועל שפתיים. סוג של ג'וני קאש מקומי. ישראל גוריון כבר בן 77 (!) עוד כוחו במותניו, ובמיוחד עם האלבום הזה, הוא ראוי לכבוד מיוחד. החיבור בין שניהם, בין הבן המורד שחוזר לחיק אביו, יחד עם שותפו הותיק והצעיר לנצח, הוא חיבור מופלא שהלב יוצא אליו.
אהובה עוזרי - "מעליי דממה"
ואם כבר נכסים תרבותיים - הנה אהובה עוזרי. הזמרת והיוצרת הגדולה הזו, שייסדה כאן את המוזיקה המזרחית בשנות ה-70', זוכה לכבוד מיוחד באלבום חדש עם שירים חדשים ומקוריים וגלריית מבצעים איכותית במיוחד. מי עוד יכול לקבץ לאלבום אחד את אהוד בנאי, ברי סחרוף, חוה אלברשטיין, רונה קינן, קורין אלאל ויעל דקלבאום, גליקריה, קובי אפללו, מאור כהן, דנה ברגר ועוד ועוד.
האזנה לאלבום הזה היא מסע אל היצירה החדשה והאיתנה של עוזרי, שיצרה שורת שירים יפים מאוד, שירי אהבה, געגוע, כמיהה, תקווה ואף תפילה. מבחינה מוזיקלית השירים כאן הולכים כל הזמן על התפר שבין מזרחית שורשית עם לחנים שבסיסם במוזיקה הערבית (והפרסית וההודית), והבולבול טרנג הייחודי של עוזרי ככלי דומיננטי, לבין הרכב מלווה "מערבי" עם גיטרות, קונטרבס ופסנתר. הקולות הם לאו דווקא קולות "מזרחיים", כמו של קובי אפללו, רונה קינן, דנה ברגר, מאור כהן, אלאל ודקלבאום. התוצאה היא אלבום שהוא גם יפה, גם מרובה קולות ופנים, ומרתק בשילובים שהוא יוצר ובעושר שהוא נושא בכנפיו. אלבום שמחבק את המאזין בחיבוק שכולו איכות, וראוי לחיבוק חוזר.
הדג נחש - "זמן להתעורר"
"הדג נחש" היא כבר די הרבה שנים הלהקה הכי חשובה במוזיקה הישראלית. הכי משפיעה, הכי פוליטית, הכי מעורבת, הכי חברתית, הכי מחוברת לקולות שעולים מהרחובות. השירים שלה היו פס-קול של המחאה החברתית כשדפני ליף עוד עבדה בחנות וידיאו ולא חלמה על הסרט הגדול של חייה. גם באלבום החדש שלהם שאנן סטריט, גיא מר, יאיא כהן אהרונוב וחבריהם לא מאכזבים. הם פוליטיים מאוד, מחאתיים, חדים, גם לכיוון החברתי ("זמן להתעורר"), גם הפוליטי ("קובלנה על מפלגות ישראל"), וגם הערבי-ישראלי-פלסטיני ("אינני בוגד"). כמו כל הרכב היפ הופ מגניב גם הם, באלבומם השביעי, עפים על עצמם בארס-פואטיות מרהיבה ("מבסוט", "פזמון"), אבל מותר להם, להם באמת מותר. יש פה כמה להיטים ("הכל יסתדר"), שירימו את ימי הסטודנט במאי הקרוב ובהמשך יתפשטו להופעות הקיץ.
כדאי לשים לב - יש באלבום הזה הרבה מאוד צלילים של מוזיקה ערבית, מבטאים ערביים ו/או מזרחיים וסטריט אפילו שר כאן בערבית-אנגלית-ועברית מעורבבות ("אילו זה היה"). "יום שישי" הוא שיר "ישראלי" במובן הישן והטוב, מז'אנר השירים שהדג נחש ירשה מטיפקס (וכעין המשך ל"בסלון של סלומון" מהאלבום הקוגם "6"). מתארחים באלבום הזה מאיר אריאל ז"ל (וכמה נעים לשמוע את קולו לפתע), דקלון וטריפונס, יצחק קלפטר (סולו גיטרה הורס ב"יום שישי") והראפר הקרבי פלד, העטיפה מלאה בתמונות של ישראלים עם עיניים מכוסות, כי זה הרי זמן להתעורר. אלה הם הדג נחש ששוב שיחקו אותה כסיסמוגרף ישראלי שמספר לנו על עצמנו את מה שכיף לנו ופחות כיף לנו לשמוע (זה הרי תפקידם בעולם) וזה האלבום החדש והנהדר שלהם. אל תחמיצו.
עידן עמדי - "בזמן האחרון"
וכשמדברים על סיסמוגרף ישראלי, איך אפשר בלי עידן עמדי. יש צעירים בישראל שלא עושים כלום עם החיים שלהם, ויש את העידן עמדים. אלה שמרגישים שייכים, שעושים צבא, שאכפת להם, שכואב להם, שיוצאים להשפיע, שלוקחים אחריות. עידן עמדי לוקח אחריות על החיים ועל המוזיקה שלו. באלבומו השני "בזמן האחרון" הוא רוצה להיות הדובר של הדור הזה, להראות דוגמה, בשירים שחותמים את האלבום - "כשכל זה יקרה" ו"יהיה לנו טוב" - הוא שר על תחושת "אנחנו" ישראלית צעירה וחזקה ומרעיף אופטימיות על המאזין.
עמדי הוא עוד חוליה אמיצה בשרשרת שהתחילה פה כשקמה המדינה. "נגמר", השיר שפותח את האלבום, מהדהד את "שאגו בחורים כי נגמר" ("הן אפשר", חיים חפר), ואת "חום יולי אוגוסט" של ארצי. אבל השורשים של עמדי, כמו של כל ישראלי, מתחילים עוד קודם, בשואה, עם "ממשיך לצעוד" שכתב הלב לאו. עמדי אקטואלי ומעט אירוני ב"דברים יפים לראות", והוא כותב על עצמו ("בזמן האחרון"), על האהבות שלו ("תמיד היה אותך"), על הקשר למוזיקה ("גם וגם"), אבל הוא בשיאו כשהאישי והפרטי שלו מתחבר לכללי-הלאומי.
נתן גושן - "בין כל הרעשים"
נכון שגושן מרשים יותר כאמן מופיע על במה מאשר כאמן מקליט באולפן, אבל אלבומו השני "בין כל הרעשים" מספיק טוב כדי להוכיח שיוצרו הוא אחד מכותבי השירים המוכשים שקמו כאן בשנים האחרונות, כולל בלהיטים כמו "עוד" ו"מה אם נתנשק".
אברהם טל - "שושנה"
מאור כהן - "החופש הגדול"
גלעד שגב - "קולות הלב"
הפרויקט של רביבו - "התחלה חדשה"
השיר הפותח את האלבום, שיר הנושא, הוא הברקה. נדמה שרק רביב בן מנחם מסוגל לקחת שיר נשכח מהסרט האייטיזי "קומפונט נעליים" ולהפוך אותו לסוג של המנון מתחדש שיכול לסחוף בחגיגיות קהלים שונים. גם המשך האלבום עושה טוב על הנשמה, וההצטרפות של אלי לוזון, חיים משה, יואב יצחק וציון גולן למחרוזות החדשות מחזקת את שני הצדדים - את "הפרויקט" ואת הזמרים הותיקים גם יחד. מחרוזת "בא לי" ("לוגם לוגם") היא להיט שכבר זכה לגרסת רמיקס, "מחרוזת שבת" היא סוג של הברקה, שפותחת פתח למחרוזות נושא נוספות (מחרוזת תפילות, מחרוזת אמא, מחרוזת סתלבט). מה שיפה ברביבואים זה שלמרות שקמו להם לא מעט חקיינים, וזמרים ותיקים כמו איציק קלה וישי לוי הרימו אלבומי מחרוזות משלהם, הם ממשיכים בשלהם, בלי ציניות, ונהנים לעשות שמח וגם קופה. עבור הקהל שלהם מדובר בברכה - עכשיו שיימאס לשמוע את הדיבק של רביב באוטו אפשר תמיד להחליף לדיסק השני ולשחק ביניהם.
עברי לידר - "שירים מזכירים לי פנים"
במוזיקה הישראלית ספר תווים הוא בדרך כלל מהלך ביניים בין שלבים בקריירה. חנוך, כספי, סנדרסון וגבריאלוב הוציאו ספרים מהסוג הזה כאשר הקריירה שלהם החליפה פאזה. לידר מסמן לנו כאן שאחרי 15 שנה בשטח הוא כבר מזמן אחד האמנים המוצלחים בארץ וכעת גם רוצה להיות חבר של קבע בשורה הראשונה. יפה לו.