זאב נחמה מלהקת "אתניקס" ועברי לידר מתארחים הערב בתוכנית "בחזרה לסוף עונת התפוזים" עם יואב קוטנר בערוץ 24, שמראיין אותם על מקומו של הרוק במיינסטרים הישראלי ועל המיינסטרים הישראלי החדש. התוכנית תשודר הערב (שני) בשעה 23:00, ולפניה בשעה 22:00 ישודר הפרק "יהיה טוב", שעוסק בשלמה ארצי, יהודה פוליקר ודיוויד ברוזה.

עם זאב נחמה מדבר קוטנר על המהפכה המוזיקלית של להקת "אתניקס", שחיברה בין המוזיקה המזרחית לבין הרוק הישראלי. לזכותם של אתניקס נזקפת הפריצה הגדולה של tייל גולן, אבל עוד הרבה לפני כן אתניקס זכו בקהל גדול, למשל כאשר התחברו עם זהבה בן. "החיבור איתה פתח אותנו לשוק ענק שלפני כן לא הכרנו", משחזר נחמה. "הרחנו שההצלחה הגדולה הולכת לקרותף זיהינו פתיל שלה. באנו להופיע עם זהבה בן בשכונה ד' בבאר שבע בשנת 92' וזה הרגיש היסטרי כמו הופעה באנגליה בוומבלי". היינו מגיעים בלילות להופעות במוקומת כאלה, שאתה רואה אלפי צעירים שמגיעים ואין להם שום התבטאות בתקשורת. לא היו הרבה תחנות מקומיות, היו תחנות פיראטיות".

"ההצלחה מיקמה את המוזיקה הזו במקום טוב", ממשיך נחמה, "כי אתה רואה הפקות היום של אייל גולן ושלומי שבת, שהן ברמה בינלאומית והאיכות מאוד גבוהה. מצד שני, הז'אנר של זמרי חתונות, שהיו במין גטו ולא נתנו להם התבטאות בשום תחנת רדיו ושום תחנת טלוויזיה - אני זוכר מה עברנו כשניסינו להכניס את אייל גולן לטלוויזיה - בסופו של דבר התקשורת נפתחה לקטע של כסף ורייטינג והיה ברור שבסוף ההמונים ינצחו. אני חשבתי שצריך לעצור כשהז'אנר כולו קיבל ביטוי מאוד גדול, מהאמן הכי גדול עד האמן הכי קטן, כולם הופיעו בחתונות, ופתאום זה נהיה התעשייה הישראלית, וזה לא היה צריך להיות ככה".

זאב נחמה: "אם אני חושב שלא צריך להיות בשטחים - אני אומר את זה"

בקטע אחר מהראיון משוחח יואב קוטנר עם זאב נחמה ועברי לידר על הבעת דעות אישיות בתוך המוזיקה. נחמה אומר: "אין לי בעיה להביע דעה פוליטית, אני לא חושב שאני צריך להתבייש באמנות שלי ומי שאוהב אותי כאמן צריך לאהוב אותי כמכלול. אני לא מתיימר להיות זמר, אני יוצר, וכשאני כותב טקסט כמו 'אהבת חינם', שזה אחד למליון עם כזו התכווננות, אני כן רוצה שאנשים יזדהו עם מה שאני חושב, איתי, אני, האדם עצמו. ואם אני חושב שאנחנו לא צריכים להיות בשטחים - אז אני אומר את זה, ואם אני מאמין יותר בשלום ובפציפיזם מאשר במלחמה ובדם - אז אני אומר את זה".

קוטנר: מה זה עושה לקריירה, להגיד דברים מחוץ לקונצנזוס?
עברי לידר: "קודם כל אני מאוד מסכים עם זאב. מה שזה עושה - זה קודם כל עושה לך עצמך משהו, שהוא לדעתי יותר חשוב מקריירה. מי שאנחנו נהיים כבני אדם זה חשוב לחיים שלנו, שמורכבים מהרבה דברים מעבר להצלחה ואהבת הקהל. וגם, לטעמי, בדיעבד, זה תורם לקריירה, כי אם אתה כאמן פתוח, מעניין, מגוון, בעל דעות, אמיץ - כל הדברים האלה עושים אותך לאדם יותר מעניין. תראה את מי אנחנו מעריצים - דיויד בואי והביטלס, אלה לא אנשים שיושבים וחושבים, אוקיי, אם אני אלבש את השמלה הזו, אז עכשיו ג'ודי מניוקאסל לא תקנה את הדיסק שלי. כאילו, זין על ג'ודי מניוקאסל, אתה יודע, וזה חשוב. היציאה שלי מהארון או דעות פוליטיות - זו הזדמנות. אני חושב שכאשר אתה אמן ואנשים אוהבים את מה שאתה עושה - אתה מקבל מהם המון וגם נותן להם משהו. אתה מקבל מהם אהבה, כבוד, ואופציה לעשות את מה שאני עושה. אני אהיה אדם חופשי ואנסה להשפיע על העולם, לכיוון שאני, רק בדעתי הצנועה, רואה לנכון - כשיש לי הדמנות לעשות את זה, אני צריך, כי זו המתנה שלי, ויש לי את האפשרות להשפיע על דברים שיזוזו לכיוון שאני חושב".

עברי לידר: "ל'פרחה במרצדס' יש טקסט מסובך ומורכב"

במהלך התוכנית נדרש עברי לידר לסוגייה שמעניינת רבים - מעמדו של הרוק הרציני וה"חשוב" מול הפופ שנחשב לקליל, פחות יומרני ויותר פופולרי. "אני חושב שזה בסדר להגיד את זה", עונה לידר. "יש מוזיקה שהיא יותר רצינית ויותר עמוקה, ויש מוזיקה שהיא יותר קלילה ויש לה המון מקום.

"אני אוהב את שתיהן ואני יוצר את שתיהן. גם כשאני כותב לרוני או שרית חדד. תיקח את 'בחום של תל אביב', כלומר 'פרחה במרצדס', זה טקסט יחסית מסובך ומורכב. זו הדרך שלי לכתוב. אתה יכול להיות עמוק ומורכב גם ב'סו קולד' פופ, כמו ברוק, למרות שלמשל אצל אהוד בנאי רמת הטקסטים שאתה יכול לצלול אליהם היא יותר עמוקה".